אשכול זה מיועד לדיון כללי על ה-מאמר בעלות והמסתעף. אנא המשך את הדיון בהערות למאמר.
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
- מתחיל חוט דבר היושר
- תאריך התחלה
- תוכן מומלץ
- סטָטוּס
זה מאמר שהנושא מאוד מעסיק אותי
בעיקר בעניין העברת בעלות,
אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לארוך אותו מחדש.
- הודעות
- 5,787
- תודות
- 9,424
- נקודות
- 787
מצטרף לבקשה.
- הודעות
- 257
- תודות
- 3,881
- נקודות
- 90
להרב @י"ג מידות שליט"א.
כבר נגעתי בנקודה שהעלת והבאתי כמה מראה מקומות בענין (ולא נראה לי ש'בעלות חלקית' זה המשפט הנכון).
כבר נגעתי בנקודה שהעלת והבאתי כמה מראה מקומות בענין (ולא נראה לי ש'בעלות חלקית' זה המשפט הנכון).
כוונתך שיש חילוק בין שואל לשוכר?
להרב @פסיק פומיה שליט"א.
חוץ ממה שהעלתי לך בתגובות למאמר שהעלת, גם לפי הנכתב למעלה, מובהר מהו החיסרון כאשר הממון הוא לא ברשותו.
דהנה הא פשוט לי ש(החסרון בשאינו ברשותו) הוא לא מצד העדר יכולתו להשתמש!
דהנה הא הגע עצמך, וכי אם החפץ שלו היה מונח על כסא במרחק מטרים ספורים ממנו וכי אז יכל להשתמש?!
אכן, אין שום מניעה לבעלותו, אבל לבוא ולומר שביכולתו להשתמש - זה פשוט לא נכון תיאורטית.
ולכן כל החסרון של 'אינו ברשותו' גבי הקדש ועוד, זהו חסרון מצד 'משמעות הבעלות' דהמשמעות והכוח שהוסמך מכוח הבעלות - ניטל ממנו.
שהרי איננו שולט על החפץ, והמציאות הטכנית (על אף זכאותו לקיימה בדין) בוגדת את זכותו, ולכן באופן אוטומטי חסר בבעלותו.
משום שאף שהוא הבעלים בצורה גמורה - עצם זה שלבעלותו אין יכולת מהותית לממש ולקיים את עצמה, זה מחליש אותה.
חוץ ממה שהעלתי לך בתגובות למאמר שהעלת, גם לפי הנכתב למעלה, מובהר מהו החיסרון כאשר הממון הוא לא ברשותו.
דהנה הא פשוט לי ש(החסרון בשאינו ברשותו) הוא לא מצד העדר יכולתו להשתמש!
דהנה הא הגע עצמך, וכי אם החפץ שלו היה מונח על כסא במרחק מטרים ספורים ממנו וכי אז יכל להשתמש?!
אכן, אין שום מניעה לבעלותו, אבל לבוא ולומר שביכולתו להשתמש - זה פשוט לא נכון תיאורטית.
ולכן כל החסרון של 'אינו ברשותו' גבי הקדש ועוד, זהו חסרון מצד 'משמעות הבעלות' דהמשמעות והכוח שהוסמך מכוח הבעלות - ניטל ממנו.
שהרי איננו שולט על החפץ, והמציאות הטכנית (על אף זכאותו לקיימה בדין) בוגדת את זכותו, ולכן באופן אוטומטי חסר בבעלותו.
משום שאף שהוא הבעלים בצורה גמורה - עצם זה שלבעלותו אין יכולת מהותית לממש ולקיים את עצמה, זה מחליש אותה.
אולי מאן דהו יכול להוסיף לו דינים נוספים שגדרם הוא 'בעלות בהענין והחלות', שבתי לשורשי הדברים בתקופה האחרונה.
יש איזו שייכות בין זה לשאר הבעלויות שכתב?
כמובן מאליו, איני חושב שצריך להרחיב בענין (בלא ראיות, והוספות, פוק חזי דהנה שוכר יש הפוסקים שהוא שומר חינם, ושואל תמהו בגמ' אמאי לא חייב כשמתה מחמת מלאכה).
אכן.
איני בטוח מה התכוונתי אז לומר, ומכל מקום העיקרון של 'בעלות איסורית' (השגור בלישנא דכל בר בי רב דחד יומא כ'קנין איסור') מוכח מכו"כ סוגיות בש"ס.
הנושא של קידושי אשה כמבואר להדיא בגמ' בגיטין לט: שענין גט האשה הוא לשחררה ולהפקיעה מהאיסור שחל בה בשעת הקידושין, וכל הדין ממון שהבעל זכאי (כבמציאתה ובמעשה ידיה) זהו רק תקנת חכמים.
הענין של עבד עברי כמו שהת' בקידושין טז. שגופו קנוי, עיין ברמב"ן שם שכתב שיש שני קניינים, וענין הגט שחרור הנצרך בו הוא כמו שמצינו בקנין אישות שכדי לשחרר 'קנין איסור' בעינן גט.
הסוגיא של עבד כנעני שאם הפקירו רבו יצא לחירות מעבודתו, שפליגי האומראים האם צריך גט שחרור, ושורש הענין הסביר התוס' בקידושין טז. ש'היינו משום הפקעת איסור, בכדי להתירו בבת ישראל'.
הדין שמובא ברש"י הידוע (אחד הידועים ביותר כמדומני) שגם בשנת השמיטה על שדה שביעית צריך להפריש ביכורים, ועל אף שמבחינה ממונית הם מופקרים, אחרי הכל יש לו בו 'קנין לאיסור'.
ההלכה שאם יהודי מכר שדהו (שבא"י) לגוי, עדיין היהודי מחוייב במצוות הקרקע התלויות בארץ ובמעשר, דהא אין קנין לנכרי להפקיע מיד זה.
עדיין לכאו' חלוקים כל הנהו מענין הנאמנות בפשא"ס.
בפשוטו לכאו' אי שכירות ממכר ליומיה ה"נ שאילה, (ובריטב"א ב"מ צ"ט מבואר לא כן, וכמדו' בחזו"א תמה שם על דבריו).
- הודעות
- 168
- תודות
- 351
- נקודות
- 106
התקשיתי טובא בדבריך
ונראה לי שאם נשתמש ונוסיף את המושג רשות ממונית (הידועה והמוכחת מהלואה ועוד) ונבאר אותו אולי יקל עלינו להגדיר מהי "עצם הבעלות", ואולי לכך כיונת בדבריך המרומזים והעמוקים "חלות".
שכייח ממש
דבר היושר!!!!
נערך לאחרונה:
הרעיון המרכזי הוא שהבעלות חלה בהחפצא והיינו שכאשר האדם עושה קנין, הוא לא רק מקבל כרגע הרבה חובות וזכאויות משפטיות, אלא חל כאן 'חלות בעלות' שהיא טומנת בתוכה את כל הנ"ל, ולכן מתקיים בעלותו בכל רגע ורגע מצד עצם התהוותו בהחפצא דהממון גופיה, וכפי שהסברתי באורך במקום אחר - המציאות איננה מורכבת מחומר פיזי אלא ממהותו הפנימית, המהווה את תוכן החפץ (למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש) אמנם מהויות אלו אינם ניתנות למדידה או לצפייה ישירה, אבל הם המציאות העומדת ומונחת לפנינו.
הרעיון מוכח בכמה דינים בגדרי הבעלות למשל א. דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין ב. הנה כאשר החפץ ברשות הרבים, יש לדון ולברר במה מתקיים מצבו כעומד לשימושו דווקא ג. באשכול הזה ודעתי הובאה כאן.
אגב, הרעיון של 'חלות בתכונות גוף החפץ' כבר מוזכר כלאחר יד בגר"ח מטלז ב"ב יט, וכן דברים דומים לזה מצינו בשער"י ש"ג פכ"ג, וכן התבאר בדברי הגרש"ש דהפליג לומר ששינוי בעלים חשוב כשינוי בחפץ בעצמו (גרש"ש בשי' ב"ב כה).
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 168
- תודות
- 351
- נקודות
- 106
הטענה שהמציאות אינה רק חומר פיזי, אלא גם מהות פנימית המגדירה את תפקיד החפץ ("למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש"). זוהי תפיסה פילוסופית עמוקה שיכולה להתקשר לרעיונות קבליים וחסידיים על מהות הבריאה והקשר בין הרוחני והגשמי, אבל אני מאוד מתקשה להבין את דבריך העמוקים ביחס לבעלות.
שכייח ממש
דבר היושר!!!!
נערך לאחרונה:
זהו כל המושג 'חלות'!
פוק חזי האם חלות אשת איש הוא דבר מוחשי?!
האם חלות הפקר הוא ענין הניתן למישוש?!
ובכלל מאז ומעולם בגלל התפיסה שמר ברור לו בה (שמהות פנימית הוא ענין פילוסופי וכו') לא הבנתי מהו 'חלות' בכלל?!
אלא שאז נפלה לי ההבנה להלן.
הנה 'חלות' זהו גדר שמצינו לגבי עניינים רבים (קניינים, הקדש, הפקר, קידושין, נדרים, שחיטה וכו' וכו').
בשביל להבין ולהגדיר את המושג 'חלות' צריך ללכת הרבה אחורה, לביאור עצם המציאות המונחת לפנינו ולאופן מבטינו המדוייק עליה.
לפני שאפתח בהסבר שלעניות דעתי מבהיר במקצת את המושג 'חלות' וכל המסתעף ממנו בדיני התורה.
צריך להבין ולהכיל במושכל הראשון, שהעולם והבריאה סביבנו לא אמורה ואכן איננה נתפסת בעינינו כענין של אוסף חלקיקים פיזיים, המורכבים מאנרגיות מולקלות וכו' וכו', אלא העולם סביבינו מורכב ועומד מצד עצמו (ולא מצד התייחסותינו האישית אליו) לפי מהותם ויעודם של דברים.
דהנה, כאשר יש לפנינו כלי וכדו' אין כאן סתם כך מספר חלקי עץ חתוכים שנעשו והועמדו ביד אומן בצורה כזו או אחרת, אלא כאשר קורה ומתרחשת מציאות כזו (שהאדם עושה פעולה פיזית המתקינה את חלקי העץ באופן מושלם והופכת אותו למחבת לדוג') אז הדבר מוגדר כ'כלי', שתפקידו ויעודו ואפי' זהותו (מצד קנין היצירה, ולחד מאן דאמר אפילו חפץ שניתן לו לתיקון בלבד, דהא אומן קונה בשבח כלי) מוגדרת בעצם מציאותו שהרי זהו קיום מציאותו.
היינו, שעד עכשו (עצם מציאות העץ) הוא לא פעל איזה שהוא ענין חיובי, וכל מציאותו היתה על דרך שלילה, והיינו שהוא רק פעל סביבותיו שלא היה ניתן להכניס במקום קיומו - דבר מה אחר, מחמת עצם מציאותו, ורק בזה התגלמה והתקיימה לנו מציאותו, ואילו עתה, שהרכיבוהו ככמה חלקים המחוברים יחד, הרי לנו מציאותו באופן חיובי שהתקיימותו מהווה לאדם כלי להשתמשותו באופן שיתקיים רצונו.
כעת, נבדוק את עצמנו, מדוע אנו קוראים לדבר כזה - כלי (מחבת או סיר או סכין בכלל וכו' וכו') ?!
ואז נגיע למסקנא הפשוטה והנוכחת שתפיסת העולם שלנו, היא לא ענין פיזי המוחלק לפי - האם הוא ניתן למימוש פיזי או לא, אלא הדבר יוגדר לנו כפי מהותו של הדבר, יעודו והתפקיד שאותו הוא מייצג, ועל פי זה אנו הולכים ומגדירים בכל מקום מהו הדבר - לדוג' כאשר אנו רואים אדם ששוקד ומתמיד בלימודו אנו קוראים לו 'מתמיד', כאשר אנו רואים אדם שמסתובב ומתרועע רבות עם חברים, וחבר קבוע בכל מיני פעילויות חברתיות וכדו' הוא יוגדר בעינינו כאיש 'חברותי', אדם שיש לו איזה שהיא דרגה ועבודה מסוימת שאיננה בקלאסה של שאר בני העם, אנו נגדיר כאדם 'חשוב' וכן הלאה וכן הלאה.
ומאידך גם בנושאים אחרים זהו המבט שלנו, שכאשר אנו רואים מספר חלקי העץ המחוברים יחדיו ופלטת עץ קטנה תחתיהם, אנו מגדירים זאת כ'סיר' וכאשר אנו נראה שקצוות הכלי הם נמוכות מהרגיל אף על גב שבאופן עקרוני זהו בסך הכל פלטת עץ שמסובבת בקצוות נמוכות, מכל מקום אנו נקרא לזה 'מחבת' וכו' וכו'.
ומשמעות הדברים היא שההשקפה של כל ברי האנוש עלי תבל על דברים ונושאים הם לא כהגדרות להילוך בלבד, אלא כ'מושגים', דהיינו שהעולם איננו מתנהל ומתנווט על פי התכונות החיצוניות ומצבו הפיזי והנוכחי, אלא על פי מהותם של הדברים לתשמיש ויעוד האדם (וטעם הענין שכיון שהוא מיועד לאדם זוהי הגדרה ההופכת דבר מה במציאות עצמה זהו בגלל שהרי כל עניין החפץ כל כולו הוא מיועד ומוחלט להבעלים שיתבטאו בו בכל אופן ויכולת, וכשמם ממש - כלים! היינו רק אופנים והיכי תמצי ולא מהות וענין כשלעצמו.
בואו נתרחב לנושאים אחרים (ומכאן נבהיר את ענין ה'חלות').
אפשר להרחיב בהרבה נושאים שמוזכר בהם את ענין ה'חלות', הבה ונתמקד בנושא הידוע והנדוש ביותר, שהוא תורת הקנינים והבעלויות, דהנה הא ישנם כמה דינים מתמיהים בדיני הבעלות (כפי שהבאתי בהודעתי הקודמת) למשל א. דהרי הן אמנם דמעשי הקנינים הם סיבה גמורה להחלת הבעלות כל אחד מטעמו וגדרו, אבל צריך עיון מדוע לקנינים יש המשכיות לאחר סיומם הרי אין שום סיבה כרגע להחיל את בעלותו בממון שוב, דהרי עכשו לא עושה שום מעשה קנין ב. הנה כאשר החפץ ברשות הרבים, יש לדון ולברר במה מתקיים מצבו כעומד לשימושו דווקא וכן עוד קושיות רבות נוספות.
והמענה לכל אלו הוא שהבעלות חלה בהחפצא והיינו שכאשר האדם עושה קנין, הוא לא רק מקבל כרגע הרבה חובות וזכאויות משפטיות, אלא חל כאן 'חלות בעלות' שהיא טומנת בתוכה את כל הנ"ל, ולכן מתקיים בעלותו בכל רגע ורגע מצד עצם התהוותו בהחפצא דהממון גופיה, והנה הא כפי שהסברנו שהמציאות איננה מורכבת מחומר פיזי אלא ממהותו הפנימית, המהווה את תוכן החפץ (למי הוא 'כלי' - למי ואת מי הוא משמש) אמנם מהויות אלו אינם ניתנות למדידה או לצפייה ישירה, אבל הם המציאות העומדת ומונחת לפנינו.
ולכן אף כשהאדם עושה קנין בחפץ, מקדש אשה, נודר על התרחקות מדבר מסוים, מקדיש את בהמתו, מפקיר את ממונו, עוד ועוד, אף שאין כאן ענין בתכונותיו ומאפייניו של המציאות הפיזית הנראית לעין, מכל מקום נקבע בחפץ יעוד ומהות אחרת, כך שלא יעזרו כל המניעים החיצוניים ורק המהות ויעוד הדבר הם מקביעים את מהות עצם ישות הדבר.
ולכן יש אומרים שטומאה זהו ענין מציאותי, ואין שום מקום לבוא ולתמוה היכן הטומאה?! שאדרבה, הרי לא הענין הפיזי הוא זה שקובע לכאן או לכאן, אלא מהות הדבר היא זה שמספרת ומקבעת לנו את המציאות, וכיון שאנו רואים חפץ כזה כ'טמא' ונאמר בתורה ש'טמא הוא לכם' נקבעת מהותו של החפץ כדבר שבמציאות הרוחנית (אם המציאות מוגדרת על פי שיוגדר לבסוף במהות אין כל הבדל האם ההגדרה הזו מגיע מפסק רוחני או ענין גשמי) ומי סיפר לנו שיש כאן טומאה?! - הקדוש ברוך הוא.
וכל הנידון שיש להאריך בו זה מי אמר שזוהי ההגדרה הרוחנית כאשר חפץ נטמא ובזה אנו כיהודים מאמינים בבוראינו ולפיו, אכן חפץ כזה הוא טמא, וממילא אמנם גוף ה'טומאה' היא לא ענין ממשי, אבל לאחר חלותה בהחפץ עצמו כיון שזה נקבע במהות החפץ או כל דבר אחר שקיבל את הטומאה, הרי זה כבר כהמציאות בעצמה!
ולמי שעמוק בויכוח הגדול והידוע של הגרח"י שרייבר לבין הגר"ד ענבל (על אף שלכאורה הגרש"ש כבר פסק לנו כאחד הצדדים) על פי דברינו האחרונים יתורצו כל קושיותיו של הגרח"י שרייבר בענין זה.
אתה כמובן יכול לומר שדברים אלו הם תפיסה פילוספית עמוקה, ששורשה בספרי החסידות וכו' אבל למעשה הם דברים נוכחים ופשוטים - שהעולם מכיל יותר ממה שנראה במציאות הפיזית, דהנה פוק חזי וכדלעיל שהרי זה מבטם והשקפתם של בני האדם לעולם (ולא תאמין - אפילו שלך!).
בברכה.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 168
- תודות
- 351
- נקודות
- 106
הבנתי דבריך הברורים והמורחבים. אלא שרק התקשיתי בלשון "מהות פנימית"...
וכדי לחדד דבריך אשמח שתענה לגבי הדוגמה שלקחת - כלי - המהות שלו כחומר גלם (עץ, מתכת) קודמת ליעודו כ"כלי". האם "חלות" הבעלות משנה את המהות או רק את היעוד וההתייחסות שלנו אליו? האם ייתכן שה"חלות" היא בעיקר קביעה משפטית שמשפיעה על היעוד והשימוש המותר, אך לא משנה את המהות של החפץ?
תודה על הסבלנות והרצון להסביר
לרב @ללמוד וללמד שליט"א.
דומני כי שורש אי-ההבנה נעוץ בפרשנות מצומצמת של המושג "מהות", אכן, במבט ראשוני, נדמה כי מהותו של הכלי מצומצמת לעצם חומר הגלם ממנו הוא עשוי, שהוא עץ או מתכת, אולם, אם נעמיק עיון, נגלה כי "מהות" בהקשר זה חובקת רובד קיומי עמוק יותר, הכולל את תכליתו וייעודו המובנה של הדבר.
כאשר אנו מתבוננים בכלי, אין לפנינו אך ורק אגרגציה של חלקיקים חומריים, עצם התהוותו ככלי, באמצעות מלאכת האומן המכוונת, מטביעה בו מהות חדשה - מהות של שימושיות ותפקוד (ולכן יש האומרים ש'אומן קונה בשבח כלי') מהות זו אינה נגזרת אך ורק מן המבנה הפיזי, אלא גם מן הפוטנציאל הגלום בו למלא צורך אנושי מסוים, המחבת, על אף היותה עשויה מתכת, מהותה אינה רק סך האטומים המרכיבים אותה, אלא גם ייעודה לטיגון מזון, ייעוד זה הופך לחלק בלתי נפרד ממהותה כ"מחבת".
עתה, באשר לשאלת חלות הבעלות, דומה כי חלות זו אינה משנה את המהות הפיזיקלית של הכלי, קרי את הרכבו החומרי, אולם, היא מחוללת שינוי עמוק יותר במהותו ביחס לעולם הנורמטיבי והחברתי, חלות הבעלות מעניקה לכלי מעמד חדש - הוא הופך להיות נתון לשליטתו ורצונו של הבעלים, מהותו כ"כלי" כעת משתלבת עם מהותו כ"נכס".
יתרה מזו, חלות הבעלות אינה רק קביעה משפטית חיצונית, ברור שלא כך, היא מטביעה בחפץ מעין "חותם" של שייכות, המשפיע על האופן בו אנו מתייחסים אליו ועל מערכת היחסים בינו לבין העולם המשפטי והחברתי, ניתן לומר כי חלות זו מגדירה מחדש את מקומו של החפץ במארג הקיומי שלנו.
לפיכך, אף על פי שהמהות החומרית נותרת כשהייתה, חלות הבעלות מוסיפה רובד מהותי חדש - רובד של שייכות וייעוד תחת מרותו של אדם מסוים, זהו שינוי במהות, ולא שינוי בהרכב האטומים של החפץ.
קצת נסחפתי, אני מתנצל, אבל קשה לכתוב תפיסת עולם בהודעה אחת, ובכלל, דברים דקים אלו צריכים הסבר פנים אל פנים, וקשים להבנה בצורה פורומית מהירה.
דומני כי שורש אי-ההבנה נעוץ בפרשנות מצומצמת של המושג "מהות", אכן, במבט ראשוני, נדמה כי מהותו של הכלי מצומצמת לעצם חומר הגלם ממנו הוא עשוי, שהוא עץ או מתכת, אולם, אם נעמיק עיון, נגלה כי "מהות" בהקשר זה חובקת רובד קיומי עמוק יותר, הכולל את תכליתו וייעודו המובנה של הדבר.
כאשר אנו מתבוננים בכלי, אין לפנינו אך ורק אגרגציה של חלקיקים חומריים, עצם התהוותו ככלי, באמצעות מלאכת האומן המכוונת, מטביעה בו מהות חדשה - מהות של שימושיות ותפקוד (ולכן יש האומרים ש'אומן קונה בשבח כלי') מהות זו אינה נגזרת אך ורק מן המבנה הפיזי, אלא גם מן הפוטנציאל הגלום בו למלא צורך אנושי מסוים, המחבת, על אף היותה עשויה מתכת, מהותה אינה רק סך האטומים המרכיבים אותה, אלא גם ייעודה לטיגון מזון, ייעוד זה הופך לחלק בלתי נפרד ממהותה כ"מחבת".
עתה, באשר לשאלת חלות הבעלות, דומה כי חלות זו אינה משנה את המהות הפיזיקלית של הכלי, קרי את הרכבו החומרי, אולם, היא מחוללת שינוי עמוק יותר במהותו ביחס לעולם הנורמטיבי והחברתי, חלות הבעלות מעניקה לכלי מעמד חדש - הוא הופך להיות נתון לשליטתו ורצונו של הבעלים, מהותו כ"כלי" כעת משתלבת עם מהותו כ"נכס".
יתרה מזו, חלות הבעלות אינה רק קביעה משפטית חיצונית, ברור שלא כך, היא מטביעה בחפץ מעין "חותם" של שייכות, המשפיע על האופן בו אנו מתייחסים אליו ועל מערכת היחסים בינו לבין העולם המשפטי והחברתי, ניתן לומר כי חלות זו מגדירה מחדש את מקומו של החפץ במארג הקיומי שלנו.
לפיכך, אף על פי שהמהות החומרית נותרת כשהייתה, חלות הבעלות מוסיפה רובד מהותי חדש - רובד של שייכות וייעוד תחת מרותו של אדם מסוים, זהו שינוי במהות, ולא שינוי בהרכב האטומים של החפץ.
קצת נסחפתי, אני מתנצל, אבל קשה לכתוב תפיסת עולם בהודעה אחת, ובכלל, דברים דקים אלו צריכים הסבר פנים אל פנים, וקשים להבנה בצורה פורומית מהירה.
נערך לאחרונה:
- סטָטוּס
חברים מקוונים לאחרונה
- אבא ביתך
- אבן האזל
- אברהם אוחיון
- אברהם בן דניאל
- אברהם12
- אהבת ישראל
- אוצר התורה
- אוראל סולטן
- אורח
- אוריה בן גד
- אחד מאנש
- אחד מן החבורה
- אחת שאלתי
- אי"ש יהודי
- איש יהודי
- איש צעיר
- איתי13
- אלי 13
- אם היו
- אם עובדו כראוי
- אמיתי
- אמרי שפר
- אמת נהדרת
- אני המשנה
- אריה2
- ארצישראל
- אשר שלמה
- בדרך אפשר
- בחקתיך אשתעשע
- בטל ומבוטל
- בין החכמים
- בינה לעתים
- בליש
- במחשבה תחילה
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן תורה
- בנחת נשמעון
- בס"ד
- בפקודיך אשיחה
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברוך. ב
- ברזילאי
- בשמחה תצאו
- גברא זוטרא
- גרונים
- גרינפלד
- דבקדרון
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דרוש וקבל שכר
- דרך המלך
- הבן
- החושב
- הכהן הגדול
- המביט
- הפורט התשיעי
- הפלואי
- הצבי
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- הרוצה בתשובה
- הרוצה להחכים
- השר מקוצי
- התורה
- התם
- ואנכי לא ידעתי
- ולא כלום
- זאת קומתך
- זלמן
- זלמן וידר
- חבר
- חו״מ
- חייב לדבר
- חיים ארוכים
- חיים ש
- חכלילי
- חכמה לחכימין
- חמש
- חפץ בחיים
- חצרות הקודש
- טביה
- יאשע בער
- ידיד אמת
- יהודה מ.
- יהודי אחד
- יהודי כשר
- יהודי מא"י
- יהיב
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יואל'יש
- יונה 4
- יונתן קט
- יורנו בדרך
- יעקב ירושלמי
- יצמח פורקניה
- יש קונה עולמו
- ישמח לב
- ישראל ה.
- יתכן
- כמעיין המתגבר
- לי נראה
- ללמוד התורה
- למאן
- לענ"ד
- מאיר הלוי
- מביט
- מגדנות
- מה ידידות
- מחדש
- מטות מסעי
- מי אני בכלל?
- מידה טובה
- מכאן ולהבא
- ממגד שמים
- מנחם שרייבער
- מנחת חינוך
- מעט מזעיר
- מרדכי ורדיגר
- מתחילים מחדש
- מתקרב
- ן' מיגאש
- נאמן האוצר
- נהנה מקושיא טובה
- נחמן ל.
- נפש הומיה
- נצח ישראל
- נתנאל לוי
- סופר סתם
- ספרנוביץ
- עוזי ומגני
- עורך
- עמך
- עפרא דארעא
- פותח שערים
- פנחס ע
- פסגז
- פסיק פומיה
- צדיק גדול מאוד
- צופה מן הצד
- צמאה נפשי
- צפניה
- קוצר ברינה
- קטנטן
- קלונימוס הכהן
- ראם
- רימון
- שטיין
- שיר חדש
- שירת העשבים
- שלום23
- שמעון הגלילי
- שמעי
- שמש מאיר
- שעיה
- תיבת גמא
- תלמיד אחד
- תלמיד וחבר
- תפארת
משתמשים שצופים באשכול הזה
נושאים דומים
סוכות, שמח"ת ושמ"ע
שאלות וספיקות בענייני חג הסוכות והמסתעף