• ברכות לעולם התורה שחוזר השבוע לחבוש את ספסלי בית המדרש! יישר כח

    יישר כוח גדול לעמלי התורה, לומדיה ומנחיליה, אשר בהבל פיהם ובעמלם מעמידים עולם ומלואו!

  • אנא הקדישו כמה רגעים לתפילה ולאמירת תהילים לרפואת אחד מחו"ר הפורום, הרב שלמה ברוך בן רבקה, לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
    קריאת תהילים  |  כל פרק תהילים, כל תפילה וכל חיזוק - לזכותו ולרפואתו

התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
5,010
תודות
19,333
נקודות
985
מהו הלשון עורבא פרח...​

וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב וגו' (ח, ז). וברש"י ולא הלך בשליחותו.

אומרים בשם מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל: בש"ס מצינו כמה פעמים (ראה ביצה דף כא; חולין קכד ועוד) כשאמורא אחד שואל את חבירו איזה דבר והוא רוצה להתחמק מלתת תשובה אומר לו: "עורבא פרח" ומפרש רש"י – השיאו לדבר אחר, ולכאורה מה שורש המליצה הזאת?

אלא הכוונה היא, כשם שהעורב לא הביא שום תשובה לנח, כך אין לך לצפות ממנו לתשובה.
אור לישרים
 
מליצתו הנפלאה של רבינו על נח – מדוע לא התפלל על בני דורו​

רבינו האור החיים הק' מבאר שלא שגג נח בכך שלא התפלל על בני דורו, שמכיון שהקב"ה לא הניח לו פתח של רחמים להתפלל על בני דורו, וכה כתב:
"מדברי ה' אשר דבר לנח, גילה דעתו לנח כי הדבר מוחלט בעיני ה' להשחית, ולא נתן מקום לנח להתפלל, כאומרו "קץ כל בשר וגו' והנני משחיתם" בהחלט מה מקום להתפלל, משא"כ כשדיבר לאברהם לא מצאנו שדיבר אליו כדברים האלה, אלא נתן לו מקום להתפלל וכו', וכמו"כ תמצא בדברו למשה בתוכחות על עון ישראל לא החליט הגזירה ובזה מצא מקום להתפלל וכמו שפירשנוהו במקומו (שלח יד, יא) משא"כ נח סתם ה' תפלתו" עכ"ל.

אור החיים הק' - בפרשתנו​
 
הגות יומית מאור החיים הקודש || י.א.
מיהו אדם תמים?
הראשון בתורה שנאמר עליו התואר הזה הוא נח: "איש צדיק תמים היה בדורותיו". הגמרא מבארת: ״צדיק במעשיו, תמים בדרכיו״, ורש״י מפרש: "עניו ושפל רוח".
נח חי בדור של רשעים. היה מקום לומר שאם ישיב להם כגמולם, הם אלה שהכתיבו את היחס. אבל נח לא נתן להתנהגות שלהם לקבוע את מידותיו. גם מול אנשי דורו נשאר עניו ושפל רוח.
זה עומק "תמים היה בדורותיו": דווקא בתוך דור רע ניכרה תמימותו. הרוע שסביבו לא שינה את דרכיו, ולא קבע מי יהיה.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
האם נברא דבר־מה ביום השבת? לכאורה, בשבת פסקה הבריאה. אולם התורה אומרת: ״וַיְכַל אֱלֹוקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ״ - ביום השביעי, ולא בשישי. מה נותר אפוא להשלים?
בששת ימי בראשית נברא גופו של עולם. אך הגוף עדיין המתין לנשמתו; היה חסר את שלמותו הפנימית, שכן בעצם קיומם של הנבראים לא הייתה תכליתם. חסר בהם הכוח להכיר את בוראם ולהשתוקק לקרבתו.
זהו ״שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ״: בשבת הופחה בעולם נפשה הפנימית של הבריאה. ניתנה נשמה לעולם שעמד על תילו, ובכך הושלמה המלאכה.
מכאן גם ״וַיְכֻלּוּ״ - מלשון ״כָּלְתָה נַפְשִׁי״. עם קבלת הנשמה נולדה הכמיהה, והעולם נעשה מסוגל לפנות אל מקורו. בששת הימים נברא העולם; בשבת ניתנה בו הנשמה המכוונת אותו אל מי שבראו.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
האם כוחה של השבת להחיות את העולם קיים מעצמו, או שהוא תלוי בשמירת השבת שלנו?
התורה אומרת: "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" - ששת ימים, ולא בששת ימים. בשעת הבריאה העניק הקדוש ברוך הוא לעולם כוח להתקיים שישה ימים בלבד. כדי להמשיך להתקיים, הבריאה זקוקה בכל שבוע לחיים חדשים.
השבת היא נשמת העולם, וממנה נמשכת החיות לששת הימים הבאים - באמצעות היהודי ששומר שבת. שביתתו ממלאכה מעניקה לעולם את הכוח לשוב ולפעול. אילו לא היה בעולם אפילו שומר שבת אחד, לא הייתה לבריאה חיות לשבוע נוסף והעולם היה נחרב.
זאת השותפות במעשה בראשית: לכאורה האדם חדל ליצור, אך למעשה, בכל שבת אנחנו כביכול מנשימים מחדש את השמים ואת הארץ. כל יהודי ששומר שבת מעניק לעולם עוד חיים.
 
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (ו, ט)

הדבוק בה' בכל עת ומתהלך את האלוקים, אינו כועס לעולם, אלא הוא תמיד "נח".

זכרון זאת, תורה שבכתב)
 
כעת פותחת התורה בפירוט תולדותיו של נח – שם, חם ויפת. ומאחר שהזכירה התורה את שמו של נח, היא פותחת מיד במניית שבחו ומעלתו, שהיה איש צדיק תמים והלך בדרכי ה' יתברך. לעומת צדקותו של נח, מונה התורה את חטאיהם הקשים של בני דור המבול, אשר מילאו את כל הארץ בעריות, בעבודת אלילים ובחטא הגזל שחתם את גזר דינם, עד שבעטיין של עוונות אלו השחיתו אפילו בעלי החיים את דרכם על הארץ. נוכח השחתה נוראה זו, גזר הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם שימחה את כל היקום, וציווה על נח לבנות תיבה מיוחדת אשר תגן עליו ועל משפחתו מפני המים הזידוניים.

בניית התיבה ומבנהָ הפנימי נעשו על פי ציווי אלוקי מדוקדק ובמידות קבועות: התיבה נבנתה מעצי גופר, וצופתה בכופר (זפת) מבפנים ומבחוץ כדי למנוע את חדירת המים. מידותיה החיצוניות של התיבה היו שלוש מאות אמה אורך, חמשים אמה רוחב, ושלושים אמה גובה. בחללה הפנימי נחלקה התיבה לשלוש קומות – מדור מיוחד לאדם, מדור לבעלי החיים, ומדור תחתון לזבל. כמו כן, נעשו בתוכה חדרים חדרים כדי ליצור מדור נפרד ומובדל לכל בעל חי וחי לפי טבעו. גגה של התיבה נבנה כשהוא הולך בשיפוע כלפי מעלה כדי שהמים יחליקו ממנו, כאשר האמה האחרונה בראשו הייתה ישרה. הכניסה אל התיבה נקבעה דרך פתח שהיה בצד התיבה, ולאורה של התיבה ציווה ה' לעשות צוהר, שיש מפרשים שהיה זה חלון ויש מפרשים שהייתה זו אבן טובה המאירה להם.

אל התיבה הנבנית באו נח ואשתו, יחד עם שלושת בניו – שם, חם ויפת ונשותיהם, ומכל בעלי החיים שאינם טהורים נכנסו שנים מכל מין, זכר ונקבה, כדי לקיים זרע על פני הארץ. כדי לכלכל את החי הרב בתקופת המבול, הכניס נח אל התיבה מבעוד מועד את כל המאכלים והמזונות הנצרכים לו ולבעלי החיים לצורך שהותם הממושכת. ולא רק למחייתם המיידית דאג נח, אלא אף לעתידו של העולם שלאחר המבול, ועל כן הטמיע בתיבה זמורות גפנים ויחורי תאנים, על מנת שיהיה בידו לטעת נטיעות חדשות ולשקם את היישוב מיד עם צאתם אל היבשה.
תורה שבכתב​
 
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (ו, ט)
רמ"א או"ח סי' א וז''ל "שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים;
ובביאור הגר"א ס"ק ו' וז"ל
(ו) ובמעלת הצדיקים אשר כו'. כמ"ש "איש צדיק תמים... את האלהים התהלך נח" (בראשית ו, ט),
@יוספח''א
 
על הפסוק "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ", מביא רש"י שלושה פירושים למהות השם 'מבול'. הפירוש הראשון הוא מלשון 'בלאי' ו'הבל', על שם שהמים כילו ועשו בלוי את הכל. הפירוש השני הוא מלשון 'בלבול' ו'בלילה', על שם שנתבלבלו ועורבבו בו כל סדרי הבריאה והטבע.

הפירוש השלישי ברש"י מיוסד על לשון 'הובלה', שכן המים הובילו וגרפו בכוחם את כל הנמצא מן המקומות הגבוהים אל הנמוכים. שלוש דרכים אלו מציגות את מהות המבול בשלושה פנים שונים: כוח המכלה ומבלה, כוח המערבב ומבלבל, וכוח המוביל והמוליך.

בהמשך לכך מציין רש"י כי אונקלוס תרגם את המילה מבול בלשון 'טופנא', שהוראתו עניין הצפה ושטף. תרגום זה מכוון כפירוש השלישי של לשון הובלה, על שם שהמים הציפו וגרפו את הכל והובילום אל ארץ בבל שהיא עמוקה מכל הארצות.​
 
'כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל' [בראשית ט, ג]
כירק עשב וכו', אני מרשה לכם לאכול גם בשר, אבל כ'ירק עשב', לאמור: תאכלו את הבשר בלי תאווה, כשם שאתם אוכלים ירקות...
כמדומה רבי מרדכי מלכוביץ'.
 
על הפסוק "ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות איתך" (ו, יט), מקשים חז"ל ממידת גודלו המופלגת של הראם, אשר מחמת ריבוי שמנו וגודל קומתו, שראשו לבדו החזיק פרסה וחצי ובתלמיות צווארו היה כמרחק שבין טבריה לסוסיתא, לא היה באפשרותו להיכנס אל התיבה. מכוח קושיא זו נחלקו התנאים במדרש רבה (לא, יג) כיצד ניצל מן המים, כאשר לדעת ר' יהודה גורי הראם נכנסו לתיבה, ואילו לדעת ר' נחמיה קשר נח את הראם בקרניו אל התיבה וכך ניצל.

דעות נוספות בעניין זה מביאה הגמרא במסכת זבחים (קיג, ב), שם נחלקו האמוראים בדבר מציאותו של המבול בארץ הקודש והשפעתו על הצלת הראם. לדעת ר' יוחנן לא ירד המבול בארץ ישראל, ומשום כך עמד שם הראם בחרבה וניצל מן המים. לעומתו סבר ריש לקיש כי אף בארץ ישראל ירד המבול, אלא שהראם עמד במים שסביב התיבה והכניס את חוטמו לתיבה כדי לנשום.

בביאור דברי ריש לקיש מיישבת הגמרא את הקושי הגדול ממהותם של המים, שהרי ידוע שמי המבול היו רותחין והיו אמורים לבשל את בשרו של הראם. אלא שהיה בזה נס מיוחד, שכן אף על פי שמי המבול היו רותחין, הרי שבסביבות התיבה היו המים צוננים, ובזכות זה יכול היה הראם לעמוד בתוכם לאורך ימי המבול ולהינצל.
תורה שבכתב​
 
למה נדרש נח לגנאי?
נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (ו, ט)

ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י)
הגאון רבי עובדיה יוסף זי"ע הסביר את דעת הדורשים לגנאי בהבדל בין נח לאברהם, לקברניטי שתי ספינות שנקלעו אל עין הסערה, האחד הצליח בתחבולותיו להביא את ספינתו אל חוף מבטחים. ואילו השני השתכר ונרדם, וטבעה ספינתו. מובן הדבר שגם אם ינצל רב החובל מספינתו הטובעת, אין בכך כל שבח. כדוגמת רב חובל זה גם נח לא עשה מאום להצלת בני דורו, ולא ניסה להחזירם למוטב, ולכן נקרא המבול על שמו 'מי נח', ונדרש לגנאי. ואילו אברהם יצא ופירסם את שם ה' בעולם וגייר רבים מבני דורו, ובכך הצילם מרדת שחת.
תורה שבכתב​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓