הגרח"י שרייבר - סגנון הלימוד (מפוצל) | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 3 הגרח"י שרייבר - סגנון הלימוד (מפוצל) | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 3
הרב שך גם לא הבין מה זה שטר, ידועה אמירתו "שטר זה שטר"...
רבותינו לא עסקו בזה לא כי הם הבינו את זה,
אלא כי הבינו שאינם יכולים להבין את זה.
בדיוק כמו שאנו לא יכולים להבין את שורש המחלוקת בדרשות הפסוקים.
א. ממתי שיעורי הרב שך התוו דרך מוחלטת במסירת שיעורים בישיבות?
ב. מי אמר לך למה רבותינו לא עסקו בזה? אני חושב שזה בגלל שזה היה ברור להם.
ג. מי אמר לך שאי אפשר להבין את שורש המחלוקת בדשות הפסוקים, כי לא הצלחת?

ואם נדבר קונקרטית,
אם תנסה להסביר לעיוור כיצד נראה פיל, אתה לא תגמור לדבר. תסביר לו על ממדי גודל ועל שטח, על צבע ועל נראות, על תחושה ועובי. אחר כך תעבור לאנטומיה של הפיל והוא בכלל יסתבך מה רגל, מה זנב ומה חדק, ומה תפקידו של כל אחד מאלו. לעומת זאת מי שרואה פיל, מבין כיצד הוא נראה גם בלי כל המלל האינסופי הזה.
לרבותינו היה רוחב דעת שהספיק בידם בכדי להבין מושגים רבים כצורתם. אנן בדידן שהתמעטה הדעת, או שהתבלבלה מחמת נוסחאות לא מספיק נהירות שנאמרו כביכול בלומד'ס, אין ברירה אלא להסביר לעיוור כיצד נראה פיל.
אם כבודו אוחז שהוא מסוגל לראות ולחוות את המושגים כשלעצמם בלא להסביר מהם, אדרבה ואדרבה. גדלה מעלתו בעיני לאין שיעור. אך יעשה טובה נא, ויגמול חסד עם פשוטי העם שאינם במדרגה זו וילמד עליהם זכות.
 
מרגלא בפומיהו של רבותי ראשי ישיבת פוניבז' זצוק"ל ושיבדלחט"א
שחבורה בימינו צריכה להיות מתבססת על דברי האחרונים, עם קושיה על זה, ותירוץ המוכח בדברי האחרונים.
וכל חבורה שאינה מבוססת על האחרונים, אלא רק על ראשונים, אינה ראויה.
שיעורי ר' שמאל לא דנו רק בדברי ר' שמעון
באבי עזרי לא דן רק באבן האזל
וחישוי ר' דוד לא דנו ברובתיו שבקלם
אלא כולם עסקו בהבנת הגמ' שהגמ' עוסקת בהבנת המשנה שהיא עוסקת בהבנת מה שנא' בתוה"ק
וגם אנו עוסקים בהבנת דברי הגמ' שעוסקת בהבנת המשנה עם וע"י דברי הראשונים

שחבורה בימינו צריכה להיות מתבססת על דברי האחרונים, עם קושיה על זה, ותירוץ המוכח בדברי האחרונים.
אולי כוונתם היתה לבחורים שעדין לא הורגלו באמירת סברא ועדין שימושם לפני חכמים
אבל צריכים לגדול...
 
ממתי שיעורי הרב שך התוו דרך מוחלטת במסירת שיעורים בישיבות?
ממתי שיש דבר שנקרא צורת רב ותלמיד,
התלמיד רואה כיצד נכון ללמוד,
על פי שעורי רבו.
אם תנסה להסביר לעיוור כיצד נראה פיל, אתה לא תגמור לדבר. תסביר לו על ממדי גודל ועל שטח, על צבע ועל נראות, על תחושה ועובי. אחר כך תעבור לאנטומיה של הפיל והוא בכלל יסתבך מה רגל, מה זנב ומה חדק, ומה תפקידו של כל אחד מאלו. לעומת זאת מי שרואה פיל, מבין כיצד הוא נראה גם בלי כל המלל האינסופי הזה.
לרבותינו היה רוחב דעת שהספיק בידם בכדי להבין מושגים רבים כצורתם. אנן בדידן שהתמעטה הדעת, או שהתבלבלה מחמת נוסחאות לא מספיק נהירות שנאמרו כביכול בלומד'ס, אין ברירה אלא להסביר לעיוור כיצד נראה פיל.
משל דומה לזה הבאתי בראשית דברי על העיון והבקיאות חבל שמר לא ראה את הדברים שם.
במיוחד שהנוסחאות לא החלו אלא מההגדרות ולא שההגדרות באו ליישב את הנוסחאות.
אם כבודו אוחז שהוא מסוגל לראות ולחוות את המושגים כשלעצמם בלא להסביר מהם, אדרבה ואדרבה. גדלה מעלתו בעיני לאין שיעור. אך יעשה טובה נא, ויגמול חסד עם פשוטי העם שאינם במדרגה זו וילמד עליהם זכות.
אני לא יודע כלום, לא מבין כלום, ולא יודע כלל צורת אות מה היא.
אבל למדתי משהו אצל כמה גדולים,
ואין אף לא בגדר ספק שמרן הגרי"ג ומרן הגרב"ד לא אוחזים בדרך זו.
הייתי אצל הגרב"ד כשהשמיעו לו את היסוד של הגרח"י בעניין אינו שלו ואינו ברשותו (שהגר"ד מילר משתמש בו הרבה...) והוא דחה את העניין בהינף ידו.
הטענה שלא מבינים לא עומדת במבחן המציאות כרוב רובם של ראשי הישיבות כיום למדו אצל אלו שלא למדו בדרך זו, ועדיין לא לומדים בדרך זו, ומוציאים תלמידים לרבבות.
כולם. כל אלו שהזכרתי מקודם, בצירוף הגרח"פ ברמן והגר"ד מילר,
גם המשגיח הרב גינזבורג בשם האור יחזקאל.
האמירה היא שבלא דברי האחרונים אין לנו יכולת לפרש דברי הראשונים.
לכן העיסוק בראשונים בלא האחרונים אין בו תועלת.
אגב, לא כולם למדו אצל רבותיך זצוק"ל ושליט"א. יש עוד כמה.
נכון,
אם יש חלוק בדבר, אדרבה.
האם שמעת ממישהו אחרת, או שלא שמעת בעניין כלל?
אלא כולם עסקו בהבנת הגמ' שהגמ' עוסקת בהבנת המשנה שהיא עוסקת בהבנת מה שנא' בתוה"ק
וגם אנו עוסקים בהבנת דברי הגמ' שעוסקת בהבנת המשנה עם וע"י דברי הראשונים
הם עסקו באחרונים.
האחרונים עסקו בהבנת הראשונים וכו'.
לא תמצא יסוד אחד באבי עזרי שלא נוגע במה שעסקו האחרונים,
לא תמצא שיעור של ר' שמואל בלי הגר"ח או ר' שמעון, (הרבה פעמים ערבוב של שניהם, פעמים הרחבה או צמצום דבריו של אחד מהם)
גם אנו צריכים לעסוק באחרונים שהבינו הראשונים שהבינו הגמ' שהבינה במשנה שהבינה בתורה.
כמו שנתבאר שהם עשו כך,
גם בגיל גבורות,
גם אנו אחרי הגדילה כך ננהג.

וחישוי ר' דוד לא דנו ברובתיו שבקלם
ר' דוד למד במיר...
 
לא תמצא יסוד אחד באבי עזרי שלא נוגע במה שעסקו האחרונים
ברור שעסקו בכך האחרונים,
הרי כולם לומדים את אותו גמ', וכולם רוצים להבין..
גם במהרי"ל עוסקים במה שעסקו האחרונים,
אבל לא עוסקים בלהבין את דברי האחרונים, משום שגם הם כל עסקם היה בלהבין את דברי הגמ', ואנו עוסקים במה שהם עסקו..
ואל תשכח שהאחרונים של עוד 50 שנה זה אתה, בעז"ה.
 
נערך לאחרונה:
גם סגנון השיעורים של גדולי תלמידיהם של הגרש"ר והגרא"מ שך אינו כן
שאינם עוסקים רק בהבנת דברי האחרונים אלא בעיקר בהבנת הגמ'
כמו ר' ברוך ויסבקר
ר' משה גפן
ולהבחל"ח ר' יגאל רוזן
ר' יהושע ארנברג
ומסתמא יש עוד אלו עלו לי כרגע בזכרון
 
גם במהרי"ל עוסקים במה שעסקו האחרונים,
זו הנקודה שממש ממש לא.
האחרונים כלל לא עסקו בלהגדיר את התורה על פי הבנת שכלינו.
זה היה רחוק מהם.

כי הרי גם הגמ' כבר הגדירה הגדרות, יש דבר הנקרא שטר ויש דבר הנקרא עדות וכו'.
אבל ההגדרות הללו לא מספיקות לשכלינו הצר.
האחרונים לא עסקו בלקרב את ההגדרות על ידי הגדרות חדשות - שיטת מהרי"ל,
אלא דיברו רק על ההגדרות הקיימות.
 
ממש הוצאת לי את המילים...
ר' שמואל אמר לר' ברוך ויסבקר שהוא אינו מרוצה מדרך לימודו,
אבל הדברים יבחנו בפירות שיוציא...
כל אחד יראה את הדברים אחרת,
אבל אני, אין רצוני לצאת כמותם...
 
הייתי אצל הגרב"ד כשהשמיעו לו את היסוד של הגרח"י בעניין אינו שלו ואינו ברשותו (שהגר"ד מילר משתמש בו הרבה...) והוא דחה את העניין בהינף ידו.
הטענה שלא מבינים לא עומדת במבחן המציאות כרוב רובם של ראשי הישיבות כיום למדו אצל אלו שלא למדו בדרך זו, ועדיין לא לומדים בדרך זו, ומוציאים תלמידים לרבבות.
וכן היה אצל הגר"א לוי חתנו של הרב שרייבר ומגדולי תלמידיו.

וטעם הדבר שהרבה רמי"ם לא סבלו בחורים שמביאים מדברי הגרחי"ש בלי להבין מה עומד מאחורי זה.

לא הבינותי דבריך.
אם תועיל להאריך את השאלה,
אודה על כך בכל ליבי.
הבהירו לך שיש קושיא מאוד גדולה שמקיפה את כל סוגיית שטר שמצד אחד נקרא עדות ומצד שני אינו תואם לדיני עדות.

לדוגמא תוספות כבר מקשה על עניין מפי כתבםם בשטר, אומר אמרו ועוד רבות, שטר הוא מושג תמוה המחייב הגדרה כי אם רק נלמד את דיניו לא נוכל לחדש הלאה וכל דין בתורה חייב גדר אחרת אי אפשר לחדש במקומות שההלכה עדיין לא דיברה.

קוראים לזה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

באופן כללי אשמח לדעת באיזה דרך אתה מכיר את דברי הגרחי"ש.
 
הבהירו לך שיש קושיא מאוד גדולה שמקיפה את כל סוגיית שטר שמצד אחד נקרא עדות ומצד שני אינו תואם לדיני עדות.
לא הבהירו אלא הבהרתי... הכנסת את זה ללא קשר כלל.
לא דיברנו על סוגיא זו או אחרת אלא על השיטה.
לא באתי לתרץ כלום כי לא ראיתי כל שאלה.
בסך הכל אמרתי שדרך זו לא מקובלת על גדולי ראשי הישיבות.

אבל לעצם העניין, שטר זה לא עדות אלא מביא את העדות הכתובה, כן יש לזה דינים אחרים.
בלי הגדרות ונוסחאות מבלבלות...

וטעם הדבר שהרבה רמי"ם לא סבלו בחורים שמביאים מדברי הגרחי"ש בלי להבין מה עומד מאחורי זה.
מובן מאד מה עומד מאחורי זה.
אבל הדרך הזו פשוט לא הייתה מקובלת על הדור הקודם.
וכן היה אצל הגר"א לוי חתנו של הרב שרייבר ומגדולי תלמידיו.
מה היה שם?
 
הוא הביע את דעתו בדרכו שאינו נוחה מדברי הבחור שהביא מדבר הגרח"י.
לא הבהירו אלא הבהרתי... הכנסת את זה ללא קשר כלל.
לא דיברנו על סוגיא זו או אחרת אלא על השיטה.
לא באתי לתרץ כלום כי לא ראיתי כל שאלה.
בסך הכל אמרתי שדרך זו לא מקובלת על גדולי ראשי הישיבות.

אבל לעצם העניין, שטר זה לא עדות אלא מביא את העדות הכתובה, כן יש לזה דינים אחרים.
בלי הגדרות ונוסחאות מבלבלות...
תוספות כבר שואלים קושיות בכמה מקומות מדיני עדות, אם כדבריך שטר הוא תוכן דין אחר (שטר זה שטר וכדו') מה ביקשו תוס', לבד מזאת מנ"ל דין שטר בכלל לולי דין עדות?
 
שמעתי שהחיסרון (לא לכולם) בשיטת הלימוד בישיבות מהסוג הזה זה בגלל שראשי הישיבה הם ענקיים בתורה והם עצמם מבינים את מה שהם מחדשים אך לתלמידים אין כ"כ השגה ותפיסה בתוכן הדברים ככה שיכולים לצאת דברים עקומים מזה
 
הוא הביע את דעתו בדרכו שאינו נוחה מדברי הבחור שהביא מדבר הגרח"י.
זה לא קשור לעניין שהזכרתי.
מרן הגרב"ד לא הביע דעה על הבחור אלא על הווארט עצמו. (אם אתה יודע-הוא מהפך את הפשט וטוען שאינו ברשותו היינו אינו שלו וכו').
תוספות כבר שואלים קושיות בכמה מקומות מדיני עדות, אם כדבריך שטר הוא תוכן דין אחר (שטר זה שטר וכדו') מה ביקשו תוס',
זה לא קשור לאשכול, וכדאי לפתוח לעניין אשכול אחר - אם תרצה.
אבל כעת אענה.
ברור שיש קשר ביניהם כי השטר מביא את העדות, ולכן הקשו תוס' אבל הביאור אחר כל הדברים הוא שאחר ששטר אינו מפרשת עדות, יש לו דינים בפני עצמו, ואינו מחוייב לדיני העדות.
אבל אומר לך את האמת, מעולם לא עסקתי בזה ומעולם לא שמעתי שיעור בעניין מלבד דברי הגר"ח בזה.
רק שם עוסקים בזה.

לבד מזאת מנ"ל דין שטר בכלל לולי דין עדות?
מי אמר שבאמת היה דין שטר בלי עדות?
 
ברור ש'המבינים' הם אלו שלמדו בשיטה זו...
ואין זה רק שם.
הרבה מעולם הישיבות עסוק היום בלמדנות סרק, בלהבין את דיני התורה עצמם.
מה זה שטר? מה זה בעלות? מה זה קניין? וכו'
ובכלל מה זה נקרא "לעלות דרגה"?
אולי בחלק מהמקומות שואלים את השאלות האלו כסיסמא בלי להבין,
אבל הרבה מקומות כששואלים מה זה בעלות זה בא על רקע של השוואת דינים ומקרים שיוצרים מצב לא ברור מה היא הגדרת הבעלות, ותמיד שאלת 'מה זה' מגיעה על רקע כזה...
 
המבוגרים ולכה"פ האלו בגיל הארבעים ומעלה שמבינינו, אכן נדהמים לראות בשפה ה'מוזרה' שהם שומעים את נכדיהם - בחורי הישיבות המדברים בה בעירנות ובלהט, וגדילה חרדתם באשר הם קוראים לשפה זו 'לדבר בלימוד', אנסה ליישב ההדורים אחד ואחד, להרגיע את המבוגרים יותר מחד, והבחורים מלאי המרץ מאידך גיסא [שידעו את מהות מעשיהם].

אביא כאן מס' נקודות שזה מה שמזעיק ומטריד רבים מהמבוגרים שבינינו, ואשתדל להביא מענה לכל אחד ואחד.

א. האמוראים שהם עצמם מוגדרים כ'יסודי הסברא התלמודית' [רש"י ברכות מז, ב; סוטה כב, א; רש"י סוכה כח, א; רש"י ב"מ לג, א;] והמנתחים והמתעדים הראשונים לאותה תקופה נפלאה ופורחת של צמיחת הדור בעידן התנאים והאמוראים, והנה הם מעולם לא עסקו בשורש הנידון, והיסוד והמושג שהוא נושא בתוכו, אלא רק שאלו זא"ז וענו זל"ז [פעמים בסברא ופעמים בראיה] ואילו אנו חוקרים ומעמיקים כל העת בכל דף בגמ' במשך ימים ואף שבועות, שלכאורה דבר זה נראה כעצירת ההמשכיות של היהדות האותנטית, ולכך יש הנזעקים לנוכח מראה זה, אלא שהמענה לכל זה הוא פשוט, אצל הדורות הקדמונים, לא היה צורך לדון בשורש ומהות הדין והדבר, שהרי התורה היתה 'חיה' אצלם כמו שאף אבא לא יוכל להגדיר ולייסד מהי ה'אהבה' שהוא רוחש לילדיו, שהוא מנשק ומחבק אותם בכל הזדמנות ולכן ככל שהאדם יותר קרוב לזמן נתינת התורה מפי הגבורה, הריהו מצליח לחיות לדוג' את קדושת השבת, וממילא הוא נרתע בכל דבר שגורם לחילול השבת, ואף שלא יצליח להגדיר באיזה משבצת ובאיזה גדר עומדת ה'מלאכה', ואילו אנו כיון שאיננו 'חיים' זאת, אנו מוכרחים להשתית הדבר כחלק מהמושכלות שלנו, ולכן ככל שהדבר יובהר אצלינו יותר מהבחינה השכלית, כך נקבל יותר ויותר את המבט של התורה גופא, ולכן יש ענין ומשמעות רבה להעמקה ופלפול, זהו בקצרה.

ב. צריך להדגיש שה'אמת' יכולה להיות מושגת באמצעות השכל והתבונה הישרה והטהורה, ואין מן ההכרח שהאמת תושג רק על ידי ניתוח סרסורי והיקשי דברים האחד למשנהו [גם אם באים מצד שפנימיותם ההגיונית שווה] ואף שהשכל האנושי מגיע מהמרכיבים הטבעיים, ואינו בעיקרו שכל תורני, ובימי חורפי היה לי ע"ז ויכוחים רבים עם המשגיח, כיצד שייך לנתח בשכל האנושי דברים שהם תורניים ואלוקיים בעיקרם, ולמעשה כפי שהבאתי למעלה שהר"ן בדרשותיו פוסק שאכן התורה נמסרה לשכל האנושי.

ג. כל אדם ואדם מסוגל לנהוג בדרך מסויימת בכדי ללמוד את התורה [וכדברי הגרי"ג זצוק"ל – "כל אחד לפי טבעו"] יש מגוון סוגי דרכים שהאדם יכול ללכת בהם כגון סרסורית, פירושית, סידורית, ויצירתית, והמושג שמתהלך כעת בגאון במוצלחי עולם הישיבות היא הדרך ה'יצירתית' שהיא עצמה יצירה המושתתת על יסודות הסברא וההיגיון, ואינה באה ממקורות מפורשים וכדו' * ואדרבה, הם מעמידים 'יסוד' ולאחר כן את ה'בנין' שיוצא מזה, והם משיאים ונותנים בכדי להוכיח כל אחד את דרכו, אני מסכים שיש מקום רב לדון האם דרך זו נכונה בחור צעיר טען באזניי לפליאתי לצורת לימודו שמעט מעלה גיחוך ופליאה, ואמר לי בזה"ל "דמאחר שהיסוד הרוס איך יתקיים הבנין" והיינו, שבהקדם עלינו לדרוש אחר היסודות והעקרונות, ואחר מיכן עלינו לפנות כיצד זה קורה באופן מעשי ובעולם המעשה, אבל כלל הרבנים שדנים פה צריכים להבין, שבחור שקם בבוקר, ומתחיל סדר א' בשעה תשע, וסדר ב' בשעה ארבע, וסדר ג' בשעה תשע, חייב ומוכרח לאהוב את מה שהוא עושה, זה מה שהוא עושה כל הזמן, עליו להתחבר באופן כללי למה שהוא עושה, ולכן יש נוצרו כ"כ הרבה דרכים ללימוד התורה, שבני האדם רצו להתחבר לתורה וממילא כל אחד ייצר דרך משלו, ו"שבעים פנים לתורה" ו"דור דור וחכמיו, דור דור ודורשיו".

אלא שכמובן מאליו, נקודת המוצא אמורה להיות בחקר 'פרטים' ספציפיים, ומהם אנו מגיעים לניסוח 'כללים' רחבים, ומכללים אלו, אנו מפתחים 'מושגים' מופשטים, ומהם משתלשלים לבסוף - ה'הגדרות', שמטרתם היא היא ליישב שכל דין יהא דבור ומכוון במסילה ישרה ומכוונת ושלא יינקו שני דינים אחד מחברו, ובכך יווצרו סתירות בין הדברים, שמחשש לסתירות מעין אלו, אנו מגדירים כל דבר, את גבולי הדין והמציאות שנאמרו בו, וממילא מה בתוך הגדר ומה אינו שייך לו.

* יש צורות שונות של עבודות 'יצירה', את דרך בריסק מאפיין מושג ה'גדר', וזהו חידושו של הגר"ח מבריסק, וזה פחות או יותר מה שמייחדת את שיטת הגרח"י שרייבר, אלא שזה הגיע למימדים מוגזמים מעט, ודרכו של הגר"ש שקאפ מתאפיינת במושג ה'סברא', ישנם עוד צורות רבות, איני משועמם לנתח לוגית מה השורש שכ"א מגדו"י ניגש דרכו אל התורה, אבל אלו האחרונים ממש בולטים כמעט בכל מילה, פיסקא, ומימרא מדבריהם.
 
נערך לאחרונה:
זו הנקודה שממש ממש לא.
האחרונים כלל לא עסקו בלהגדיר את התורה על פי הבנת שכלינו.
זה היה רחוק מהם.

כי הרי גם הגמ' כבר הגדירה הגדרות, יש דבר הנקרא שטר ויש דבר הנקרא עדות וכו'.
אבל ההגדרות הללו לא מספיקות לשכלינו הצר.
האחרונים לא עסקו בלקרב את ההגדרות על ידי הגדרות חדשות - שיטת מהרי"ל,
אלא דיברו רק על ההגדרות הקיימות.
לאיזה אחרונים אתה מתכווין?
אולי פני יהושע וכדו'
ראשי הישיבות בדורות קודמים מטעלז ועד בריסק, ישבו והתעמקו להגדיר ולהבין ולפשט לנו את המושגים, והרבה פעמים גם להרחיב אותם, עולם התורה לא נעצר ב'חפצא וגברא'
 
ממתי שיש דבר שנקרא צורת רב ותלמיד,
נו, והרב שך הוא הרב של הדור?
(אני מתכון בענין צורת מסירת השיעורים, לא רוצה להתחיל עם שגיונות פוליטיים)
ואין אף לא בגדר ספק שמרן הגרי"ג ומרן הגרב"ד לא אוחזים בדרך זו.
על הגרב"ד אכן ידוע, ואינני סבור שכולם צריכים לסבור כמוהו. בקשר למרן הגרי"ג ידוע לי ששמע פעם וורט בשמיה דהגרח"י, והגיב "נו, אמרנו כך בשיעור"
לא הבנתי למה רבני ישיבת פוניבז' המעטירה נקראים כולם..
האם שמעת ממישהו אחרת, או שלא שמעת בעניין כלל?
שמעתי בהחלט,
לדבריך, אסור לנו ללמוד אחרונים אלא רק את שיעורי ראשי הישיבות שלמדנו אצלם, כשם שהם עסוקים בלהבין את הראשונים שהיו עסוקים להבין את הגאונים וכו'. עכ"פ על פי רוב שיעורי ראשי הישיבות עסוקים בלבאר את דברי הגמ' והראשונים גם אם הם מזכירים הרבה אחרונים.
האחרונים כלל לא עסקו בלהגדיר את התורה על פי הבנת שכלינו.
זה היה רחוק מהם.
משפט בלי מקור
אבל אני, אין רצוני לצאת כמותם...
זכותך לא לצאת כמותם, אבל לא זכותך לקרוא תיגר על דרכם בתורה
 
כשהשמיעו לו את היסוד של הגרח"י בעניין אינו שלו ואינו ברשותו
אם אתה יודע-הוא מהפך את הפשט וטוען שאינו ברשותו היינו אינו שלו
הגרחי"ש לא אמר מעולם את השטויות הללו, גם לא רבי דוד מילר, מישהו אחר אמר את זה, וגם הוא אמר בבדיחותא.
 
אבל הרבה מקומות כששואלים מה זה בעלות זה בא על רקע של השוואת דינים ומקרים שיוצרים מצב לא ברור מה היא הגדרת הבעלות, ותמיד שאלת 'מה זה' מגיעה על רקע כזה...
כבר אמרתי שכלל לא משנה מהיכן זה בא.
מה שמשנה זה שזה בא.
והעיסוק בזה הוא על חשבון ההבנה הקודמת לזה שהיא העיקר.
וגם גורם העיסוק בזה לאמירת הגדרות שאין מאחוריהם ולא כלום חוץ ממילים בעלמא.
ראשי הישיבות בדורות קודמים מטעלז ועד בריסק, ישבו והתעמקו להגדיר ולהבין ולפשט לנו את המושגים, והרבה פעמים גם להרחיב אותם, עולם התורה לא נעצר ב'חפצא וגברא'
כמו שאמרתי, הגזמות ניתן לעשות בכל דבר.
אבל בבסיס כל ראשי הישיבות עמדו דברי האחרונים מרעק"א והקצוה"ח (הנחשבים למדנים) ועד מהרש"א ופני יהושע (הנחשבים לפשטנים).
אף אחד מהם (חוץ מאולי טעלז) לא חידש הגדרות שצריכות הסברים נוספים בשביל להבין מה הם באים להסביר. ודאי שלא אמרו יסודות שאינן בנויות על דברים שעסקו בהם האחרונים.
כל אדם ואדם מסוגל לנהוג בדרך מסויימת בכדי ללמוד את התורה [וכדברי הגרי"ג זצוק"ל – "כל אחד לפי טבעו"]
כבר ציינתי כאן שאי"ז כ"כ פשוט.
לפי דבריך עקרת את המושג מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, כי שבעים פנים לתורה וכל אחד לפי טבעו ומה שליבו חפץ וכו'...
דברי מרן הגרי"ג הם אחר שקובעים כי הדרך נכונה, אז אפשר לומר שניתן ללמוד כך כי הוא לפי טבעו,
אבל דעתו של מרן הגרי"ג בעניין הייתה שזה הורס בחורים ומי שהתייעץ איתו האם ללכת לשם, קיבל תשובה שלילית - מידיעה.
נו, והרב שך הוא הרב של הדור?
(אני מתכון בענין צורת מסירת השיעורים, לא רוצה להתחיל עם שגיונות פוליטיים)
אחד מרבני הדור.
אם יש מישהו בדורו שנחלק עליו בעניין,
דבר עליו.
ואל תמעיט בערך אחרים.
על הגרב"ד אכן ידוע, ואינני סבור שכולם צריכים לסבור כמוהו. בקשר למרן הגרי"ג ידוע לי ששמע פעם וורט בשמיה דהגרח"י, והגיב "נו, אמרנו כך בשיעור"
לא נראה לי שיתכן דבר כזה.
אולי תציין באיזו סוגיא מדובר...
לא הבנתי למה רבני ישיבת פוניבז' המעטירה נקראים כולם..
שאלת מי מרבותי, אמרתי שכולם.
(לא נראה לי שמכבד את כבודו לענות על מילים וביטויים שלי, שבבקשה יענה על גוף הנושא...)
מי הוא, והאם שווה ערך לרשימה הנ"ל
לדבריך, אסור לנו ללמוד אחרונים אלא רק את שיעורי ראשי הישיבות שלמדנו אצלם, כשם שהם עסוקים בלהבין את הראשונים שהיו עסוקים להבין את הגאונים וכו'. עכ"פ על פי רוב שיעורי ראשי הישיבות עסוקים בלבאר את דברי הגמ' והראשונים גם אם הם מזכירים הרבה אחרונים.
ממש לא.
יש מורי דרך לתורה.
ומורי הדרך הורונו כי בבסיס לימוד התורה שלנו צריך להיות דברי האחרונים.
כפי שציינתי, כל שיעורי ראשי הישיבות היו מיוסדים על דברי האחרונים מרעק"א והקצות ועד מהרש"א ופנ"י.
ברור שבשביל ליסד על דבריהם צריך להבין את הגמ', ואת התוס' אבל תמיד השאלה הייתה על האחרונים, והתי' או ליישב אותם או לחלוק עליהם - תלוי באיזה מהאחרונים מדובר. או שאמרו מהלך אחר במה שעסקו האחרונים.
את זה ממש אהבתי...
תראה לי הגדרות כאלו
ברעק"א,
מחנ"א,
נו"ב,
אבני מילואים,
שמעתתא,
קצות,
נתיבות,
פנ"י,
תומים,
שאגת אריה,
אפיקי ים,
אחיעזר,
אור שמח,
קובץ שיעורים,
ועוד.
זכותך לא לצאת כמותם, אבל לא זכותך לקרוא תיגר על דרכם בתורה
להזכירך,
לא אני קראתי תיגר אלא רבותיהם קראו תיגר.
ולמרות שפירותיהם יצאו נהדר,
אני לא הייתי רוצה שרבי ומורי יאמר לי
"אינני אוחז מדרכך, אבל אם תוציא פירות טובים, זה יצדיק את זה"....
 
נערך לאחרונה:
כבר אמרתי שכלל לא משנה מהיכן זה בא.
מה שמשנה זה שזה בא.
והעיסוק בזה הוא על חשבון ההבנה הקודמת לזה שהיא העיקר.
וגם גורם העיסוק בזה לאמירת הגדרות שאין מאחוריהם ולא כלום חוץ ממילים בעלמא.
הדברים לא מכוונים אישית - אך חשוב להבהיר:
הרבה פעמים הבריחה וההכללה לומר שמי שמדבר ומתעמק בהגדרה הוא אומר מילים בעלמא זה מגיע מנחיתות של אדם שבעבורו זה באמת מילים בעלמא...
 

הודעות מומלצות

ריש לקיש אמר שבעה [רקיעים הן], ואלו הן: וילון...

משתמשים שצופים באשכול הזה

  • חזור
    חלק עליון