לעצם הענין מהו "מגלה פנים בתורה"
האם זה פירושים משובשים ומוטעים.
אף שכך מרגלא בפומי דרבים, אך זה לא מדוייק
ואביא כך פירוש הרמב''ם ורש''י והמאירי ובניהו ותפא''י, מכולם יוצא שאם רק טועה ומאמין בדברי חז''ל אינו בכלל זה.
ובקצרה:
הרמב''ם מפרש עובר על ד''ת בזדון בפרהסיא, ויש לו עזות פנים.
רש''י מפרש התורה באופן כאילו יש בה דברי הבאי ויתר (מתאים לביקורת המקרא)
המאירי מגלה את הפנים היינו טעמי תורה, ומפקיע פשוטה.
והתפא''י כופר בתורה שבע''פ ומפרש הפוך ממנה.
וזה לשון רבותינו
א. רמב"ם פירוש המשניות - מסכת אבות פרק ג משנה יא
מגלה פנים בתורה. הוא מי שעובר על מצות התורה בפרהסיא והוא תכלית הכפירה כמו שאמר הש"י והנפש אשר תעשה ביד רמה:
וענין מגלה פנים. יגלה פנים ויעיז, וזהו לשון כפירה והוא מפורש כן בגמרת [ירושלמי] פיאה אמרו המגלה פנים בתורה העובר על ד"ת בפרהסיא כיהויקים בן יאשיהו:
ב.רש''י סנהדרין צט,ב מגלה פנים בתורה - דורש את התורה לגנאי, כגון מנשה שהיה דורש באגדות של דופי, לא היה לו למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פלגש וגו':
ועוד שם "מגלה פנים בתורה הוא - שכופר במה שכתוב בתורה".
ג. המאירי על מסכת אבות פרק ג משנה יד
וכן ממין זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה כלומר דמראה את עצמו כאלו יודע בסתרי תורה ויגלה אותן שלא כהלכה והוא (בצד) [מצד] שיכחיש הנגיה ממנה לגמרי ואומר שלא היתה כונת השם לכך אלא שהיא משל לענין אחר והנגלה איננו כלל וזהו שורש משרשי הכפירה שהמצות כולם אף על פי שיש בקצתם נסתר אין ספק שעצם המצוה הוא הנגלה ממנה:
וזה הדבר צריך לבארו והוא שבעל האמונה הזאת יאמר אין כונת התורה שלא יאכל אדם בשר חזיר אבל מה שאסרה התורה בשר חזיר הוא משל לגמרי שלא יהיו מידות מגונות ומלוכלכות וכל מי שיאמר זה אם הוא מכלל אומתינו נקרא כופר ואין לו חלק לעולם הבא אבל אם ירצה יאמר החזיר בלי ספק נאסר וטעם האיסור מפני שהוא [ו]כל הדומה לו נמאס בעיניו או טעם אחר אף על פי שאין ראוי לגלות הטעמים וכ"ש שלא נודעו אלא מדברי החכמים זה בכה וזה בכה ושמא יכשל אחד בחשבו שהטעם נודע לו אלא דאפשר לכל חכם לחשוב בעצמו הטעם שיסמוך על סברתו לגזור עליו כי כן הוא אבל שדעתו נוטה לכך ואפילו בדרך זה אין ראוי לפרסם הענין אולי יכשל בנשען אל בינתו לומר אני אקיים המובן מבלי קיום המצות והוא שאמרו ז"ל סנהדרין ג"ץ א' שנדם בתגלה טעמן ונכשל בהם גדול הדור כמו שקרה לשלמה המלך באומר אני ארבה ולא אסור והתורה לא חששה בהזכרתן להיוח מצות מסורות ליחידים ואף על פי דמצינו שאר מצות שנתגלו טעמם כמו כי בסוכות הושבתי כו' וכיוצא בה הוא טעם הניכר וטעם המצוה לזכירת הענין ואין בזה צד יראת כשלון לשום אדם אבל שאר מצות ליראת דבר כמצות לא תעשה או -הם להאמנת דעה כמצות עשה יש להכש(י)ל על דרך שביארנו ולכן אין ראוי לפרסם טעם המצות כ"ש שיש לחוש שמא לא יעלה גידינו בכיוון הטעם לגמרי ויש בה טעם אחר אבל שיאמר דרך כלל בכל מצוה יש בה טעם וסיבה בנתינתה ולא נודע לנו בבירור אלא שאנחנו מדמים וסוברים עליהם סברות יהיה כן או לא יהיה ואז ישמ (ו)ר האדם ממכשול:
ד. ספר בניהו בן יהוידע על סנהדרין דף מד/ב
מלמד שלן בעומקה של הלכה. נ"ל בס"ד בתוך אותיות עמק דהיינו במלוי שלהם יש אותיות פנים כזה עי"ן מי"ם קו"ף, וידוע טעמים של הלכות נקראים בשם פנים כמו שאמרו מגלה פנים בתורה כהלכה, וכן אמרו אומר על טהור טמא ומראה לו פנים וכיוצא בזה, וז"ש וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, כלומר אל תחשוב כיון שעבר זמן הרבה מן הלילה לא שנה להם אותה לילה אלא הלכות קצרות בלי פנים רוצה לומר בלי טעמים, אלא לן בתוך העמק כלומר שהראה להם פנים בהלכות, כי בתוך אותיות עמ"ק יש אותיות פנים. או יובן אותיות העמק במלואם כזה ה"א עי"ן מ"ם קו"ף אותיות המלוי הם אותיות אופנים כלומר לימדם אופנים הרבה בהלכות:
ה. תפארת ישראל /יכין/ על מסכת אבות פרק ג משנה יא
[עד] והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה - ה) זהו כת הה' שמאמינים ג"כ שתורה משמים, אבל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שמכחיש תורה שבעל פה, והיינו הפירוש שנמסר לנו בע"פ ממשרע"ה, ואומר בה פירושים אחרים שלא כהלכה המקובלת לנו:
