שורש מצות הכנסת אורחים מהדבק במידותיו להתנהג במידת חסד ורחמים
ולא קשור לתוצאה
(וגם מצד הדבק במידותיו נראה דפרטיות בחי' הכנסת אורחים במידותיו היינו דהוא מקומו של עולם, והרי מכניס גם משאינו מינו, ויש צד מצות הדבק במידותיו גם כשיודע שהם מלאכים, וכאשר טענו מה ליליד אשה בינינו היה הטיעון לא זה שאכלתם אצלו היינו הכנסת אורחים גם משאינו מינו)
איתא במדרש ב"ר (פמ"ח י') שבשכר אמירת אברהם אבינו ע"ה למלאכים והשענו תחת העץ (בראשית י"ח, ד') זכו ישראל למצות סוכה.
ויש להבין למה זכו לזה רק בשכר קיום מצות הכנסת אורחים למלאכים שאינם נצרכים לאכילה ושתיה וכדו', ולא כשכר שקיים מצות הכנסת אורחים לכל עובר ושב שהיו באמת נצרכים לזה.
ואולי מינה מוכח שזה גדול ממצות הכנסת אורחים בסתם.
אבל רש"י בפירושו כתב ""ויאכלו" - נראו כמו שאכלו מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג (ב"מ שם ב"ר)"
והוא מדברי הגמ' (ב"מ פו ב)
אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו
ומה שכתב "שהיו אז מלובשים בגוף" יראה נא את אשר הבאתי