מסתפקנא בהא דלחייב בעי שיהיו שנים מחייבין יותר מהמזכין, איך הדין בעדים שבאו להזים העדים המעידין, וי"ב אומרים דהוי הזמה, וי"א אומרים דלא הוי הזמה, מי נימא דלא מחייבי העדים המוזמין מיתה, דבזה כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות, אבל א"כ יהא רעה לגבי הבעל דבר שהעידו עליו, כיון שעדיו לא הוזמו יהרג הוא, וצריך לחקור בזה מי הוי כמו הכחשה דמיפטרי שניהם, ויעוין בתוספות (סנהדרין) דף ג' (ע"ב) ד"ה מוקי לה שהעירוני לזה, והוה"ד איפכא, אם י"ב אומרים דלא הוי הזמה וי"א אומרים דהוי כהזמה, מי מיפטר הבע"ד שהעידו עליו, או דילמא כיון דכבר נגמר דינו ולקטלא קאי תו לא משגחינן רק על הגמר דין שצריכין לגמור, וזה רק על העדים, שע"י הזמה מיקטלי, ולא על הבע"ד שהעידו עליו, ובכ"ז צ"ע:
תוספות סנהדרין ג ב
ועדים זוממין אף על גב דכי מיחייבי מפטר רוצח בכך מכל מקום אפשר דמיפטרי כולהו בהכחשה הלכך חשיב ליה רעות כי מיחייבי עדים זוממין מיתה
וקצת משמע מדבריהם דאין העדים מתחייבים עד שיהא רוב של שנים.
וילה"ס אי כוונתם שלא יפטר הרוצח אלא בחיוב העדים, אלא דכיון דאפשר דיפטר בהכחשה סגי בזה להחשב רעות, וצל"ע בזה.
ואיני יודע כיצד ניתן להעלות על הדעת שלא יפטר הרוצח בכה"ג.
וקצת משמע מדבריהם דאין העדים מתחייבים עד שיהא רוב של שנים.
וילה"ס אי כוונתם שלא יפטר הרוצח אלא בחיוב העדים, אלא דכיון דאפשר דיפטר בהכחשה סגי בזה להחשב רעות, וצל"ע בזה.
גם אנוכי נתעוררתי לזה מתוך דברי התוס' הנ''ל, ואחר העיון הראוני דברי האו''ש הנ''ל
ולכאו' אין משם ראיה דלכאו' כוונתם בהצד השני שהזכרת, אך למעשה זה עורר אותי