רבים טועים לחשוב שיסוד הדין בסכך הוא מטעם צל, אבל יש כמה הכרחים שאינו לצל אלא יסוד דינו הוא בתורת סככה וגג, שתהא הסוכה דוגמת בית, והצל אינו אלא לסימנא בעלמא אימתי חשיב סככה, דכל היכן דליכא צל בע"כ דליכא סככה.
ומוכרח כך, דאם נאמר דיסוד הדין סכך הוא לצל, ולא בתורת סככה וגג, מדוע לא תכשר חמתה מרובה מצלתה באופן שישב תחת מקצת הצל, דהא אית ליה דפנות וצל, אלא בע"כ דיסוד הדין סכך הוא בתורת סככה וגג, ולהכי כיון דחמתה מרובה מצלתה לא חשיבא סככה.
וכך ס"ל לרש"י ביסוד הדין, ולכך טעמא בעי בהא דחמתה מרובה מצלתה פסולה, הא סככה איכא, ותו לית לן לאשגוחי בהצל שמועט הוא ואינו נהנה ממנו, וממלא הוצרך להך טעמא דהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו, והיינו דהצל המועט בטל ברוב החמה וכמאן דליכא צל, וכל דליכא צל ליכא סככה, וכיון דהצל כמי שאינו סככה זו נמי לא חשיבא וכמאן דליתא, ומהאי טעמא הוא דהסוכה פסולה משום דליכא סככה, ולא משום הא דאינו ראוי לצל.
ובזה גם נבין מה שייך דינא דחמתה מרובה מצלתה לדין רוב שנאמר בתערובת שאינה ניכרת. דלעולם אין כוונת רש"י לדמות לדין רוב, אלא ר"ל כיון דדינא בסכך הוא משום סככה, ממילא ככל וחמתה מרובה לא נחשב ססכה והמועט בטל ברוב אף כשיושב בסוכה תחת הצל דנים אנו על כל הסככה אם חשיבא או לא, וממילא דנים את הצל המועט לבטל ברוב ביחס לשם סככה, ולא בדיני רוב ומיעוט רגילים. אלא כאמור סימנא בעלמא להגדיר את הסככה.
