חזו"א אמונה ובטחון חלק ג' עיי' עוד שם באריכות הדברים
כו.
מן המורגלות לחשוב לחובה ליסד ישיבות לגדל בנים לתורה, היצירה של תלמידי חכמים מוכרה לחובה רבת הערך, מוכרה לתל תלפיות, לדבר העומד ברומו של עולם, לדבר שכל חיי הדור תלוים בו:
אבל הכרה הלזו בגשתה למצוא את הנפשות הראויות ליצירה זו, גובלת גיל ידוע להתלמיד, ודורשת ממנו צעירות מוחלטת, אך זה שכבר נתבגר ובא בשנים ולא למד בילדותו כבר נפסל בעיני האדם מלהיות תלמיד, וכבר נדמה להם המבוגר הזה לבלתי ראוי לחכמה בהחלט, גם הוא בעצמו אינו רואה חובה לנפשו להכנס לבית המדרש לבקש תורה, מכיר הוא חובה לקביעות עתים לתורה ללמוד במה שידע כבר, אבל חובת עליה הגדלה והרמה רחוקה ממנו, והוא נרדם ביאוש נושן:
ואמנם אין הדבר הזה ע"פ התורה, כי חובת האדם בעולמו כל עוד הנשמה בקרבו להשתדל להיות הולך וגדל, ואם אמנם הלומד זקן דומה לדיו כתובה על נייר מחוק אבל לגודל יקרת החכמה ורב ערכה גם דיו החכמה על נייר המחוק אין ערך אליה ואין מספר לעוצם שויה:
ומה רב ההפסד של האנשים בימי הבינים של צבאם, אשר לא זכו להויות דאביי ורבא בילדותם, ואמנם זכו לדעת כי השבת בבית ד' כל ימי החיים הם החיים האמתים תחת השמש, ומרב מרצם והשתרלותם זכו לסדר חייהם בבית המדרש, ושם בבית המדרש יבלו זמנם לריק וכחם לבטלה, ולא ידעו חובת האדם על דרך האמת, ואת עמל התורה בהלכה יעזבו ולא יחייבוהו את עצמם, ומרעה אל רעה יצאו להקל בכבוד תורת ההלכה פעם בלבם ופעם בשפתם, והנטיה להגן על כבוד עצמם שלא תהיה העדרתם בהלכה להם לקלון, תאיץ בם לחפש מומין בחכמי התורה, ולפי קטן דעתם נדמה להם כי אמנם החכמים הם במדרגה התחתונה והם נמצאים ברום המעלה, כי טבע הגאוה לנוח בחיק כסילים, כי בחיק זה מנוחתה ערבה, ומה אפשר לתבוע מזה שלא פעם טעם חכמה מימיו:
ולזאת יתאמץ האדם להתרומם על כל אויביו, ולחזק לבו ללימוד הלכה, ואל יסב אל היאוש - המשחית האכזרי:"