אין איסור חל על איסור (1 צופה)

[דבר היושר]

ולם שמא אפש"ל דהא שונה איסור מפסול, דפסול אינו חל אלא בחפץ, אולם איסור אין זה אלא על הגברא שעליו אסרה תורה וא"כ אפש"ל דכיון דלגברא אסור לא שנא מדין גיד הנשה ולא שנא מדין נבילה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל החפץ מתועב ומשוקץ משני ספקטים שונים - מצד היסוד השלילי שבו על היותו נבילה, ומצד היסוד השלילי שבו שהוא גיד הנשה [באם אנו נוטים לומר שהאיסור מסתיים בציווי ואזהרה גרידתא - אזי הגעת לנידון שדנו כאן באשכול, ראה סיכום קצר שהשארתי לפני מס' הודעות].

 

[מרגניתא טבא]

אשמח לדעת היכן מופיעים הדברים הללו.

אולם במבט ראשוני גם לשי' הדברים נשארים תמוהים.

 

[דבר היושר]

אשמח לדעת היכן מופיעים הדברים הללו.

לחץ כדי לכווץ...

המושג 'חפצא דאיסורא' מוכח בסוגיות שהוא מטמטם הלב והוא פוגם במבנה האדם כמדובר לעיל, אולם בראשונים הוא מוזכר מפורשות בשו"ת הרשב"א ח"א תשובה תרטו' ועוד רבים. אבל זה אבן היסוד.

 

[מרגניתא טבא]

המושג 'חפצא דאיסורא' מוכח בסוגיות שהוא מטמטם הלב והוא פוגם במבנה האדם כמדובר לעיל, אולם בראשונים הוא מוזכר מפורשות בשו"ת הרשב"א ח"א תשובה תרטו' ועוד רבים. אבל זה אבן היסוד.

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ,
אך היכן מופיע שאותו חפצא אסורה פעמיים, וגם איך לדבריך מיושבים הדברים.

 

[דבר היושר]

בהודעה זו התפרט הנושא לאשורו.

אך היכן מופיע שאותו חפצא אסורה פעמיים,

לחץ כדי לכווץ...

זה לא מופיע בשום מקום, פשוט הרב פותח האשכול נימק ש"אין איסור חל על איסור" בגלל שאין "ענין" לתורה לאסור דבר שכבר ממילא אסור, והקשינו עליו שכל כמה שהאיסור אינו מסתיים אך כהטלת הדין גרידא שאם כך - צדקו דבריו שאין מציאות כזו לשלול דבר שכבר נשלל מטעם אחר אלא כתוכן משוקץ ומתועב המחוייב מצ"ע - אזי מדוע שתוכן האיסור לא יתקיים בהחפץ?

 

[יראת ה' היא חכמה]

לקוצר הזמן זמני בל עימי לעמוד על כל השרשור המעניין הלזה,
אך עכ"פ לא אמנע מלהביע דעתי בעניין זה:
מונח היסוד הבסיסי שצריך להיות, הוא - שמהות עניין איסורי תורה, אינו באו אלא להגדיר הדבר האם משתייך כביכול לצד הטוב [המותר] של המפה או שמשתייך לצד הרע [האסור] של המפה, וכתוצאה מזה שהדבר משתייך לקטגוריה אשר שמה יקרא איסור - אותו הדבר יהא אסור בעשייה או באכילה וכדו', אך כ"ז אינו אלא כתוצאה שהינו משתייך לסוג פלוני, אך עיקר האיסור לא בא אלא לשייכו לאותה הקטגוריה,
וא"כ הרי הדברים פשוטים מדוע אין איסור חל על איסור, כיוון שביחס למה שבאנו להגדירו כדבר אסור - הרי כבר אסור הוא, והיינו שכבר משתייך הוא לאותה הקטגוריה, ואם באת להרחיקו יותר, אכן ניחא לגבי זה, אך לא לגבי האיסור שבו,
והדברים פשוטים ומאירים יחדיו.

 

[היושב בישיבה]

דבריך לא מובנים, מה הפירוש שאין "ענין" לתורה, הרי מסתמא כבוד תורתו מודע למושג שכבר נודע בבי מדרשא – שמלבד האיסור והאזהרה שהתורה ציוותה אותנו להימנע מעשיית פעולה כזו או אחרת שאכן בזה צדקו דבריך שאין משמעות לשלול דבר שכבר נשלל – יש רובד שהחפצא עצמו מתועב ומשוקץ בתוכנו העצמי, וכלפי תוכן הדבר בענין זה – תמוה מה הפירוש ש'אין איסור חל על איסור', הרי החפץ מתועב מחמת היותו נבילה, וגם מחמת היותו טמא.

לחץ כדי לכווץ...

אך ז"פ שאין בכח התוכן העצמי המתועב והמשוקץ לאסור הדבר, הוא יכול להוות רובד בסיסי באיסור אך אינו ממרכיבי האוסר, כלומר כשאנו באים לדון מפני מה הדבר אסור , ל"ש למימר דהתוכן העצמי הוא האוסר, אלא הוא יכול להוות כהמלצת מניעה בעלמא, ולכך אם מסכימים אנו דהתורה באיסוריה הרחקה בקשה כיוון דהדבר מורחק ומובדל מהגברא ל"צ ול"ש לאסרו שוב,

לחץ כדי לכווץ...

ואדרבה אי יועיל כבודו לבאר הכיצד יאסור החומר והאיך יגביל התוכן רוב תודות נשגר קמיה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[דבר היושר]

ואדרבה אי יועיל כבודו לבאר הכיצד יאסור החומר והאיך יגביל התוכן רוב תודות נשגר קמיה

לחץ כדי לכווץ...

נתקלתי באשכול זה כעת באקראיות (ואני מתנצל על עיתוי התגובה) אשמח אם תמקד אותי מה קשה לך? כיצד עצם זה שתוכן הדבר הוא ריחוק וגועל להאדם זה גופא תובע את העדר אכילתו?

 

[בחקתיך אשתעשע]

ראיתי לבאר דהטעם דאין איסור חל על איסור הוא משום שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ, ומשו"ה באיסור מוסיף, כולל, חמור שכן יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ איסור חל על איסור,
אשמח לשמוע חוות דעת על זה הביאור

לחץ כדי לכווץ...

בלת"ק
בעניותי לא זכיתי להבין את הדברים.
נתחיל עם זה שאתה אומר שבאיסור מוסיף ובאיסור כולל "יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ"
וכי באיסור שבא לחול על איסור אחר, בלי כולל ומוסיף אין לתורה ענין לכתוב את האיסור השני?
הרי האיסור השני נאמר לאו דוקא למקרה זה, אלא למקום שלא בא לחול על איסור אחר.
אלא מאי כוונתך לומר שבמקרה זה אין נ"מ לאיסור השני כי זה כבר אסור - [לא שלתורה אין ענין לאוסרו] -א"כ גם באיסור כולל - שהיינו שהאיסור השני כולל גם דברים אחרים - הרי על דבר זה אין נ"מ לאיסור זה -ומה זה משנה שיש דברים אחרים שלזה צריך את האיסור השני?
ואלא שהפשט הוא שכיון שיש כבר סיבה שיחול האיסור השני - והוא כדי לאסור גם את הדברים האחרים - וכן כדי להוסיף עונש יותר חמור - לכן זה חל כם על זה -הרי זה לא פירוש חדש אלא זה הפשט הפשוט שכל אחד מבין בסוגיא זו.

 

[דבר היושר]

כיצד עצם זה שתוכן הדבר הוא ריחוק וגועל להאדם זה גופא תובע את העדר אכילתו

לחץ כדי לכווץ...

יש דברים שתוכנם מחייב בלא קשר לפקודה החיצונה שניתנה עפ"י התורה, וכגון דא דגזל, שבאף שחרש שוטה וקטן הם אלו שגזלו, מכל מקום אין כל מניעה להוציא מהם,

שהרי אין הנידון במה שהאדם דרוש לקיים, אלא שהממון מצד עצמו נתבע לבעליו [ודומיא דאיסור לרצוח, דאילו יבא קטן לרצחו, וכי יעלה על הדעת שהנתקף לא יוכל להתגונן מהקטן ואף במעשים הגובלים בקיפוח חיי הקטן הרודף, ובאף שעשה זאת מחמת טפשות וחוסר שיקול דעת ובחירה) וכגון במעשה ידים וכיו"ב שהם נתבעים לקטן מצד עצמם ובאף שהיא לא דרושה לו מדיני התורה, ואפילו במתנות כהונה נאמר שספק ממון לקולא, ושמהני לתת את המתנה לחרש שוטה והקטן, ומועיל נתינתו אפילו בעל כרחו של הכהן (ובאף שמספק"ל אי נתינה בע"כ - חשיבי נתינה) דמה שדרוש ליתן מתנות אי"ז מצד שדרוש לקיים דינא דנתינת מתנות, אלא מצד שזקוק ליתן זכותי הכהנים ואין הנידון מצד המצוה וכעי"ז נמי בצדקה והענקה, ויש שהרחיבוהו גם ללקט שכחה ופאה והדברים ארוכים.

עכ"פ, באתי להסביר בזה, שפעמים רבות שנושא השפיטה הוא העמדת זכויות ותביעות זה כנגד זה, ועפי"ז - השיפוט מנוהל באמצעות מה שצריך להיות, ויש פעמים כגון שתוכן הדבר נתבע מצ"ע, ששם הנידון הוא לא על מה שצריך להיות אלא המציאות לפנינו היא המנחה.