יש להקשות לדעת רבי נחוניא בן הקנה שאף חייבי כריתות נפטרים בקלב"מ, אם כן כל אונס ומפתה יפטר לשלם קנס מספק דשמא היתה נדה ונתחייב עליה כרת, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
א. לדעת רש"י ובעה"מ בפסחים אין פטור בחייבי כריתות ומיתה בידי שמים אלא במזיד, ולא נאמר בהו תנא דבי חזקי'.
ב. ובמקום ספק כבר דנו האחרונים שאפשר שליכא כלל פטור דתנא דבי חזקי'. [כמדומה הפמ"ג כבר נסתפק בזה].
ג. יש לידע אימת חשיב ספק. ובפשוטו ביש לה וסת וטבלה לפנינו, ודאי לא חשיב ספק.
א. לדעת רש"י ובעה"מ בפסחים אין פטור בחייבי כריתות ומיתה בידי שמים אלא במזיד, ולא נאמר בהו תנא דבי חזקי'.
ב. ובמקום ספק כבר דנו האחרונים שאפשר שליכא כלל פטור דתנא דבי חזקי'. [כמדומה הפמ"ג כבר נסתפק בזה].
ג. יש לידע אימת חשיב ספק. ובפשוטו ביש לה וסת וטבלה לפנינו, ודאי לא חשיב ספק.
מזיד הוא רק בודאי, אבל בספק חשיב שוגג על הודאי, וכמבואר בירושלמי תרומות פ"ו ה"א דבכה"ג שהי' מזיד על ספיקו ושוגג על ודאי חשיב שוגג וחייב קרבן. ובפשוטו ה"ה דבכה"ג אין חייב כרת.
ועכ"פ טפי מספק ודאי לא הוי, ובספק לא מוכרע שיש דין קלב"מ.
יש להקשות לדעת רבי נחוניא בן הקנה שאף חייבי כריתות נפטרים בקלב"מ, אם כן כל אונס ומפתה יפטר לשלם קנס מספק דשמא היתה נדה ונתחייב עליה כרת, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
מזיד הוא רק בודאי, אבל בספק חשיב שוגג על הודאי, וכמבואר בירושלמי תרומות פ"ו ה"א דבכה"ג שהי' מזיד על ספיקו ושוגג על ודאי חשיב שוגג וחייב קרבן. ובפשוטו ה"ה דבכה"ג אין חייב כרת.
ועכ"פ טפי מספק ודאי לא הוי, ובספק לא מוכרע שיש דין קלב"מ.
יש להקשות לדעת רבי נחוניא בן הקנה שאף חייבי כריתות נפטרים בקלב"מ, אם כן כל אונס ומפתה יפטר לשלם קנס מספק דשמא היתה נדה ונתחייב עליה כרת, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
אונס ומפתה הם רק בנערה ולא בבוגרת, ומכאן בפשטות הוכחה שבזמנים הקדומים לא היה כ"כ רגילות לראות דם בגיל כזה (וכן כמדומה שבמחקר מקובל שבתקופות עבר זה היה מופיע יותר מאוחר בגלל חסר בתזונה).
בנוסף, גם בזמננו, לא בהכרח כלל שראתה קודם 12.5, ויש להעמידה בחזקת שלא ראתה, ולכן אין כאן חיוב כרת.
אונס ומפתה הם רק בנערה ולא בבוגרת, ומכאן בפשטות הוכחה שבזמנים הקדומים לא היה כ"כ רגילות לראות דם בגיל כזה (וכן כמדומה שבמחקר מקובל שבתקופות עבר זה היה מופיע יותר מאוחר בגלל חסר בתזונה).
בנוסף, גם בזמננו, לא בהכרח כלל שראתה קודם 12.5, ויש להעמידה בחזקת שלא ראתה, ולכן אין כאן חיוב כרת.
אה"נ, אך יש להעיר, שאין מזה ראיה נגד עצם הדברים, כי נערה נקראת רק אחר שהביאה שתי שערות ויכול להיות שזה עצמו היה מאוחר יותר, בגלל חוסר תזונה אבל אה"נ שבזה אינו מתרץ השאלה כיון שסוף סוף נערה היא, אלא כמ"ש קודם.
ועכ"פ, לא ברור מהיכא פסיקא למר, ש"נערה" בד"כ כבר ראויה ללדת.
כל אשה בחזקת טהרה, וברור שבתולה אינה מטמאה טהרות אף שהגיעה לגיל י"ב, שיש לה חזקת טהרה כמבואר ריש נדה.
ולא נתברר מנלן להמציא שיש חזקה שראתה. ואדרבה ברור כשמש שאין חזקה שראתה.
ורק באופן שכבר ראתה לחומרא דקדשים חיישינן מעל"ע. ותו לא.
כל אשה בחזקת טהרה, וברור שבתולה אינה מטמאה טהרות אף שהגיעה לגיל י"ב, שיש לה חזקת טהרה כמבואר ריש נדה.
ולא נתברר מנלן להמציא שיש חזקה שראתה. ואדרבה ברור כשמש שאין חזקה שראתה.
ורק באופן שכבר ראתה לחומרא דקדשים חיישינן מעל"ע. ותו לא.