• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
אהבת ה'

הנה בספר העיקרים לר' יוסף אלבו כתב בתחילת פרק לה' במאמר השלישי וז"ל אהבת ה' יתברך היא המדרגה הגדולה שאין למעלה הימנה ולא יגיע אליה האדם אם לא אחר הגיעו למדרגה האחרונה מן היראה כמו שביארנו, כי אברהם שנאמר עליו "אוהבי" לא הגיע למדרגה הזאת אלא בסוף ימיו ואחר העקידה שנאמר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", ולפיכך צריך שנבאר עניין האהבה ומיניה. עכ"ל.

ובביאור דבריו כותב השמעתתא בהקדמה [ד"ה בעיקרים] וז"ל: וזה נראה בכוונת הכתוב שאמר הקב"ה לאברהם קח נא כו' אשר אהבת ואחר עמדו בנסיון נאמר לו יען אשר עשית כו' את יחידך ממני ושוב לא נאמר אשר אהבת כי הנסיון היה על שראה הש"י שאהב את בנו שהוליד למאה ועל זה נתפשטה האהבה ולא היתה שלימה עמו ית' לכן אמר לו לשחוט את בנו אשר אהב להשבית את האהבה מבנו ולהשלימה לו ית' ואחר עמדו בנסיון וכבר השלים אהבתו לו ית' עד שבאהבתו רצה לשחוט בנו יחידו אז כבר שבתה האהבה מבנו והשלים כל חלקיו לבורא ית' ולכן לא הזכיר שוב אהבה ליצחק רק יחידו, וצריך ליחד היראה והאהבה לשמו ית"ש כאשר ביארנו והנה מתוך היראה הטהורה בא לידי אהבה גמורה, עכ"ל.

ולכאו' הדברים צ"ב דהדברים שאומר השמעתתא מאוד מחודשים לומר שהנסיון של אברהם אבינו ע"ה היה שאהבתו לבורא לא היתה שלימה זה צריך הרבה התבוננות ומחשבה, דאטו כל אחד שאוהב מישהו מישראל פוגם באהבתו ית' והרי התורה עצמה מצווה אותנו לאהוב כל יהודי "ואהבת לרעך כמוך" וכן "ואהבת את הגר" וכו' א"כ איך אפש"ל שלא לאהוב מישהו זולתו ית', אלא שצריך להבין מה היא בעצם המצווה שמוזכרת התורה יג' פעמים אהבת ה', וכשנבין טיפה מה זה ממילא ל"ק מידי, בקיום המצווה יש כמה דרכים במפרשים ונביאם בעזה"י בהמשך בפירוט אבל כאן נכתוב בתמצות,

דהנה ההבנה הפשוטה במצוה זו היא שנכוון את כל עבודתנו למען שמו באהבה כמ"ש "בכל דרכיך דעהו" שבכל צעד ושעל נרגיש שאנחנו עושים ורוצים לעשות למענו ית', וכמו שנבין שאדם שאוהב את חבירו אהבת נפש הרי יעשה כל דבר שיעלה על הדעת בכדי לרצות את חבירו, אזי באהבת ה' זה הרבה יותר מזה כי שם אנו מצוים גם בבכל נפשך שכ"כ נאהב את הקב"ה ונהיה מוכנים למסור את הנפש למען קיום מצוותיו, זה הדרגה הכי גבוהה בעבודת ה' כמש"כ בחובה"ל, והכל כמובן ע"י התבוננות כמ"ש הרמב"ם, דהרי זה מצווה מאוד קשה שהרי קשה מאוד לאהוב דבר שאינו מוחשי לכן צריך הרבה התבוננות בכדי לקרב את זה ללבנו אהבה כלפיו כמ"ש המס"י ועוד, ולכן בכדי להגיע לאהבה שלימה אליו ית' צריך להזהר בדרך מאהבות יתירות כמו למשל אהבת עצמו הוא דבר מאוד מסוכן שיכול להביא להרבה מכשולים כגון גאווה וכדו' ומילוי תאוות וכו', גם כלפי האשה ברור שצריך ומצווה לאהוב אותה אבל גם בכדי תכלית מסוימת שנגיע לקיום מצוות בשלימות שיהיה חיבור עם האשה צריך ליצור אהבה, וכלפי אנשים - זה ברור שאין איסור לאהוב והיפך יש מצווה לאהוב אבל צריך לדעת שזה בכדי ללמוד על אהבת ה' כי א"א להגיע לאהבת ה' אלא ע"י אהבת ישראל, והכוונה בזה שע"י שאנו נתבונן בכל יהודי ונגלה כמה שהוא טוב כמה שבתוכו הוא טהור וכולו כוונת טובות רק יש לו קליפות שמכסות ועי"ז נאהב אותו בכל ליבנו נגלה ששייך לאהוב דבר שהוא טוב בפני עצמו ולא רק שמביא לי תועלת או ערבות מסוימת, מכיון שהאדם ביסודו הוא טוב, כמ"ש התניא בפרק לב' שצריך לאהוב את הטוב ולשנוא את הרע שבתוכו וכמובן שע"י התבוננות מוצאים בכל יהודי טוב שאפשר לאהוב, ובאמת גם אהבת ה' מביאה לידי אהבת ישראל דע"י שאני אוהב את הקב"ה אני ממילא אוהב את בניו,

ואחר כל הנ"ל מיושב באאע"ה דצ"ל שקיבל ילד אחרי מאה שנה שאבדו כל הסיכויים כמו שאמרה שרה "צחוק עשה לי וכו" ממילא הוא כ"כ אהב אותו עד שזה הגיע לקצת מן אהבת עצמו שיש לו עוד משהו בעולם שהוא אוהב אותו חוץ מהקב"ה את זה רצה הקב"ה לבטל בכדי שתהיה אהבה אליו שלימה, שאהבת יצחק תהיה כלי לאהבת ה' ולא להיפך ח"ו, אבל אי"ז ח"ו שלא יאהב את בנו כי אדם צריך לאהוב את בנו אבל למען שמו באהבה ככלי עזר.
 
לא נכנסתי כלל בהודעתי להבדל ביניהם - שהוא כמובן פשוט מאוד - וכללתי אותם בסוג אחד לעומת אהבת הטוב.

זה ודאי נקרא אהבת המועיל (או הערב - תלוי אם האדם 'רעב' או שנמשך ל'טעם' הדג) וזו טעות מפורסמת שאומרים שהאדם אוהב את עצמו ולא את הדג... וזה לא נכון, כי מעולם לא נמצא אי מי שאוהב דגים, ותמיד הכוונה שאוהב את ה'טעם' של הדג, או את ה'ערך התזונתי' שבו, ועם החלק הזה האדם אכן רוצה להתאחד.​
אדם שאוהב לשבת כל יום ולצפות בדגו מפני שהוא עושה לו תנועות עם סנפיריו זוהי אהבה מעצם הדג ומשום זה הוא רוצה להתאחד בו וכמו אהבת האדם לכלבו
 
אדם שאוהב לשבת כל יום ולצפות בדגו מפני שהוא עושה לו תנועות עם סנפיריו זוהי אהבה מעצם הדג ומשום זה הוא רוצה להתאחד בו וכמו אהבת האדם לכלבו
בודאי, אני דיברתי על אהבה לאכול דגים, ששם האהבה היא לטעם של הדג. וכמובן שישנה אהבה לדג עצמו כחיה. אבל לענין גוף האשכול היסוד הוא אחד, כי אהבה גורמת לאדם לרצות להתחבר לדבר בו הוא מאוהב, אם הוא אוהב טעם של דג - אז הוא רוצה לטעום אותו, ואם הוא אוהב את הדג עצמו - אז הוא רוצה להיות בקרבתו ולראות אותו.
[אני מאריך בזה רק כדי לשלול תפיסה מסוימת (שלא בהכרח קשורה למה שאתה אמרת) שכאשר אומרים ש'אני אוהב דג' זה לא אהבה לדג, אלא אהבה לאדם עצמו, וזה הגדרה לא מדויקת, כי כשאומרים שאוהבים דגים בנושא של אכילה, הכוונה לטעם של הדג, וכיון שיש בזה נפק"מ בדקויות ההגדרה חשובה לי ההדגשה.]
 
בודאי, אני דיברתי על אהבה לאכול דגים, ששם האהבה היא לטעם של הדג. וכמובן שישנה אהבה לדג עצמו כחיה. אבל לענין גוף האשכול היסוד הוא אחד, כי אהבה גורמת לאדם לרצות להתחבר לדבר בו הוא מאוהב, אם הוא אוהב טעם של דג - אז הוא רוצה לטעום אותו, ואם הוא אוהב את הדג עצמו - אז הוא רוצה להיות בקרבתו ולראות אותו.
[אני מאריך בזה רק כדי לשלול תפיסה מסוימת (שלא בהכרח קשורה למה שאתה אמרת) שכאשר אומרים ש'אני אוהב דג' זה לא אהבה לדג, אלא אהבה לאדם עצמו, וזה הגדרה לא מדויקת, כי כשאומרים שאוהבים דגים בנושא של אכילה, הכוונה לטעם של הדג, וכיון שיש בזה נפק"מ בדקויות ההגדרה חשובה לי ההדגשה.]
עיין לב אליהו לר' אליהו לופיאן לפרשת ויצא שכתב בזה"ל "אך הט אזנך ושמע יסוד גדול ופשוט הוא להמחבונן כי כל מין אהבה שאנו יודעים אותה בעולם כגון אהבת חפץ דבר או אדם כל אהבה טבעית אין אתה יכול לפרש שהאוהב אוהב זולתו אלא אדרבה אוהב את עצמו כלומר שהוא אוהב לענג עצמו בדבר זה האהוב עליו ותו לא משל לאחד שנכנס למסעדה לאכול וכששואל לו המלצר מה אתה אוהב הוא עונה לו דגים אני אוהב' הרי אף כל בר בי רב מבין שאין הוא אוהב את הדגים אלא אוהב את עצמו באכילת דגים אבל אהבה זו של יעקב לרחל עלתה למעלה מן הטבע הרבה מאד ואין לה שום שייכות להטבעים כלל וכלל דוגמא לזה כמו שאנו אומרים אני אוהב פרשיות שבתפלץ שכתבם סופר פלוני כי הוא יר"ש גדול וכתב שלו מהודר וכדומה לזה אך גם זה ודאי רק משל הוא כי כשם שלא יוכל איש מאתנו להשיג מה זה האדם שבמרכבה' כן לא נוכל להבין מהות אהבה קדושה זו שלמעלה מטבענו"
 
לפי דברי הלב אליהו אין אנו יכולים להגיע לאהבה אמיתית לקב"ה אלא כל האהבה שאפשר להשיג היא נטיעת הרצון שלנו לדבר מסוים ומכוחו לרצות להיות חלק ממנו וכדוגמא הרצון להיות חלק מהטוב האין סופי של בורא עולם או להנות מערבותו עלינו אבל עצם האהבה בשם עצם שלו אין לו שום השגה בזה
 
קטנתי לבאר מדה נשגבה זו אך במילה אחת מבואר בספרים שהגמטריא של אהבה היא "אחד" - והיינו כשם שהאדם אחד עם אבריו כן הוא אחד עם אהובו וידועה הקדמת הגרשש"ק לשער"י ויעויין ברמ"ה על הגמ' בסנהדרים "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" שביאר שאוהבה כגופו כי לא שייך שיאהב אותה יותר מגופו.
 
עדיין לא מספק אותי כל מה שדיברו כאן . אני מחפש הגדרה למדנית
 
בעולם חושבים שההיפך של אהבה זה שנאה אבל שמעתי שההיפך זה לא שנאה אלא תאוה והסיבה היא משום שכל מידה שמתחילה באות א' ההיפך שלה זה באות ת' והמידה שמתחילה באות ת' זה תאוה ודו"ק בזה.
 
בעולם חושבים שההיפך של אהבה זה שנאה אבל שמעתי שההיפך זה לא שנאה אלא תאוה והסיבה היא משום שכל מידה שמתחילה באות א' ההיפך שלה זה באות ת' והמידה שמתחילה באות ת' זה תאוה ודו"ק בזה.
זה נכון מאוד, ומוכר למי שעסק בנושא,
אבל לחלוטין לא שייך לשאלת פותהא"ש...
 
עדיין לא מספק אותי כל מה שדיברו כאן . אני מחפש הגדרה למדנית
ההגדרה של אהבה אינה חיבור, אלא רצון שלשני יהיה טוב. (וכמדומה שהמונח רצון ברור ואינו צריך הגדרה).
הדברים מוכחים מכך שהורים רוצים שיהיה לילד שלהם הכי טוב בעולם, אפי' כשהוא אינו בקשר ואינו עתיד להיות בקשר איתם.

(מלבד אהבה, יש עניין אחר שנקרא 'רצון לקשר', רצון לקשר הגדרתו היא, רצון לחוות את המציאות של השני. (לא שזה שורש הרצון, אבל זה הביטוי בפועל) וזה מתבטא או ע"י קשר פיזי במעשים או בדיבורים, או קשר רגשי. הגדרת המונח 'קשר רגשי' מורכבת, ואינה שייכת לאשכול זה).
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון