בלק אקב ר"ת אמן קדיש ברכו (1 צופה)

[געגועים]

מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל

במדרש רבה: בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו ומרדו ואמרו אלה אלהיך ישראל, לא היה צריך לכלותן, אלא אפילו באותה שעה לא זז מחיבתן, ליוה להן ענני כבוד ולא פסקו מהן המן והבאר, וכן הוא אומר (נחמיה ט, יח-כ) אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם וגו' ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם, והיאך אני יכול לקללם.

וכן בשמות רבה (מא, א, תנחומא תשא אות יד) אף כי עשו להם עגל מסכה וכו' ואחר כל מה שעשו לא היה המן צריך לירד, אלא מה כתיב ומנך לא מנעת מפיהם וכו' ולא עוד אלא שהיו נוטלין מן המן ומקריבין ממנו לפני העגל וכו' וחוזר ויורד ביום האחר, ולא פסק המן, הוי לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים.

ובספר מנורת המאור (לרבי ישראל אלנקאוה ז"ל, ח"ב עמוד 146) מביא בשם מדרש: אקב ר"ת אמן קדיש ברכו, אמר בלעם הרשע היאך אוכל לקללם והם אומרים בכל יום כמה אמנים וקדישים וברכו. עכ"ל.

ואולי כנגד ג' דברים הללו אמן קדיש וברכו, זכו לג' מתנות טובות הנ"ל, ענני כבוד המן והבאר, ולכן אפילו באותה שעה לא זז מחיבתן ולא פסקו מהם ענני כבוד המן והבאר, ועל דרך שאמרו חז"ל (שבת קיט:) כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו וכו' אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו.

אקב בגי' עגל.​