למה בציבור החרדי פחות עוסקים בתנ"ך? | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 3 למה בציבור החרדי פחות עוסקים בתנ"ך? | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 3
ראיתי מכתב מהמשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל (כנראה הסכמה לספר) שהוא כותב כך:

"מו"ר הגאון ר' יוסף ברייאר זצללה"ה ראש ישיבת פפד"מ ואח"כ רב קהילת עדת ישורון בושינגטון הייטס בנוא יארק הורה .שנביאים ראשונים ילמדו רק עם ילדים צעירים מאד או יעסקו בהם ת"ח גדולים כי כל אשר ביניהם לא ימצאו ידיהם ורגליהם בספרים אלה שכל כך קשה ההבנה בהם"
 
יש חסידויות שתקועות עד היום עם העניין לא ללמוד נ"ך.
אך יש לציין שזה הולך ומתמעט.
דוקא שמעתי שבאחת החסידויות הפסיקו עכשיו ללמד את הבנות נ"ך - לגמרי. [עד עכשיו היה רק מכיתה ו']. וזה ממש נורא.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
מאוד מוזר.
וכי אם מחר ליברמן יביא משפטים מהרמב"ם אנחנו נפסיק ללמוד רמב"ם?....
וכי אם מחרתיים לפיד יפתח קורס ללימוד גמרא על מנת לנגח את החרדים נפסיק ללמוד גמרא?
אילו בחורי הישיבות היו נמשכים אחרי ליברמן או לפיד, או אין הכי נמי....
מי שלא מבין מה היה באותם הימים לא יכול להבין
 
בלת"ק.
הבעיה גודלת מפני שאת התורה שבכתב שהיא יסוד והשורש להכל הפכנו למקבץ ווארטים לשבע ברכות, ואילו איזה ביאור של הט"ז באיזה סימן נידח בש"ע אנחנו לומדים בעיון ובדיוק מוחלט לבל נפריח הסבר שאינו נשמע ונקלט טוב.
 
לענ"ד כל התורה שבכתב אינה אלא על תורה שבעל פה, ורק זאת היכ"ת ללמוד תורה שבכתב בעיון.

ועוד כדכתב הרמב"ם בהקדמה גבי טעם חיבורו אולי אף כזאת נאמר על התלמוד
לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.
 
לענ"ד כל התורה שבכתב אינה אלא על תורה שבעל פה, ורק זאת היכ"ת ללמוד תורה שבכתב בעיון.
פשוט וברור שתורה שבכתב אינה יכולה להתפרש בלא תורה שבע"פ, ואף אחד לא חלק על זה,
אם כי משום מה לאנשים יש מניעה לפרש בכלל את הפסוקים בלי התורה שבע"פ,
ובשונה מלימוד הגמרא שאנשים מסוגלים ללמוד גם בלי רש"י ומהלך הסוגיא קיים גם בלי רש"י, ורש"י רק מוסיף ומחדד ומרחיב,
בלימוד המקרא אנשים נרתעים ולא מוצאים את ידיהם ורגליהם בלי רש"י, [כך התחושה שלי לפחות], וממילא זה גורם שאנשים פחות נכנסים ללימוד המקרא,

בכלל היחס למקרא לצערנו נהיה מזולזל מאד היום [וכבר הרגיש בזה הרב @דבר היושר נ"י], אנשים מסתכלים עליו כדבר שאין מה להעמיק ולהרחיב בו,
ובעוד שגם אם זה היה נכון זה לא סיבה שלא צריכים ללמוד, זהו ספר הדת שלנו, ולא תיתכן אפשרות אחרת,
אך באמת זה בכלל לא נכון לכל מי שקצת משנה את הגישה ולומד מקרא כמו שלומד סוגיא,
[ולדוגמא, עכשיו עולה לי בראש הספר ביד נביאך כספר שבאמת מצליח להעמיד מהלך במקרא, עפ"ד רבותינו, אני מאמין שיש עוד הרבה ספרים מהסוג הזה].
 
בלימוד המקרא אנשים נרתעים ולא מוצאים את ידיהם ורגליהם בלי רש"י
בכלל היחס למקרא לצערנו נהיה מזולזל מאד היום [וכבר הרגיש בזה הרב @דבר היושר נ"י], אנשים מסתכלים עליו כדבר שאין מה להעמיק ולהרחיב בו,
ובעוד שגם אם זה היה נכון זה לא סיבה שלא צריכים ללמוד, זהו ספר הדת שלנו, ולא תיתכן אפשרות אחרת,
אבל גם אחרי רש"י צריך לפתוח עוד ועוד לגמ', במידה ולא למד ושנה קודם, ולכן פשוט ד'תלמוד גדול' דזה היכ"ת למקרא, ובזה אדם מתעסק - "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה".

ואולי א"כ השאלה למה לא לומדים להפך בצורה של פסוקים כסידר כספר "מנחת אשר" הוא מסוגנן בצורה על הפסוקים, לא מהלכים, אלא מה יוצא מפסוק זה...
 
נערך לאחרונה:
פשוט וברור שתורה שבכתב אינה יכולה להתפרש בלא תורה שבע"פ, ואף אחד לא חלק על זה,
אם כי משום מה לאנשים יש מניעה לפרש בכלל את הפסוקים בלי התורה שבע"פ,
ובשונה מלימוד הגמרא שאנשים מסוגלים ללמוד גם בלי רש"י ומהלך הסוגיא קיים גם בלי רש"י, ורש"י רק מוסיף ומחדד ומרחיב,
בלימוד המקרא אנשים נרתעים ולא מוצאים את ידיהם ורגליהם בלי רש"י, [כך התחושה שלי לפחות], וממילא זה גורם שאנשים פחות נכנסים ללימוד המקרא,
לא ידענא מאי קשיא לך
הרי רש"י אינו התורה שבע"פ על הגמ'
ובדר"כ אפשר לכוון לעיקר דברי רש"י על הגמ'
משא"כ בתושב"כ, שאין לנו מושג איך חז"ל הגיעו לפירוש שלהם, וכ"ש שאין אנו יכולים לכוון לדבריהם
 
משא"כ בתושב"כ, שאין לנו מושג איך חז"ל הגיעו לפירוש שלהם, וכ"ש שאין אנו יכולים לכוון לדבריהם
כוונתי היא שאנשים לא מצליחים לתפוס את המהלך של המקרא בלי רש"י, בשונה מהגמרא, וזה מוזר מאד כי מדובר באנשים משכילים שמבינים מה הם קוראים. זה נראה כאילו שיש פה איזה חסם מחשבתי.
 
לצערי הרב, לא הצלחתי להבין מה הפירוש של המילים 'היכ"ת למקרא', אולי תרחיב יותר.
דהרי ברור לכל דלולא התלמוד לא היה אדם מעלה על דעתו דזהו הדין היוצא, וזהו הביאור, וזה כמו לקרא כתב סתרים בלי פירושו, ואין לדעת הדינים היוצאים מכל פסוק ופסוק, ולכן כששאל השואל מדוע לא ללמוד מקרא, נראה בעוד דרך לבאר - דזוהי הצורה ללמוד מקרא, אבל מ"מ כמו שהזכרתי אולי יש לבאר מדוע הצורה ללמוד היא לא כסידר המקרא וכספר "מנחת אשר" - שעל הפסוק מרחיבים הדינים היוצאים....​
[המנחת אשר הוא על סדר הפסוקים, אבל הוא לא נוגע בתורה שבכתב, ולא זו מטרת הספר].
אולי אין זו מטרת הספר - 'מנחת אשר' אבל מ"מ הבאתיו כדוגמא (יש אירגון שלם - "עיון הפרשה" שאולי זוהי מטרתו) לסגנון לימוד שאולי כך כוונת השאול שכך צריך ללמוד - ללמוד על הפסוק את הגמ' ועוד הדברים היוצאים מפסוק זה.​
 
וברור שיש עוד רבות תשובות בדבר

ולענ"ד נראה דהסיבה העיקרית שמלוה את קביעת צורת הלימוד שאנשים לא מסוגלים ללמוד מקרא, כגון סיפור יציאת מצרים אשר אין גישמעאק' בלימודה שוב ושוב ואין מה לחדש ולהרחיב בו כל פעם מחדש... ואולי אף לכן אף אין דגש על הלכות בעולם הישיבות


ובדרך נוספת נלע"ד הוא ע"י הבנת טעם לימוד התורה
דעיקר טעם נתינת התורה היא להשפיע על האדם בתוככי שכלו והגיונו ולהנחות אותו הנחיות ברורות כיצד לחיות את מציאות החיים כרצון השי"ת ולהגיע להליכותיו של הבורא, וממילא הצורה שבה מצטיירת הסברות, תורת המשפטים, העבירה, או המצווה כלפי האדם, זהו הבחינה והצורה שבה הוא זקוק להלך.

וכדמצינו בבראשית יח, יט
"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט".
ולכן זהו שכתב הרמב"ם שהובא בפתיחת האשכול
" ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו."
וכן כדאמרינן בכל יום
"אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ, עַל כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּשׇׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה"
 
נערך לאחרונה:
כוונתי היא שאנשים לא מצליחים לתפוס את המהלך של המקרא בלי רש"י, בשונה מהגמרא, וזה מוזר מאד כי מדובר באנשים משכילים שמבינים מה הם קוראים. זה נראה כאילו שיש פה איזה חסם מחשבתי.
כמדומה שהסיבה לזה היא כי תושב"כ מעולם לא נועד ללימוד בלי התושבע"פ
 
דהרי ברור לכל דלולא התלמוד לא היה אדם מעלה על דעתו דזהו הדין היוצא, וזהו הביאור, וזה כמו לקרא כתב סתרים בלי פירושו, ואין לדעת הדינים היוצאים מכל פסוק ופסוק, ולכן כששאל השואל מדוע לא ללמוד מקרא, נראה בעוד דרך לבאר - דזוהי הצורה ללמוד מקרא, אבל מ"מ כמו שהזכרתי אולי יש לבאר מדוע הצורה ללמוד היא לא כסידר המקרא וכספר "מנחת אשר" - שעל הפסוק מרחיבים הדינים היוצאים....

אולי אין זו מטרת הספר - 'מנחת אשר' אבל מ"מ הבאתיו כדוגמא (יש אירגון שלם - "עיון הפרשה" שאולי זוהי מטרתו) לסגנון לימוד שאולי כך כוונת השאול שכך צריך ללמוד - ללמוד על הפסוק את הגמ' ועוד הדברים היוצאים מפסוק זה.​
מתוך דבריך אני מבין שאתה מבין שעיקר מטרת הפסוק היא ללמד אותנו דינים והלכות, ועל כן כבר כדאי ללמוד גמרא או שו"ע מיד, ואין טעם לגשת למקרא בהתחלה. אך כמובן שזה לא נכון וברור שהמקרא הוא מטרה בפנ"ע גם בלי הדינים העולים ממנו, דאל"כ למה ניתנו לנו כל ספרי הנביאים והכתובים, ולמה ניתן כל ספר בראשית וכו'. ולענין זה ספרי מנחת אשר ועיון הפרשה מחמיצים את המטרה. [ועיון הפרשה כותבים שמטרתם היא ללמוד את הפרשה בעיון, ושמעתי מכמה אברכים שמאד חרה להם לקרוא את זה כי רוב השאלות שם כלל לא נוגעות באופן ישיר במקרא, ואולי בעבר זה היה שונה].
ולענ"ד נראה דהסיבה העיקרית שמלוה את קביעת צורת הלימוד שאנשים לא מסוגלים ללמוד מקרא, כגון סיפור יציאת מצרים אשר אין גישמעאק' בלימודה שוב ושוב ואין מה לחדש ולהרחיב בו כל פעם מחדש... ואולי אף לכן אף אין דגש על הלכות בעולם הישיבות
וזה בדיוק הבעיה, שזו הגישה של האנשים למקרא, אנשים לא יודעים כמה זהב פנינים ומרגליות טובות אפשר להוציא מהמקרא עצמו, לא מההלכות שעולות ממנו ולא מהדינים שכתובים בו, אלא מהפסוקים עצמם.
דעיקר טעם נתינת התורה היא להשפיע על האדם בתוככי שכלו והגיונו ולהנחות אותו הנחיות ברורות כיצד לחיות את מציאות החיים כרצון השי"ת ולהגיע להליכותיו של הבורא, וממילא הצורה שבה מצטיירת הסברות, תורת המשפטים, העבירה, או המצווה כלפי האדם, זהו הבחינה והצורה שבה הוא זקוק להלך.
ואז מה? לכאורה א"כ זה סיבה שאנשים יעסקו הרבה במקרא, שהוא המתווה העיקרי של דרך ה'.
כמדומה שהסיבה לזה היא כי תושב"כ מעולם לא נועד ללימוד בלי התושבע"פ
אכן, אולם ברור שישנם רבדים שאפשר ללמוד אותם בלי תורה שבע"פ, והראיה, שהרי ישנם פרקים שלמים בנביאים ובכתובים ואף בתורה, שאין עליהם חז"ל, ואף אם יש מדרשים הלא כשמו כן הוא 'מדרש' ולא פשט, ועל כרחך שישנו רובד של פשט שאפשר ללמוד אותו גם במקומות שחז"ל לא פירשוהו. [וכיום אין צריך לזה, כיון שרבותינו בעלי הפשט כבר כתבו לנו פירושים על כל התנ"ך, אך כוונתי היתה בעיקר לבנייה של מהלך שלם במקרא, שזה פחות קיים, מלבד המלבי"ם].
 
גמ' ב"ק נד. אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו
יש תוס' כמדומני שאומר שהאמוראים לא היו בקיאים בנ"ך

התוס' ב"ב קיג. לומדים מהגמ' ב"ק הנ"ל, כי "פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים". אמנם בשיטה כתב: "מצינו בתלמוד כמה פעמים שהאמוראים לא היו זכורים מן הפסוקים". ויש להבדיל בין אינם בקיאים לאינם זכורים.

תוס' ב"ב קיג.
תרוייהו נמי ידבקו כתיב בהו - פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) מפני מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב כו' א"ל עד שאתה שואלני כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב או לאו כלך אצל ר' תנחום כו' ומיהו הכא תימה דמדאקשי ליה תרוייהו איש כתיב בהו משמע דידע פסוקים ואל היה לו לתרץ אמר קרא ידבקו כיון דתרוייהו נמי ידבקו כתיב ובקונטרס פי' יפה וקמא נמי ידע דתרוייהו איש כתיב בהו ואתא לשנויי הא דקא בעי מאי משמע דשפיר משתמעי תרוייהו דאיירי בסיבת הבעל מדכתב בהו איש אלא דמוקי תנא איש דקרא קמא לדרשא אחרינא וההוא דקאמר אמר קרא ידבקו לא משמע ליה מאיש מידי דדריש מידבקו וידבקו דקרא קמא דריש לדרשא אחרינא:


ובשיטה מקובצת שם
תרווייהו איש כתיב בהו. פירש רשב"ם דידע שפיר לקרא ואמאי דבעינן לעיל כו'. וקשה לפירושו כיון דקא פריך ליה הכי מאי קאמר תו אמר קרא ידבקו. נראה לומר דשנוייא דידבקו דקאמר רב נחמן בר יצחק לא קאי אמאי דפריך תרווייהו איש כתיב בהו אלא רבא בר שילת אמר תירוץ שלו בבית מדרשו וכן רב נחמן בר יצחק אלא רב אשי קבצן בתלמוד זה אחר זה. ובחנם דחק רשב"ם כי מצינו בתלמוד כמה פעמים שהאמוראים לא היו זכורים מן הפסוקים כדאיתא לעיל פרק קמא אמר רב ששת אלא מעתה שרץ דמטמא אדם כו'. תוספי הרא"ש ז"ל:



אגב תוס' בכמה מקומות כותבים שדרך הש"ס לקצר הפסוקים.

תוס' מגילה ג.
וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק - לא כתיב בהאי קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך העמק ודרך הש"ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן הכסף וקם לו (ערכין דף לג.):

תוס' עירובין סה.
בצר אל יורה - פירש בקונטרס בדקתי אחר מקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא ומצינו בכמה מקומות שמביא הש"ס מקראות הכתובים בספר בן סירא כדאשכחן בהחובל (ב"ק צב:) כל עוף למינהו ישכון ובן אדם לדומה לו וכן סלסלה ותרוממך ובנדיבים חושביך ואמרינן בירושלמי דברכות שהוא כתוב בספר בן סירא ורבינו שמואל פירש שהשיב רבינו קלונימוס שכן דורש בירושלמי כל המיצר אל יורה דכתיב שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין והכי איתא בירושל' בריש פרק אין עומדין הבא מן הדרך אסור להתפלל מזה הטעם דכתיב שמעי נא זאת וכו' וגם רבי זריקא ורבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר המיצר אסור להתפלל לא מסתברא אלא מן הדין קרא שמעי נא זאת ועתה מדמה צרה לשכרות ובשכרות כתיב להבדיל ולהורות כדדריש בכריתות (דף יג:) ומהאי טעמא אל יתפלל דהוי שכור מתוך שטרוד בצרתו ובכעסו ור"ת מפרש דמהאי קרא קדריש היערוך שועך לא בצר (איוב לו) כלומר בשעת צרה אל תערוך תפלתך כשיש טירוד ובכמה מקומות רגיל הש"ס לקצר המקרא כגון ונתן הכסף וקם לו ומיהו קצת קשה בצר אל יורה דהוה ליה למימר אל יתפלל:
 
בלת"ק בעיון
רוב הצועקים על עניין זה מגיעים ממחוזות הגאולה, זילברמן ושות', כשטענתם היא שהמציאות שכלל הציבור לא מחזיק מדרכם נובעת מחוסר היכרותו עם התנ"ך. ולכאורה הם צודקים.
טענות מעין אלו מהוות ערעור במידה זו או אחרת על המסורת הקיימת ועל האותנטיות שלה ביחס למקור שהוא התנ"ך. ולכן היא מצריכה עיון מחודש בכל המעמד שיש לתורה שבע"פ וכו' וכו'.
ההתמודדות עם כך איננה ע"י דיון שעניינו לבטל את הצורך\הערך בלימוד התנ"ך אלא ע"י דיון אילו מסקנות מעשיות אפשר להסיק מלימוד כזה. [וכגון למה בכל אופן אין מצוה\ערך להקים התנחלויות וליישב את א"י].
תופעות דומות מתרחשות אצל הנוצרים. מרתין לותר ביסס את הרפורמה שלו על שיבה למקורות וכו' בטענה שהקתולים שיבשו את כתבי הקודש.
 
בלת"ק בעיון
רוב הצועקים על עניין זה מגיעים ממחוזות הגאולה, זילברמן ושות', כשטענתם היא שהמציאות שכלל הציבור לא מחזיק מדרכם נובעת מחוסר היכרותו עם התנ"ך. ולכאורה הם צודקים.
טענות מעין אלו מהוות ערעור במידה זו או אחרת על המסורת הקיימת ועל האותנטיות שלה ביחס למקור שהוא התנ"ך. ולכן היא מצריכה עיון מחודש בכל המעמד שיש לתורה שבע"פ וכו' וכו'.
ההתמודדות עם כך איננה ע"י דיון שעניינו לבטל את הצורך\הערך בלימוד התנ"ך אלא ע"י דיון אילו מסקנות מעשיות אפשר להסיק מלימוד כזה. [וכגון למה בכל אופן אין מצוה\ערך להקים התנחלויות וליישב את א"י].
תופעות דומות מתרחשות אצל הנוצרים. מרתין לותר ביסס את הרפורמה שלו על שיבה למקורות וכו' בטענה שהקתולים שיבשו את כתבי הקודש.
הטענה היא לא ביחס לשיטתם באופן ספציפי, אלא על המבט על כל חיי האדם לאור התורה, שמשתנה מקריאה בתנ"ך, ואגב, באותה מידה הם מעוררים גם על קריאה ולמידה בספרי האגדה שבתורה שבעל פה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה