מצורע - אשר קדשנו במצותיו וצונו לראות את הנגע | ויקרא מצורע - אשר קדשנו במצותיו וצונו לראות את הנגע | ויקרא

מצורע אשר קדשנו במצותיו וצונו לראות את הנגע (4 צופים)

מקורו כנראה הוא מתשו' הרשב"א סי' י"ח דאין מברכין על צדקה עי"ש
וקשה לי שהרי מצוה שנעשית רק עם ב' אנשים
ואין עניין זה לצדקה כיון שמצוות צדקה תלויה במה שהעני יקבל את הצדקה משא"כ כאן אין ראיית הנגע תלויה במעשה של המצורע.
 
ואין עניין זה לצדקה כיון שמצוות צדקה תלויה במה שהעני יקבל את הצדקה משא"כ כאן אין ראיית הנגע תלויה במעשה של המצורע.
הטעם בצדקה שמא העני יתחרט
וגם כאן שמא יתחרט
 
הטעם בצדקה שמא העני יתחרט
תשו' הרשב"א אינו לפני וכמדומני שלא תלה בחרטתו אלא בעצם זה שהמצוה תללויה במעשיו
ובלא"ה אי"צ לזה כיון שמעשה הכהן הוא רק עד כמה שהמצורע עומד שם. משא"כ בצדקה יכול אדם ליתן צדקה והאחר לא יחפוץ לקבל הימנו
 
תשו' הרשב"א אינו לפני וכמדומני שלא תלה בחרטתו אלא בעצם זה שהמצוה תללויה במעשיו
שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח
וכן אין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה. מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ונמצא מעשה מתבטל. כגון מתנות עניים והלואת הדלים ונתינת צדקה והענקה וכיוצא בהם. וכן על דבר שהוא מסור לבית דין כגון עשיית הדינין שמא לא יקבלו בעלי דין את דעתו.
 
המצורע
או שירצה בזמן אחר
לפי החו"ב (נגעים ס"י סק"ו) שמוכיח מזה שתינוק בן יומו מטמא בנגעים - שאפילו שלא מדעת הבעלים יכול הכהן לטמא,
אם כן אפילו אם יתחרט המצורע - יוכל הכהן לטמאו; ואולי יש לדון בזה שיכול לברוח.
 
לפי החו"ב (נגעים ס"י סק"ו) שמוכיח מזה שתינוק בן יומו מטמא בנגעים - שאפילו שלא מדעת הבעלים יכול הכהן לטמא,
אם כן אפילו אם יתחרט המצורע - יוכל הכהן לטמאו; ואולי יש לדון בזה שיכול לברוח.
ויל''ד כיון שמשכח''ל בתנוק שאז א''י לברוח סגי בזה שיהא שייך בזה ברכה
 
לפי החו"ב (נגעים ס"י סק"ו) שמוכיח מזה שתינוק בן יומו מטמא בנגעים - שאפילו שלא מדעת הבעלים יכול הכהן לטמא,
אם כן אפילו אם יתחרט המצורע - יוכל הכהן לטמאו; ואולי יש לדון בזה שיכול לברוח.
לא דמי
כאן יכול להסתיר את הנגע מהכהן
 
לפי החו"ב (נגעים ס"י סק"ו) שמוכיח מזה שתינוק בן יומו מטמא בנגעים - שאפילו שלא מדעת הבעלים יכול הכהן לטמא,
הוא רק מוכיח שלא צריך להסכמתם כי מסתמא ניחא להו
אך אין ראיה שגם אם מוחים
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון