מאמר תורני בעלות והמסתעף

בעלות והמסתעף​

ראיתי צורך להעמיד דברים על דיוקם באופן פשוט ומתומצת מסוגיות רבות בעניין בעלות.

בעלות: ענין זה אנו פוגשים בחלק ניכר מהסוגיות בסדר נזיקין, כאשר בכל מקום ההגדרות והחילוקים עולים שוב ושוב, ולעיתים אף ללא שום קשר, ראיתי צורך להגדיר את חלקי הבעלות באופן השווה לכל נפש, ועל כל פנים אין כאן המקום לדון בזה דכל אחד הוא נידון בפני עצמו שאפשר לדון בו ארוכות אבל יסודות הדברים מוכרחים לעמוד בצורה פשוטה ומובנת דאם לא כן לא נמצא ידינו ורגלינו בביאור מושג זה.

אשר על כן אעלה את המחוור לי מהסוגיות שלמדתי עד עתה וזוהי הגדרת הדברים לעניות דעתי [בסוגריים כדלהלן הגדרתי את הדברים בקצרה ממש ומיד לאחר מכן ביארתי כוונתי עיין היטיב].

הנה עשרה חלקים יש ב"בעלות":
א. "יצירת הבעלות" [קנין] היינו תהליך יצירת הבעלות על ידי פעולות חוקיות כמו קנייה, קבלה בירושה או מתנה.
ב. "מהות הבעלות" [בלעדיות] היינו דהנה 'מאפיין' הבעלות הוא שרק בעל החפץ יכול להשתמש בו ולהחליט מה לעשות בו ואיתו.
ג. "משמעות הבעלות" [שליטה] היינו ה'יכולת' של בעל החפץ לשלוט להחליט על השימושים וההגבלות של החפץ.
ד. "הגדרת הבעלות" [עומד לבעליו] דהנה 'קביעת' הבעלות החוקית של החפץ במערכת המשפטית מתרחשת כאשר החפץ עומד לאדם דזוהי התכלית והמטרה המרכזית בבעלות.
ה. "תוכן הבעלות" [התנהלות עם הממון כרצונו הפרטי] דהיינו 'זכות' הבעלים להשתמש בחפץ כרצונו, להשכירו, למכרו, ואף לשרפו וכדו'.
ו. "דיני הבעלות" [נזיקין מעשרות וכיוצ"ב] דהיינו ה'חוקים והכללים' של הבעלות הכוללים בתוכן גם זכויות וגם חובות וזה מכוח בעלותו בהממון.
ז. "צורת הבעלות" [השתמשות] דהיינו 'ביטוי' לכוחו הבלתי מוגבל בהממון שבאופן טבעי מתבטא בעצם הוצאתו בפועל על יד השתמשות.
ח. "כוח הבעלות" [שאי"ז של אחרים] דהיינו ה'תוצאה' הישירה מהבעלות שהחפץ מחוזק אצלו כך שאין לשאר זכות בהחפץ.
ט. "עצם הבעלות" [חלות בתכונות גוף החפץ] דהיינו היבט מסוים המגדיר שה'בעלות קשורה בהחפץ' עצמו ולא גדר מסוים באיזה תכונה או מאפיין של החפץ, ודוק היטיב בה, והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן.
י. "משפטי הבעלות" דהיינו שהם [הבעלות] מעמיד זכותים כגון טענה [שענינה הוא להעמיד את הבעלות כפשנ"ת בכמה מקומות וזהו חלק מזכותי הבעלות גופא] נזיקין [וזה הטעם דחייב גם בנזק"מ ואכמ"ל] וגזילה וכו' והדברים פשוטים וידועים וב"ה בהירים להפליא.

הנה ישנם הרבה סוגים של "בעלות" [לא הארכתי כנדרש בדברים הללו דאין כאן מקומם ובעזהי"ת אאריך במקום הראוי להם וכאן לא באתי אלא למנות את כל מיני הבעלות הקיימות].

א. בעלות ב"שעבוד" דהוי חצי קנין זה לשון הריטב"א בקידושין [יג.] והרבה תמהו בזה מה כוונת אותו הריטב"א שהם חצי קנין, מהו החצי שלא קיים בהם ומהו החצי שכן, ובכלל היכן מצינו קנין לחצאים, והנראה בביאור הענין הוא, דהנה בקנין יש שני חלקים יש את החלות בתכונות גוף החפץ ויש את הענין שהחפץ עומד לאדם הבעלים כדי לשרתו שיצטרך לו, ונראה דכאשר יש קרקע משועבדת [לאו דווקא] אז הן אמנם אין שום הגדרה בתכונות גוף החפץ שהם "שלו" דהרי החפץ עדיין בבעלות הראשון אבל מכל מקום החפץ עומד לאותו אחד שמשועבדים לו, דאם יצטרך לאותה הקרקע יוכל לגבות ממנה וזהו החצי קנין האמור בריטב"א והדברים נפלאים.

ב. בעלות ב"שותפות" דאינה דומה לבעלות רגילה, גדר החילוק בינהם הוא דהרי הבעלות אינה רק שיש לו קנין וזכיה בעצם החפץ שיעמוד לצרכיו ושימושיו, אלא בעינן דיהא "שלו", ועיקר ענין "שלו" הוא מה שהדבר הוא לו ולא לאחר, ושלילת האחרים הוי חלק מהדין "שלו" וזה אין בבעלות משותפת [וכפשנ"ת בר"ן בנדרים מה: "דאי דמר לאו דמר"] וישנו רק בבעלות יחידית ולכן מצינו פטורים רבים בדיני הבעלות בשותפין דאין אף אחד שהחפץ הוא ממש "שלו" [והארכתי בזה בחי' לב"ב סי' טו].

ג. בעלות ב"קרקעות" היא שונה מבעלות ב"מטלטלין" דבעלות בקרקע היא רק "כוחות" בקרקע, דהרי גופה לא תחת שליטתו כלל אבל מטלטלין כאשר הם נקנית על ידו הם תחת בעלותו ושליטתו לחלוטין וזהו הטעם דמהני ביה קנינים ככסף ושטר ולא הצריכו שיעשה מעשה מצד גוף החפצא כבקניית מטלטלין והיינו טעמא כפמשנ"ת דכל בעלותו היא קניית "כוחות" גרידא בקרקע, וכן זה סברת האומרים שענין החזקת שלוש שנים הוא מגדרי המוחזקות, דהנה תמוה דמהיכן מצינו דהחזקה ואחיזה הם קנין ממש, ולדברינו הענין הוא פשוט שכיון שכל הבעלות היא ענין של "כוחות" וזכויות בקרקע מהני עצם ההחזקה כדי לבטאות את הכוח בזה, וזהו מה שמצינו דקרקע בחזקת בעליה עומדת, קרקע אינה נגזלת, אין שמירה בקרקעות, אפסרא דארעא [דהא לא מצינו כן במטלטלין] שורש כולי הנך שכל הבעלות הם זכויות ותביעות שיש לאדם ואמנם מצד הקרקע לא נעשית בו שום בעלות.

ד. בעלות ב"בני אדם" דהבעלות בהם אינה שייכת כבמטלטלין וקרקעות, דדוקא כי האי גוונא הם דברים שמצד עצמם הם טפלים ויכולים להיות "נשלטים" אבל בני אדם הקנין יוצר בהם רק החלת שם כעבד עברי ואישות והדברים ידועים [ולכן אינם משומטים בשביעית].

ה. בעלות ל"זמן" דהבעלות היא אמנם חלות בגוף החפץ שהיה "שלו" אלא שהיא "שלו לזמן קצוב" [קצה"ח סי' רמא סק"ד האריך בזה גבי מתנה ע"מ להחזיר ואחריך לפלוני עיין שם].

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].

ז. בעלות "איסורית" דהיינו שהאדם בעלים על האיסור שהחיל, וכמו שביארו האחרונים בהפה שאסר הוא הפה שהתיר שכיון שהוא הבעלים על האיסור שהחיל הוא יכול להתירו.

ח. בעלות ב"ענין והחלות" יש מהאחרונים שכתבו שביאור הענין בכל שישנו בשליחות ישנו בתנאי, זה מצד שהיות והוא בעלים ויכול לעשות לעצמו ידא אריכתא נוספת, לכן גם הוא בעלים להחליט איך יחול ובאיזה תנאים, ולכן בחליצה [וכן ביבום] שהיא לא בשליחות גם כן אינה בתנאי כי הוא עושה רק את הפעולה המציאותית, והחלות חל ממילא ע"י התורה, ולא הוא מייצר את החלות.

ט. בעלות ל"התחייב" זהו שנינו גבי בור וחמץ בפסח, שהרי הבור הוא ברה"ר ואין לו בעלות שם, וכן חמץ בפסח הרי הוא איסוה"נ ואינו שלו, אלא שעשאו הכתוב ברשותו והיינו שנותנים לו בעלות בשביל שיתחייב, ולכן לא נקרא שלו אלא ברשותו, כי אין כאן בעלות ממונית גמורה אלא בעלות לעניין משהו מסוים וכן לגבי גזלן, שהחפץ אינו שלו אלא של הבעלים, אך נחשב ברשותו והיינו שזה שלו לעניין להתחייב בוהשיב את הגזילה, שהרי לכאורה אין שום סיבה משפטית לזכות לו את הממון ולהתחייב אם הוזק החפץ.

י. בעלות ב"חוב" דהיינו שמותפס ברשותו הממונית איזה ערך ממוני, ומכל מקום זוהי לא הגדרה ענינית שיש בה כוח התפסה בפני עצמה אלא היא קיום מסוים שאיננו נראה בהחפצא ושורשו טמון בשעבוד הגברא [והאריך בגדה"ד השער"י ש"ה פ"ב] והיינו הגדרת בעלות מסוימת שאינה בעין.

יא. בעלות בדבר ש"אין בו ממש" דאין בו ענין חלות אלא ענינו הוא זכות ממון בלבד, ואין בו שום מהות שאפשר להגדירה במציאות כחלות רגיל.

יב. בעלות ב"ממון גבוה" כפי שכבר כתבו רבים מרבותינו האחרונים דענין זה הוא ענין בעלות באופן מאוד מוגדר ומסוים דאמנם אין בהחפץ שום תורת ממון להבעלים ואינו עומד להעמדת רצונותיו ותשמישיו ועל כל פנים הרי זה בשליטתו וברשותו.​

 

[דבר היושר]

סליחה על השכחה:
אשמח לקבל הערות והארות מכל הסוגים.
בברכה.

 

[י"ג מידות]

סליחה על השכחה:
אשמח לקבל הערות והארות מכל הסוגים.
בברכה.

זה מאמר שהנושא מאוד מעסיק אותי
בעיקר בעניין העברת בעלות,
אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לארוך אותו מחדש.

 

[אחד יחיד]

אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לערוך אותו מחדש.

מצטרף לבקשה.

 

[אוצר התורה]

זה מאמר שהנושא מאוד מעסיק אותי
בעיקר בעניין העברת בעלות,
אך הוא כתוב בצפיפות רבה,
אני ממליץ שתפנה למערכת לקבלת אישור לארוך אותו מחדש.

מצטרף לבקשה.

טופל.

 

[י"ג מידות]

בעצם גם שוכר ושואל יש לו בעלות חלקית
שיכול להשתמש בחפץ לזמן מסויים.

 

[דבר היושר]

להרב @י"ג מידות שליט"א.
כבר נגעתי בנקודה שהעלת והבאתי כמה מראה מקומות בענין (ולא נראה לי ש'בעלות חלקית' זה המשפט הנכון).

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].

 

[י"ג מידות]

ו. בעלות ל"פירות" נידון זה מתחלק לג' חלקים יש את קנין הפירות דפליגו בו ר"נ ור"ל אי קנ"פ כקנה"ג ואכה"מ לבאר את הסוגיא שם יש את השכירות דקיי"ל דהוי ממכר ליומיה [קוב"ה סי' נג עיין שם דמנתח נושא זה בצורה מופלאה ואכה"מ] יש את השאילה דהרי היא זכות ליצור שימושים בחפץ כרצונו אבל אי"ז קנין בהחפץ כלל [ריטב"א ורמב"ן ב"מ מג. וזה פשטות הגמ' והתוס' ב"ק יא. שכתב שכן קנה את החפץ הוא שיטת יחידאה וביחוד לאחר דברי האו"ש [סוכה ה] דאם מחזירו לבעלים בתוך הזמן, הבעלים יאלץ לעשות קנין].

כוונתך שיש חילוק בין שואל לשוכר?