מה המקור? מלאכה מלשון מלך ועבודה מלשון עבד?

[הערב נא]

מלאכה מלשון מלך ועבודה מלשון עבד?
האם יש לזה מקור
שמעתי רעיון שמסביר את ענין המלאכות שנאסרו מול המלאכות שהותרו, ואכמ''ל

 

[לומד ולומד]

הרמב''ן על התורה כותב שעבודה זה טורח שאינו לצורך האדם

 

[הצעיר שבחבורה]

מעין ענין זה
אלשיך פרשת יתרו

והוא בשום לב, מה בין עבודה למלאכה, כי הנה עבודה היא העובד את אדוניו, ומלאכה היא מציאות מלאכה שאדם עושה. וגם נשים לב באומרו תעבוד סתם, ולא אמר תעבוד עבודתך, כאומרו מלאכתך. כי העבודה אינו מייחסה לעצמו. אך הוא כי הנה לו יתברך כל ישראל עבדים וחייבים לעבוד את ה'. ועל כן כל תורה ותפלה ומצות נקראת עבודה. כד"א ועבדתם את ה' (שמות כג כה), מה נעבוד את ה' (שם י כו), ואני וביתי נעבוד את ה' (יהושע כד טו), לא כי את ה' נעבוד (שם כד כא):​

 

[הצעיר שבחבורה]

ואציין עוד
הכתב והקבלה פרשת ויקהל

ואמר רנ"ו דע כי יש הבדל בין מלת עבודה ובין מלת מלאכה, עבודה כולל כל המעשים שאדם עושה, ואפי' אין במעשהו ענין המצטרך לידיעה וחכמה, גם אינו משנה דבר במעשהו ולא מתקן דבר, כמו לשאת משאות אבנים, לרוץ ממקום למקום, להוליך כלים אחר רבו לבית המרחץ, להלבישו וכיוצא ממעשים הללו שהם מעשה עבד, וזהו ענין המלה ששרשה עבד, והשם עבודה, וכל אלה הדברים לא יפול עליהם שם מלאכה, ולא ימצא סמוך אליהם בכל כ"ק, ואין שם מלאכה נופל אלא על המחדש דבר בענינים הטבעים ומשנה אותם במעשהו ממה שהיו, ועל ידי החדוש הזה יהיה תקון הדבר, הן שיבנה הן שיהרוס, תמיד ישנה, וכשיש במעשהו תקון ליישוב העולם ה"ז מלאכה​

 

[הצעיר שבחבורה]

רש"ר הירש פרשת בראשית
"מלאכה" איננה "עבודה" במובן המקובל של מלה זו. "עבודה" מתחשבת רק בטורח, במאמץ הכרוך בפעולה - ללא התחשבות בתוצאה; ואילו "מלאכה" מתחשבת רק בתוצאה, בתכלית הפעולה ובתוצרתה. "מלאכה" איננה אלא לשון נקבה של "מלאך". לאמתו של דבר הרי הם כשמות נרדפים, - אלא ש"מלאך" הוא אישיות, ואילו "מלאכה" היא חפץ. מה "מלאך" הוא שליח, המבצע את מחשבתו וכוונתו של אחר, כך "מלאכה" היא חפץ, המבצע את מחשבתו וכוונתו של בעל שכל. כל חומר, שבעל שכל צר לו צורה לצורך מטרה מסוימת, הופך ל"מלאכתו" עם קבלת אותה צורה; כחפץ, הרי הוא מלאכו ושלוחו, והוא מגשים את מטרת שולחו. לדוגמה: מונחים כאן ענפי ערבה; כל עוד הם ענפים בלבד, הרי הם מחוסרים כל ייעוד, והם עומדים לכל דרך שימוש. עתה, אני קולע אותם לסל, וכך מכשיר אותם למטרה מסוימת. מכאן ואילך הם מיוחדים לאותה מטרה, והם מסייעים לקידומה. הענפים שקלעתי לסל, הפכו - כחפץ - ל"מלאכי"; הם הפכו אפוא ל"מלאכתי". במובן רחב יותר, כל חפץ העומד בשירותו של בעל שכל, קרוי "מלאכתו"; כך קנינו של יעקב: "לרגל המלאכה אשר לפני" (בראשית לג, יד). ברור, שרק בעל שכל יכול לעשות מלאכה: האלהים, והרחק למטה ממנו: האדם. מלאכה, שנעשתה בידי בהמה, הופכת ל"מלאכה" רק על ידי שכלו של האדם, המנצל את כוחותיה לצרכיו.​

 

[הערב נא]

ואציין עוד
הכתב והקבלה פרשת ויקהל

ואמר רנ"ו דע כי יש הבדל בין מלת עבודה ובין מלת מלאכה, עבודה כולל כל המעשים שאדם עושה, ואפי' אין במעשהו ענין המצטרך לידיעה וחכמה, גם אינו משנה דבר במעשהו ולא מתקן דבר, כמו לשאת משאות אבנים, לרוץ ממקום למקום, להוליך כלים אחר רבו לבית המרחץ, להלבישו וכיוצא ממעשים הללו שהם מעשה עבד, וזהו ענין המלה ששרשה עבד, והשם עבודה, וכל אלה הדברים לא יפול עליהם שם מלאכה, ולא ימצא סמוך אליהם בכל כ"ק, ואין שם מלאכה נופל אלא על המחדש דבר בענינים הטבעים ומשנה אותם במעשהו ממה שהיו, ועל ידי החדוש הזה יהיה תקון הדבר, הן שיבנה הן שיהרוס, תמיד ישנה, וכשיש במעשהו תקון ליישוב העולם ה"ז מלאכה​

לחץ כדי לכווץ...

רש"ר הירש פרשת בראשית
"מלאכה" איננה "עבודה" במובן המקובל של מלה זו. "עבודה" מתחשבת רק בטורח, במאמץ הכרוך בפעולה - ללא התחשבות בתוצאה; ואילו "מלאכה" מתחשבת רק בתוצאה, בתכלית הפעולה ובתוצרתה. "מלאכה" איננה אלא לשון נקבה של "מלאך". לאמתו של דבר הרי הם כשמות נרדפים, - אלא ש"מלאך" הוא אישיות, ואילו "מלאכה" היא חפץ. מה "מלאך" הוא שליח, המבצע את מחשבתו וכוונתו של אחר, כך "מלאכה" היא חפץ, המבצע את מחשבתו וכוונתו של בעל שכל. כל חומר, שבעל שכל צר לו צורה לצורך מטרה מסוימת, הופך ל"מלאכתו" עם קבלת אותה צורה; כחפץ, הרי הוא מלאכו ושלוחו, והוא מגשים את מטרת שולחו. לדוגמה: מונחים כאן ענפי ערבה; כל עוד הם ענפים בלבד, הרי הם מחוסרים כל ייעוד, והם עומדים לכל דרך שימוש. עתה, אני קולע אותם לסל, וכך מכשיר אותם למטרה מסוימת. מכאן ואילך הם מיוחדים לאותה מטרה, והם מסייעים לקידומה. הענפים שקלעתי לסל, הפכו - כחפץ - ל"מלאכי"; הם הפכו אפוא ל"מלאכתי". במובן רחב יותר, כל חפץ העומד בשירותו של בעל שכל, קרוי "מלאכתו"; כך קנינו של יעקב: "לרגל המלאכה אשר לפני" (בראשית לג, יד). ברור, שרק בעל שכל יכול לעשות מלאכה: האלהים, והרחק למטה ממנו: האדם. מלאכה, שנעשתה בידי בהמה, הופכת ל"מלאכה" רק על ידי שכלו של האדם, המנצל את כוחותיה לצרכיו.​

לחץ כדי לכווץ...

זה מה שחיפשתי, הם שניהם לכאו' מתכוונים לדבר אחד, שיש הבדל בין יוזם לפועל, יוזם הוא הרעיון שעומד מאוחרי כל הפעולות, וגם אחראי לתוצאת הפעולות בשונה מפועל שהוא עושה את המלאכה לפי ציווי ותוכנית ואין ענינו מה התוצאה שתצא ולא מה הרעיון והיוזמה מאחרוי הדברים