אין איסור חל על איסור | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 2 אין איסור חל על איסור | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 2
  • עקב המצב המתוח והסכנה המרחפת -היל"ת- על יושבי ציון, נרבה בתפילה ובחיזוק. לקריאת תהילים משותפת ומידע מתעדכן מבית גדו"י - לחצו כאן
לא יודע מה מהמקור צריך לעיין בסוגיות אך אין צד שזה יהיה דרבנן
אם אתה צודק, חוזרני בי.
חשבתי עד היום שזה רק דין דרבנן, ואם כן להם בוודאי היה ענין להוסיף הרחקה.
אבל אם זה דאורייתא, ביאורך נכון ומסתבר.
 
ראיתי לבאר דהטעם דאין איסור חל על איסור הוא משום שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ, ומשו"ה באיסור מוסיף, כולל, חמור שכן יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ איסור חל על איסור,
אשמח לשמוע חוות דעת על זה הביאור
בלת"ק
איסור פי' קשור, או לא תוכל לאכול משעריך, תרגום אונק' לית לך רשו,
דבר קשור או יותר נכון גברא קשור, מורחק, לא רק שאין ענין לקשור להרחיק שוב, אלא אין כאן כל קשירה הרחקה,
דהאיסור שהשני לא הרחיק כלום, וא"כ א"א להענישו על פרץ הקשר ועבירת ההרחקה,
וע"כ במוסיף או בכולל שההרחקה פעלה, מוסיף, אמנם יש מ"ד דס"ל שזה נקרא תוספת הרחקה וזה לא נקרא,
ובב"א כיון ששני ההדיבורים היו סיבה להרחיקו הרחקה שווה, א"כ פריצה של ההרחקה, היא עבירה על שניהם, וע"כ ילקה פעמים.
 
בלת"ק
איסור פי' קשור, או לא תוכל לאכול משעריך, תרגום אונק' לית לך רשו,
דבר קשור או יותר נכון גברא קשור, מורחק, לא רק שאין ענין לקשור להרחיק שוב, אלא אין כאן כל קשירה הרחקה,
דהאיסור שהשני לא הרחיק כלום, וא"כ א"א להענישו על פרץ הקשר ועבירת ההרחקה,
וע"כ במוסיף או בכולל שההרחקה פעלה, מוסיף, אמנם יש מ"ד דס"ל שזה נקרא תוספת הרחקה וזה לא נקרא,
ובב"א כיון ששני ההדיבורים היו סיבה להרחיקו הרחקה שווה, א"כ פריצה של ההרחקה, היא עבירה על שניהם, וע"כ ילקה פעמים.
לזאת כוונתי יש"כ
 
ראיתי לבאר דהטעם דאין איסור חל על איסור הוא משום שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ, ומשו"ה באיסור מוסיף, כולל, חמור שכן יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ איסור חל על איסור,
אשמח לשמוע חוות דעת על זה הביאור
ראשית כל, מה שידוע לומר ש'אין איסור חל על איסור' לא הכוונה שעצם האיסור השני לא חל [וכי מציאות זו שהיא אחות אשתו משתנית?!] אלא רק שלמעשה בפועל איננו מקבל עונש וכהאמור שהאיסור 'מיתלא תלי וקאי' [יבמות לב, א;] וכדברי הגמרא הנודעים שיש לקברו בין רשעים גמורים [שם] ולשון הפמ"ג [פתיחה להל' פסח ח"ב פ"א סוף אות טז' ע"ע בשו"ת אבנ"מ יב, יד;] היא "נהי דקיימא לן דאין איסור חל על איסור אם לא באחת מג' פנים * היינו לחייב שניים אבל מ"מ תרין איסורין רביע עליה" ע"כ [עיי"ש שהעלה נקודות נפלאות מכוח זה] וזהו ממש ההיפוך ממה שכתב הרב פותח האשכול.

אמנם הגר"ש שקאפ [בחי' לנדרים סי' א] הלך כדרכו בקודש שבחפצא אינה משתנית באף אופן, וכיון שה'דין' מסובב מעצם מציאות האיסור [כלשונו המפורסמת בחי' לב"מ סי' ו' בזה"ל 'וזאת למודעי שהאיסור מציאות הוא בחפץ אף שאינו לפי חושינו, והוא האמת ליודעים'] על כרחך שאם גוף האיסור קיים יגרר מזה הקרבן או העונש הנצרך לזה, ולכן חייב להיות שכאשר נאמר ש'אין איסור חל על איסור' הכוונה היא שלא חל כלום [כ"ה בקובה"ע ל, ז;] והדברים ארוכים, אלא שג"ז סותר לגמריי את דברי פותהא"ש דלפי"ז מציאות האיסור היא בהחפץ, ולא תלויה בהאדם שבאים להרחיקו וכו' וכו'.

ולגוף דברי פותח האשכול לכאורה דבריו נסתרים ממשנה מפורשת שאמור בה שיש נדר בתוך נדר ולדברי פותהא"ש הא כיון שהדבר כבר מורחק מהאדם בתורת 'לא יחל דברו' שבא כתוצאה מהנדר הראשון, מדוע וכיצד יתווסף כשישנו עוד נדר ויל"ע.
* כוונתו לאופנים שהאיסור השני מוסיף, או שהוא כולל או שבא בב"א, דאז לא נאמר הכלל הנ"ל.
 
ברשות הציבור
אעלה פה תמיהה רבתי בעניין אין איסור חל על איסור
לכאו' התורה [כלפי חיובינו במצוות] היא כמו ספר חוקים שחוקק השי"ת
א"כ מה שייך שלא יחול איסור על איסור, סו"ס עבר על שני חוקים.
 
ברשות הציבור
אעלה פה תמיהה רבתי בעניין אין איסור חל על איסור
לכאו' התורה [כלפי חיובינו במצוות] היא כמו ספר חוקים שחוקק השי"ת
א"כ מה שייך שלא יחול איסור על איסור, סו"ס עבר על שני חוקים.
את זה בא פותח האשכול להסביר.
 
מה המקור בתורה לכך?
יש בראשונים מקורות:
בתוס' סנהדרין פ"ג ד"ה פרט מביא שלומדים את זה מבנין אב מדרשא
ובמנ"ח מצוה ק"צ (וראיתי שמציינים שכתב כן גם בתוס' ישנים יבמות י"ג) שזה מסברא.
 
ראיתי לבאר דהטעם דאין איסור חל על איסור הוא משום שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ, ומשו"ה באיסור מוסיף, כולל, חמור שכן יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ איסור חל על איסור,
אשמח לשמוע חוות דעת על זה הביאור
הסברא הזו היא הסברא הפשוטה שעולה בראש לכל צורב
רק צריך לדון בה האם היא נכונה.
לפי האחרונים שלומדים שיש איסור רק שאינו לוקה וודאי שסברא זו אינה (אינני זוכר כעת מר"מ מדוייקים אך יש ע"ז בתשו' אבנ"מ ובבית הלוי וכמובן בגרשש"ק).


השאלה האמיתית היא כיצד אנו מסתכלים על איסורי התורה האם רק כדבר שאי"ז רצון השם וא"כ הסברא הזו נכונה,

אך יש מקום לומר שיש רובד נוסף באיסורי התורה, לא רק אי קיום רצון השם, אלא בעבירה יש גם כעין 'רעל רוחני',
וא"כ ככל שיש יותר רעלים הדבר יתור חמור ומסוכן.
 
אם כך לא הבנתי את הסברו
מה זה משנה שמהותם היא להבדיל,
סו"ס אם אני צודק שהתורה היא כמו ספר חוקים, הרי עבר על שני חוקים
הוא אכן עבר על שני החוקים, אבל כל מטרתם של החוקים הוא להבדיל את האדם, וברגע שכבר אני מובדל - אין ענין להענישו מצד שתי החוקים.
ועיין בזה:
ראשית כל, מה שידוע לומר ש'אין איסור חל על איסור' לא הכוונה שעצם האיסור השני לא חל [וכי מציאות זו שהיא אחות אשתו משתנית?!] אלא רק שלמעשה בפועל איננו מקבל עונש וכהאמור שהאיסור 'מיתלא תלי וקאי' [יבמות לב, א;] וכדברי הגמרא הנודעים שיש לקברו בין רשעים גמורים [שם] ולשון הפמ"ג [פתיחה להל' פסח ח"ב פ"א סוף אות טז' ע"ע בשו"ת אבנ"מ יב, יד;] היא "נהי דקיימא לן דאין איסור חל על איסור אם לא באחת מג' פנים * היינו לחייב שניים אבל מ"מ תרין איסורין רביע עליה" ע"כ [עיי"ש שהעלה נקודות נפלאות מכוח זה] וזהו ממש ההיפוך ממה שכתב הרב פותח האשכול.

אמנם הגר"ש שקאפ [בחי' לנדרים סי' א] הלך כדרכו בקודש שבחפצא אינה משתנית באף אופן, וכיון שה'דין' מסובב מעצם מציאות האיסור [כלשונו המפורסמת בחי' לב"מ סי' ו' בזה"ל 'וזאת למודעי שהאיסור מציאות הוא בחפץ אף שאינו לפי חושינו, והוא האמת ליודעים'] על כרחך שאם גוף האיסור קיים יגרר מזה הקרבן או העונש הנצרך לזה, ולכן חייב להיות שכאשר נאמר ש'אין איסור חל על איסור' הכוונה היא שלא חל כלום [כ"ה בקובה"ע ל, ז;] והדברים ארוכים, אלא שג"ז סותר לגמריי את דברי פותהא"ש דלפי"ז מציאות האיסור היא בהחפץ, ולא תלויה בהאדם שבאים להרחיקו וכו' וכו'.

ולגוף דברי פותח האשכול לכאורה דבריו נסתרים ממשנה מפורשת שאמור בה שיש נדר בתוך נדר ולדברי פותהא"ש הא כיון שהדבר כבר מורחק מהאדם בתורת 'לא יחל דברו' שבא כתוצאה מהנדר הראשון, מדוע וכיצד יתווסף כשישנו עוד נדר ויל"ע.
* כוונתו לאופנים שהאיסור השני מוסיף, או שהוא כולל או שבא בב"א, דאז לא נאמר הכלל הנ"ל.
 
הוא אכן עבר על שני החוקים, אבל כל מטרתם של החוקים הוא להבדיל את האדם, וברגע שכבר אני מובדל - אין ענין להענישו מצד שתי החוקים.
ועיין בזה:
שמא תרחיבו קצת בכוונתכם
בשלמא אם היה מושג שלא לאסור, שומע, אבל אם אכן האיסור והעבירה במקומם עומדים למה לא יענש
 
שמא תרחיבו קצת בכוונתכם
בשלמא אם היה מושג שלא לאסור, שומע, אבל אם אכן האיסור והעבירה במקומם עומדים למה לא יענש
לתורה כביכול אין ענין להעניש כמה שיותר את החוטא.
ואם הוא עבר על שני חוקים, כיוון שכל מטרת החוקים היא להבדיל את האדם וכאן כבר אינו מובדל - אין סיבה להעניש אותו על ב' החוקים שעבר עליהם.
 
שמא תרחיבו קצת בכוונתכם
בשלמא אם היה מושג שלא לאסור, שומע, אבל אם אכן האיסור והעבירה במקומם עומדים למה לא יענש
העונש הוא לא על מה שיש כאן איסור בעולם,
אלא על העבירה של האיסור מה שפרץ את ההרחקה,
ואם כבר היה מורחק מחמת סיבה זו א"כ לא פרץ כאן ב' הרחקות,
אולם אם חלו הרחוקת בב"א איכא מ"ד דס"ל דבכה"ג נחשב שפרץ את ב' ההרחקות דס"ס מחמת שניהם מורחק.
 
לגוף דברי פותח האשכול לכאורה דבריו נסתרים ממשנה מפורשת שאמור בה שיש נדר בתוך נדר ולדברי פותהא"ש הא כיון שהדבר כבר מורחק מהאדם בתורת 'לא יחל דברו' שבא כתוצאה מהנדר הראשון, מדוע וכיצד יתווסף כשישנו עוד נדר ויל"ע.
נדר הוא חלות שמחיל אדם על עצמו והסיבה שזה מחייבו היא דהתורה אמרה לא יחל דברו, אך יסוד העניין הוא מה דקיבל על עצמו ומשו"ה שייך אף שני איסורים
 
העונש הוא לא על מה שיש כאן איסור בעולם,
אלא על העבירה של האיסור מה שפרץ את ההרחקה,
ואם כבר היה מורחק מחמת סיבה זו א"כ לא פרץ כאן ב' הרחקות,
אולם אם חלו הרחוקת בב"א איכא מ"ד דס"ל דבכה"ג נחשב שפרץ את ב' ההרחקות דס"ס מחמת שניהם מורחק.
נ"ל דל"ש הרחקה בדאו', עונש אינו ענין של הרחקה אלא על שלא התרחקת התורה אינה עוסקת בהרחקות, זה תפקיד של חז"ל
 
שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ
ולמה לא רצה כת''ר לומר שלאחר שהתורה אסרה את החפצא הזה ישנו חלות איסור על החפצא ושוב אין טעם להחיל את אותו חלות איסור על חפצא זה אא''כ יש חלות אחרת של איסור מוסיף
 
חלילה וחס א. הגמ' בריש נדרים כותבת להדיא שלא אוסר עצמו אלא החפץ בגופו נאסר עליו ב. הא שייך נדר שיחייב את האחרים כמו שמובא באין ספור סוגיות בנדרים.
נכון אך זהו כח הניתן לאדם הפרטי יהיה גדול ורחב ככל שיהיה לכן אם רוצה יכול להחיל כמה איסורים
 
ראיתי לבאר דהטעם דאין איסור חל על איסור הוא משום שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ, ומשו"ה באיסור מוסיף, כולל, חמור שכן יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ איסור חל על איסור,
אשמח לשמוע חוות דעת על זה הביאור
א"כ מה הכוונה של הגמרא בש"ס לעבור עליו בשני לאוין?
 

הודעות מומלצות

ברוך בואך לבית מדרשנו. אנו שמחים שהצטרפת...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון