הרי לנו חידוש, שיתכן ולא רק ראיית זנות בכלל "ולא תתורו"
אמנם עולה מדבריו שאין ראיה זו אסורה על כל שומרי התורה, אלא רק על "ההולכים בדרכי ה' המיוחדות".
שלא תתורו כולל דברים נוספים מבואר גם בחינוך ובספורנו וראה להלן הר"מ בסהמ"צ והוא כלול בדרשת הספרי.
כתב החינוך מצוה שפז וז"ל: שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר [במדבר ט"ו, ל"ט], ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם: ענין לאו זה שנמנענו שלא ניחד מחשבותינו לחשוב בדעות
שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, אלא אם יעלה על לבו רוח לחשוב באותן דעות הרעים יקצר מחשבתו בהם וישנה לחשוב בדרכי התורה האמתיים והטובים.
וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזה שאמרו זכרונם לברכה [ספרי כאן], ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, ואחרי עיניכם, זו זנות, שנאמר [שופטים י"ד, ג'], ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני:
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות: ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר.
וכן מי שהוא תר אחר עיניו, בלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכוין בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו עכ"ל. (ובביאור הלכה סימן א ד"ה הוא אעתיק מקצת לשונו).
מדבריו מבואר כד' רבינו אברהם, אלא שלא חילק בין חסידים ויר"ש למי שמדרגו פחותה מהם. וראה גם בספורנו על הפסוק. (אמנם לפו"ר אפשר לומר ככל והוא חסיד יותר שמפנה לבו לשמים, ומצמצם בחייו הגשמיים ממילא כל פנייה שלא כמדתו היא בכלל לא תתורו. ובזה החילוק בין החינוך שמדבר על תאוות העולם על אף שהם מותרות, ובין רבינו אברהם שמדבר על דברים של מה בכך, שאין בהם תועלת על אף שאינם רדיפה אחר תאות העולם וי"ל).
ובמצוה ריג כתב החינוך וז"ל: דיני המצוה ופרטיה יתבארו בהרבה מקומות בגמרא בפיזור, שהזהירונו זכרונם לברכה שלא להרהר במחשבת עבודה זרה, ואמרו זכרונם לברכה [ברכות י"ב ע"ב] שלא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה
אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקור דבר מן התורה, ובפירוש הזהיר הכתוב על זה במקום אחר, דכתיב [במדבר ט"ו, ל"ט] ולא תתורו אחרי לבבכם. ואמרו זכרונם לברכה [קידושין מ' ע"א] שאין הקדוש ברוך הוא מחשב לישראל מחשבת עבירה כמעשה, חוץ ממחשבת עבודה זרה שהיא נחשבת לו לאדם כמעשה עכ"ל.
והרמב"ם בסהמ"צ (מצוה ל"ת מז) כתב:
שהזהירנו שלא לתור אחר לבבנו עד שנאמין דעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה אבל נקצר מחשבתנו ונשים לה גבול תעמוד אצלו והוא מצות התורה ואזהרותיה והוא אמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולשון ספרי ולא תתורו אחרי לבבכם זה מינות כענין שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' ואחרי עיניכם זה זנות שנאמר ויאמר שמשון לאביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני רוצה באמרו זו זנות המשך אחר ההנאות והתאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן תמיד:
מבואר בדבריהם של"ת אחרי לבבכם כולל שאר מחשבות זרות. אמנם אין הכרח בר"מ שזה כולל דברים התלויים במידת חסידות, אלא אדרבה ממה שנקט 'היפך דעת התורה' משמע איסורים ממש. אמנם בחינוך מוכרח לאוו דווקא וכמו שכתב במצווה שפז הנ"ל.
ומכל מקום נראה שרבינו אברהם, הרחיב ביסוד האיסור, וכל מחשבה שאין בה תכלית "היא בחזקת רע", ולכן יש חשש שתגרום לו לעקור או להאמין לדעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה.
