סוכות, שמח"ת ושמ"ע כמה ספיקות בהיכרא בסוכה ליום השמיני והתשיעי (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב השו"ע (סימן תרסו - דיני סוכה ביום השביעי) וזה לשונו:
אע"פ שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית, לא יסתור סוכתו אבל מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה, ומתקן את הבית לכבוד י"ט האחרון; ואם אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני, צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף: הגה - ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג א"צ לפחות בה, דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (מנהגים). ואם הוצרך לסעוד בשאר היום, צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה; ובחוצה לארץ, שצריך לישב בה בשמיני, גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא י"ט, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנה בה; ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם, כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה עכ"ל.

והתעוררו לי היום כמה ספיקות ואכתוב אותם במרוצת העניין בלי לעיין כה"צ.

הסתפקתי מיהת"י להתיר טלטול קדירות לצורך הכרא והלא הם כלי שמלאכתו לאיסור שאסור לטלטל ביום טוב. וצריך לומר מכיון ועל ידי טלטולם והנחתם בסוכה מותר לו לשהות ולאכול בה לא גרע מלצורך מקומו.

הסתפקתי לשיטת הראשונים שקדירה פוסלת הסוכה, מה טעם ההיתר לעשות היכרא על ידי זה ולא חשש לסתירת אוהל עכ"פ מדרבנן. (אמנם במ"ב בסימן תרלט ס"ק ו' ובשעה"צ שם כתב שרוב הראשונים נקטו שאין הסוכה נפסלת).

הסתפקתי לפי מש"כ הרמ"א בסימן תרלט ס"א דשרי להכניס קערות וקדירות בשעת האכילה, אמנם במ"ב שם ס"ק ה' כתב שהעולם נזהר הזה ולא מכניס גם בשעת אכילה, מה הדין כשרוצה לעשות היכרא בסוכה גדולה על ידי קערות וקדרות, האם מועיל באופן שהכניס בשעת האכילה מכיון ולפי הרמ"א שרי, או דילמא מכיון ובשאר הימים נהג שלא להכניס נחשב היכר.

וכן יש להסתפק מי שבשאר הימים הכניס בשעת האכילה, כמה זמן יצטרך להשאיר שם לאחר הסעודה כדי שיחשב להיכר.

הסתפקתי מה הדין כשמכניס לסוכתו קערות וקדירות לצורך היכרא, אבל מניח מתחת לדופן עקומה בסוכה. ובפשטות מכיון ויש מתירים להכניס בלאו הכי קערות וקדרות מתחת לדופן עקומה (עכ"פ בסוכה ג' דפנות שאינה נצרכת לסוכה), אם כן יש לומר דלא נחשב היכרא, אולם ככל ומחמיר מלהכניס שם, ייתכן ונחשב היכרא בשמיני ויל"ע.

הסתפקתי מה הדין כשהסוכה נסתרה ג' בתוך ימי החג, האם צריך לעשות היכרא בשביעי בדע"ד או מכיון וסוף סוף הסוכה הייתה פסולה קודם לכן ולא ישב בה, ממילא לא מחזי כמוסיף ביושב בשמיני ואי"צ לפחות ד' על ד'.

הסתפקתי האם יש להעדיף לעשות להכרא נר בקטנה מאשר קדרות וקערות. ומלשון השו"ע שמנה לראשונה היכר דנר כך משמע.

 

[נדיב לב]

הסתפקתי לשיטת הראשונים שקדירה פוסלת הסוכה, מה טעם ההיתר לעשות היכרא על ידי זה ולא חשש לסתירת אוהל עכ"פ מדרבנן. (אמנם במ"ב בסימן תרלט ס"ק ו' ובשעה"צ שם כתב שרוב הראשונים נקטו שאין הסוכה נפסלת).

לחץ כדי לכווץ...

ולכאורה יש לחלק בין פסול בגוף הסוכה ובין פסול חיצוני שאינו פוסל את הסוכה אלא שחז"ל פסלוהו (גם לשיטות שפוסלים הסוכה בהכנסת קדרות הוא מדרבנן ראה במ"ב סימן תרלט סק"ו ובשעה"צ שם) מכיון ויסוד המצווה בסוכה הוא תשבו כעין תדרו, וכמו בביתו, לא מכניס קדירות למקום ישיבתו אלא בבית החיצון. בזה י"ל שלא פסלו אלא את ישיבתו ולא את גוף הסוכה, ולכן אם מוציא את הקדרות הסוכה נכשרית ולא חיישינן לסתירת אוהל מדרבנן לגבי היכרא ודוק.

 

[נדיב לב]

הסתפקתי כעת באשה שיושבת בסוכה בשמיני האם צריכה לעשות היכרא שלא יהיה מחזי בל תוסיף. די"ל דווקא איש שמחוייב במצווה שייך בב"ת משא"כ באישה שאינה מצווה ליתא בל תוסיף בזמן המצוה. (אמנם לשיטת רש"י ר"ה לג. ועירובין צו. אשה שמקיימת מצות עשה שהזמן גרמא עוברת בבל תוסיף. וראה בספר המכריע סי' ע"ח שמכח זה כתב הטעם שחייבו סומא במ"ע מדרבנן ולא חייבו את הנשים במצווה דרבנן, משום שישנם בבל תוסיף משא"כ בסומא עיי"ש. אמנם התוס' בעירובין שם חלקו על דברי רש"י וכן דעת רוב הראשונים דאין בל תוסיף אלא במוסיף על מעשה המצוה בתוספת בחלקיה ופרטיה ולא במי שפטור מן המצוה ומקיימה). אמנם בס' חיים וברכה אות ה' סעיף ע' הביא מעיקרי הד"ט סי' ל"ג בשם ספר שדה הארץ ח"ג סי' ל"ב שאשה שהוסיפה עוד מין בד' המינין עוברת בבל תוסיף. ולפי זה ה"ה ביושבת בסוכה בשמיני ומכוונת לשם מצוה תעבור על בל תוסיף.

אמנם עדיין יש לדון, דסו"ס בל תוסיף זה זה דווקא כשמכוין לשם מצוה (כמבואר בר"ה כח:), אבל בסתמא שיושבת בסוכה דליתא בל תוסיף, אלא דחז"ל הצריכו לעשות היכר שלא יהיה מחזי ב"ת, אם כן יש לומר דדוקא באיש שמחוייב לשבת בסוכה בימי סוכות מה שיושב בשמיני נראה דבא להוסיף על המצווה (א"נ חששו שמא יבוא להוסיף) משא"כ באישה שאינה מחוייבת כלל לשבת בסוכה, ליכא מחזי כלל אלא תולים את ישיבתה בסתמא ולא צריכה לעשות היכרא.

לפי זה יש לדון אם לאשה מותר לטלטל הקדירה לעשות היכרא, די"ל דווקא באיש התירו לטלטל הקדירה על אף שהוא כלי שמלא"ס מכיון ועל ידי טלטולם והנחתם בסוכה (דלא מחזי ב"ת) מותר לו לשהות ולאכול בה לא גרע מלצורך מקומו, משא"כ אישה שלגבה ליכא כל תוסיף ולא נצרכת לזה ממילא לא חשיב טלטול לצורך גופו ומקומו.

 

[נדיב לב]

אמנם בס' חיים וברכה אות ה' סעיף ע' הביא מעיקרי הד"ט סי' ל"ג בשם ספר שדה הארץ ח"ג סי' ל"ב שאשה שהוסיפה עוד מין בד' המינין עוברת בבל תוסיף. ולפי זה ה"ה ביושבת בסוכה בשמיני ומכוונת לשם מצוה תעבור על בל תוסיף.

לחץ כדי לכווץ...

והנה לפי זה אישה היושבת בסוכה בשמיני ומכוונת לשם מצוה תעבור על בל תוסיף. ואם כך יצא חידוש באופן שיושבת בסוכה ושולחנה בתוך הבית, על אף שלשיטת תוס' לא יד"ח מהתורה גזירה שמא ימשך אחר שולחנו וחז"ל הפקיעו שם מצוות סוכה, אבל כל זה באיש שמחוייב בסוכה וגזרו שמא ימשך, ולכן באופן שישב בשמיני כששולחנו בתוך הבית לא יעבור בשמיני על ב"ת אף שכיון לשם מצוה, אבל באישה שליתא גזירה שמא ימשך ממילא נחשב למעשה מצוה ותעבור אב"ת. אמנם ראה כאן מה שהרחבתי שגם לשיטות תוס' דלא חשיב מעשה מצווה כששולחנו בתוך הבית זה דווקא בחג סוכות, ולפי זה אין הבדל בין איש לאישה ובתרוייהו עובר אב"ת.