בדינא דאין אדם משים עצמו רשע מצאנו ב' שיטות בראשונים,
שיטת רש"י בסנהדרין דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוא משום דאדם קרוב אצל עצמו והוא משום פסול קרוב.
ולפי זה לכאורה הוא דין מסויים בהל' עדות ולא שייך היכא שדנים מדין טענה או מדין הודאת בעל דין דבזה אין פסול קרוב.
אך בתוס' ב"מ דף ג' הק' גבי הא דבקרבן נאמן לומר מזיד הייתי דהא אין אדם משים עצמו רשע ותי' דמיירי שעשה תשובה ואינו רוצה להביא חולין בעזרה, ולכאורה הא שם אינו מדין עדות אלא מדין טענה או משום שאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים וא"כ למה אינו נאמן ויש חסרון של אין אדם משים עצמו רשע הא זה כלל רק בהלכות עדות.
וע"כ מוכח מזה דטעמא דאין אדם משים עצמו רשע הוא משום חשש משקר דכיון דמשים עצמו רשע נראה שהוא משקר דיש לו איזה רווח בזה ולכך אומר שהוא רשע, ולכך הוא גם בטענה ובהודאת בעל דין.
ולפי זה צריך עיון רב היאך נאמן לומר שגנב או שגזל לחייבו ממון על פי זה הא משים עצמו רשע, ולכאורה לא שייך בזה פלגינן נאמנות דבמקום שהוא חשש משקר לא שייך לומר פלגינן נאמנות וא"כ היאך משכחת לה הודאת בעל דין בכה"ג,?
שיטת רש"י בסנהדרין דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוא משום דאדם קרוב אצל עצמו והוא משום פסול קרוב.
ולפי זה לכאורה הוא דין מסויים בהל' עדות ולא שייך היכא שדנים מדין טענה או מדין הודאת בעל דין דבזה אין פסול קרוב.
אך בתוס' ב"מ דף ג' הק' גבי הא דבקרבן נאמן לומר מזיד הייתי דהא אין אדם משים עצמו רשע ותי' דמיירי שעשה תשובה ואינו רוצה להביא חולין בעזרה, ולכאורה הא שם אינו מדין עדות אלא מדין טענה או משום שאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים וא"כ למה אינו נאמן ויש חסרון של אין אדם משים עצמו רשע הא זה כלל רק בהלכות עדות.
וע"כ מוכח מזה דטעמא דאין אדם משים עצמו רשע הוא משום חשש משקר דכיון דמשים עצמו רשע נראה שהוא משקר דיש לו איזה רווח בזה ולכך אומר שהוא רשע, ולכך הוא גם בטענה ובהודאת בעל דין.
ולפי זה צריך עיון רב היאך נאמן לומר שגנב או שגזל לחייבו ממון על פי זה הא משים עצמו רשע, ולכאורה לא שייך בזה פלגינן נאמנות דבמקום שהוא חשש משקר לא שייך לומר פלגינן נאמנות וא"כ היאך משכחת לה הודאת בעל דין בכה"ג,?