רשב"א בשם הראב"ד בסוגיא בכתובות (איני יודע מקום מדויק) ביאר שלשון הברכה "והתיר לנו את הנשואות" הוי משום שבלי התר נשואות הבעל גם היה אסור באשתו מצד אשת איש(אולי זהו ביאור דברי הראב"ד שהביא הרשב"א)
רשב"א בשם הראב"ד בסוגיא בכתובות (איני יודע מקום מדויק) ביאר שלשון הברכה "והתיר לנו את הנשואות" הוי משום שבלי התר נשואות הבעל גם היה אסור באשתו מצד אשת איש(אולי זהו ביאור דברי הראב"ד שהביא הרשב"א)
וז"ל הרשב"א בסוגיא בכתובות
ואי אפשר לברך עליהם אקב"ו על הקדושין לפי שאין מצוה זו גמר מצותה עד שעת כניסתה לחופה ואין החופה נעשית עכשיו, הוצרכו לברך אשר קדשנו בקדושת קדושין ואסר לנו את העריות שאין קדושין תופסין בהן, והתיר לנו את האחרות שקדושין תופסין בהן, וכמי שמקדש על קדושתן של ישראל, ואם מברך מקדש ישראל על ידי קידושין כסבורין השומעים שהקידושין מתירים לגמרי קודם כניסה לחופה, לפיכך הוצרכו להזכיר ואסר לנו הארוסות, לומר שעדיין הארוסות אסורות עד כניסה לחופה של אחר קידושין.
ועי"ש בשיטמ"ק שהביא דין זה בשם הרשב"א והראב"ד וזה לשון שיטה ישנה: ואסר לנו את הארוסות וכו' — אסר לנו את הארוסות מדכתיב חופה באורייתא, כדדרשינן לקמן, "מאורסה" לא נשואה, כדאמרינן: "מאי נשואה? אילימא נשואה ממש וכו', אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה", שמע מינה דאכתי מחסרה מסירה, וכיון דבעיא מסירה לחופה, שמע מינה דלא קניא לה לגמרי, הילכך הויא לה כארוסת אחר לגביה ואסירא ליה כדין אשת איש. כך פירשו הרא"ה והרשב"א ז"ל
ואולי כוונתו לרשב"א שהבאתי שכך יש לדייק מדבריו.