הדין ברמב''ם הל' עדות פ''ה שיש מקומות שהאמינה תורה עד אחד.
אחר שנתקבלה עדות עד אחד ובא עד להכחיש דבריו, לא יקבלו אותו.
אפשר להסביר ב' אופנים:
א. כיון שכבר נתקבלה עדות ובכל עדות כזו (שיש בה נאמנות של ע''א) הדין הזה קיים רק פעם אחת, בפעם השניה שבא עד אחד כבר אין את הדין הזה (מאי זה טעם שיהיה) ובדינים אלו לכל צד שיהיה מספיק עד אחד
ב. התורה קבלה עדות של ע''א רק לצד אחד, ולצד השני יש דין שצריך שני עדים כבכל דין אחר.
הנמו''י ביבמות דף פ''ח בשם הריטב''א (וכ''כ הרמב''ן כתובות כה) שלעניין ע''א נאמן באיסורים אין את הדין שבכ''מ שהאמינה תורה ע''א ה''ה כשנים.
מכך למדו שבאיסורים זו אינה עדות בגדרי עדות ואין כאן תורת עדות כלל (דיני קבלת עדות, דווקא ביום, בעמידה, מול בי''ד וכו') והביאו הש''ך יו''ד קכז ב''ק יד.
והביאור בזה, כתב רש''י בדף פח- דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו.
האם בעדות ע''א באיסורים, זהו רק בפעם הראשונה (כדי לפתור הבעיה עליה מדבר רש''י) או באופן הב' דכיון שהוצא מכלל עדות, שוב אי''צ עדות?
(למעשה ראיתי מחלוקת בקידושין סו, אבל אני מחפש את הסברא אם באופן הא' או הב')
אחר שנתקבלה עדות עד אחד ובא עד להכחיש דבריו, לא יקבלו אותו.
אפשר להסביר ב' אופנים:
א. כיון שכבר נתקבלה עדות ובכל עדות כזו (שיש בה נאמנות של ע''א) הדין הזה קיים רק פעם אחת, בפעם השניה שבא עד אחד כבר אין את הדין הזה (מאי זה טעם שיהיה) ובדינים אלו לכל צד שיהיה מספיק עד אחד
ב. התורה קבלה עדות של ע''א רק לצד אחד, ולצד השני יש דין שצריך שני עדים כבכל דין אחר.
הנמו''י ביבמות דף פ''ח בשם הריטב''א (וכ''כ הרמב''ן כתובות כה) שלעניין ע''א נאמן באיסורים אין את הדין שבכ''מ שהאמינה תורה ע''א ה''ה כשנים.
מכך למדו שבאיסורים זו אינה עדות בגדרי עדות ואין כאן תורת עדות כלל (דיני קבלת עדות, דווקא ביום, בעמידה, מול בי''ד וכו') והביאו הש''ך יו''ד קכז ב''ק יד.
והביאור בזה, כתב רש''י בדף פח- דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו.
האם בעדות ע''א באיסורים, זהו רק בפעם הראשונה (כדי לפתור הבעיה עליה מדבר רש''י) או באופן הב' דכיון שהוצא מכלל עדות, שוב אי''צ עדות?
(למעשה ראיתי מחלוקת בקידושין סו, אבל אני מחפש את הסברא אם באופן הא' או הב')