תני והדר מפרש זה כשהוא מרחיב את עצמו ולא כשהוא כופל את דבריו שלא לצורך.
בשביל לומר כשיטתך, צריך לומר שסתך כך בלי סיבה הוא החליט לחלק זאת לפעמיים ופעם אחת לדייק ופעם אחת לומר כללית.
זה מאוד מאוד דחוק, הרבה יותר מהפשט של הגר"ח.
כי הרמ"א פוסק זאת להלכה, וההלכה זה לא רק לעמי הארצות.
כנ"ל. ההלכה מיועדת לכל כלל ישראל, אם זה מיועד רק לשכבת ה"לא תלמידי חכמים" יש לסייג זאת בהלכה.
יפה מאוד, אבל דווקא את העיקר בחרת לא להדגיש..
"ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה.
כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא.
מבואר להדיא באופן הכי ברור ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי חיבור הי"ד החזקה הוא חיבור הלכתי עצמאי שנכתב על פי הגמ' ושלל החיבורים המאוחרים עד לימי הרמב"ם, ולא "סיכום הגמרא" כפי שרצית לטעון.
זה נקרא להיתפס לשוליים...
אתה טענת שאין סיכוי שהרמב"ם חשב שהת"ח לא ילמדו את הגמ'.
עניתי שהוא לא חשב שלא ילמדו אותה כלל, אבל בשביל הלכה באמת לא צריך את הגמ', אלא ניתן להסתפק ברמב"ם.
את הכוללים הבאתי כדוגמה, אם היא לא נכונה אז לא. אבל אתה צריך לענות לגופה של תשובה - מדוע גם זה "לא יכול להיות שהרמב"ם חשב"...
מוזר להביא את לשון הראב"ד כסיוע לטענה שלא לכך התכוון הרמב"ם כשהראב"ד עצמו כותב ממש בפתיחת דבריו: סבר לתקן...
זו השגה של הראב"ד על הרמב"ם, יש לדון בסברתו של הרמב"ם, אבל זו הייתה דעתו.
ואגרת הרמב"ם לא מעידה מאום, מאחר וזו איגרת למתנגדיו בני זמנו שביקרוהו על חוסר מקורותיו, ויתכן שת"ח אחרים פחותים מהרמב"ם לא עשו כן.
אם שואלים בלי להניח שזו ההבנה בדברי הרמב"ם צריכים לומר "דביו תמוהין וצ"ע". והראב"ד חולק על ההנחה ולא טוען כי דבריו לא מובנים.
והשו"ע לא קשור כאן כי המשנ"ב אומר זאת על הראשונים שהם דחו, וכאן אנו מדברים על הראב"ד שהוא עצמו דוחה.
לשיטתך, אדם שעבד ע"ז, הקריב לה קרבן והשתחווה לה ולא היה לו ממיל ללמוד הוא לא מוגדר כעובד ע"ז?
שים לב - אינך אומר שהוא שוגג או אפי' אונס. אתה טוען שהוא לא מוגדר עובד עבודה זרה בכלל!
זה חידוש עצום שחייבים לו מקור.
עי' לעיל, לא באתי לשלול בזה את דעתך, ולכן היא לא רלוונטית לציטוט הזה.
באתי לדחות את טענתך על פירושו של הגר"ח, והצלחתי בזה.
תן דוגמה.
אני דווקא מתסדר בחיים מצוין בלי לשאול על הטבע למה כל הזמן...
כל עוד אין לך הוכחה לכך, זה מגוחך מאוד לתלות קלקול במישהו, גם אם נעזוב את החוצפה כלפי הגר"ח, כשאין לך בדל של ביסוס לתלייה זו.
א. טענה אבסורדית לכשעצמה.
ב. עברתי שוב על הקטע כולו ולא ראיתי תירוץ. אשמח אם תצטט אותו.
לצערי אינני בסוגיא, אבל כשלמדתי את זה בש"א ישי"ג למדתי את זה מפי מו"ר הגרי"ג זללה"ה, וכדרכם של החורים צעירים ניסינו כמו כולם לחלוק על כח טענה וזכורני שכשהעמדנו את השאלות עם שני המהלכים, לא היה הרבה הבדל סהסתתברות בין כוח טענה לנאמנות.
אגב, למו"ר הגרי"ג יש חיבור בין שניהם משהו כמו שיש זכות טענה הנובעת מהנאמנות, אך כאמור איני בסוגיא בכדי לדון בכך.
וזה מה שאני אומר - שבדיני משפט אין קבילות כזו, וכשאין ראיות מספיקות זה נשאר ספק.
וזו שאלת העילוי ממיציט.
כבר ככה ההודעות ארוכות מארץ מידה...
נמתין עד למיצוי של הדיון העכשוי, ואז נעבור להמשך.
נערך לאחרונה: