- הודעות
- 203
- תודות
- 979
- נקודות
- 356
אהבת ה'
הנה בספר העיקרים לר' יוסף אלבו כתב בתחילת פרק לה' במאמר השלישי וז"ל אהבת ה' יתברך היא המדרגה הגדולה שאין למעלה הימנה ולא יגיע אליה האדם אם לא אחר הגיעו למדרגה האחרונה מן היראה כמו שביארנו, כי אברהם שנאמר עליו "אוהבי" לא הגיע למדרגה הזאת אלא בסוף ימיו ואחר העקידה שנאמר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", ולפיכך צריך שנבאר עניין האהבה ומיניה. עכ"ל.
ובביאור דבריו כותב השמעתתא בהקדמה [ד"ה בעיקרים] וז"ל: וזה נראה בכוונת הכתוב שאמר הקב"ה לאברהם קח נא כו' אשר אהבת ואחר עמדו בנסיון נאמר לו יען אשר עשית כו' את יחידך ממני ושוב לא נאמר אשר אהבת כי הנסיון היה על שראה הש"י שאהב את בנו שהוליד למאה ועל זה נתפשטה האהבה ולא היתה שלימה עמו ית' לכן אמר לו לשחוט את בנו אשר אהב להשבית את האהבה מבנו ולהשלימה לו ית' ואחר עמדו בנסיון וכבר השלים אהבתו לו ית' עד שבאהבתו רצה לשחוט בנו יחידו אז כבר שבתה האהבה מבנו והשלים כל חלקיו לבורא ית' ולכן לא הזכיר שוב אהבה ליצחק רק יחידו, וצריך ליחד היראה והאהבה לשמו ית"ש כאשר ביארנו והנה מתוך היראה הטהורה בא לידי אהבה גמורה, עכ"ל.
ולכאו' הדברים צ"ב דהדברים שאומר השמעתתא מאוד מחודשים לומר שהנסיון של אברהם אבינו ע"ה היה שאהבתו לבורא לא היתה שלימה זה צריך הרבה התבוננות ומחשבה, דאטו כל אחד שאוהב מישהו מישראל פוגם באהבתו ית' והרי התורה עצמה מצווה אותנו לאהוב כל יהודי "ואהבת לרעך כמוך" וכן "ואהבת את הגר" וכו' א"כ איך אפש"ל שלא לאהוב מישהו זולתו ית', אלא שצריך להבין מה היא בעצם המצווה שמוזכרת התורה יג' פעמים אהבת ה', וכשנבין טיפה מה זה ממילא ל"ק מידי, בקיום המצווה יש כמה דרכים במפרשים ונביאם בעזה"י בהמשך בפירוט אבל כאן נכתוב בתמצות,
דהנה ההבנה הפשוטה במצוה זו היא שנכוון את כל עבודתנו למען שמו באהבה כמ"ש "בכל דרכיך דעהו" שבכל צעד ושעל נרגיש שאנחנו עושים ורוצים לעשות למענו ית', וכמו שנבין שאדם שאוהב את חבירו אהבת נפש הרי יעשה כל דבר שיעלה על הדעת בכדי לרצות את חבירו, אזי באהבת ה' זה הרבה יותר מזה כי שם אנו מצוים גם בבכל נפשך שכ"כ נאהב את הקב"ה ונהיה מוכנים למסור את הנפש למען קיום מצוותיו, זה הדרגה הכי גבוהה בעבודת ה' כמש"כ בחובה"ל, והכל כמובן ע"י התבוננות כמ"ש הרמב"ם, דהרי זה מצווה מאוד קשה שהרי קשה מאוד לאהוב דבר שאינו מוחשי לכן צריך הרבה התבוננות בכדי לקרב את זה ללבנו אהבה כלפיו כמ"ש המס"י ועוד, ולכן בכדי להגיע לאהבה שלימה אליו ית' צריך להזהר בדרך מאהבות יתירות כמו למשל אהבת עצמו הוא דבר מאוד מסוכן שיכול להביא להרבה מכשולים כגון גאווה וכדו' ומילוי תאוות וכו', גם כלפי האשה ברור שצריך ומצווה לאהוב אותה אבל גם בכדי תכלית מסוימת שנגיע לקיום מצוות בשלימות שיהיה חיבור עם האשה צריך ליצור אהבה, וכלפי אנשים - זה ברור שאין איסור לאהוב והיפך יש מצווה לאהוב אבל צריך לדעת שזה בכדי ללמוד על אהבת ה' כי א"א להגיע לאהבת ה' אלא ע"י אהבת ישראל, והכוונה בזה שע"י שאנו נתבונן בכל יהודי ונגלה כמה שהוא טוב כמה שבתוכו הוא טהור וכולו כוונת טובות רק יש לו קליפות שמכסות ועי"ז נאהב אותו בכל ליבנו נגלה ששייך לאהוב דבר שהוא טוב בפני עצמו ולא רק שמביא לי תועלת או ערבות מסוימת, מכיון שהאדם ביסודו הוא טוב, כמ"ש התניא בפרק לב' שצריך לאהוב את הטוב ולשנוא את הרע שבתוכו וכמובן שע"י התבוננות מוצאים בכל יהודי טוב שאפשר לאהוב, ובאמת גם אהבת ה' מביאה לידי אהבת ישראל דע"י שאני אוהב את הקב"ה אני ממילא אוהב את בניו,
ואחר כל הנ"ל מיושב באאע"ה דצ"ל שקיבל ילד אחרי מאה שנה שאבדו כל הסיכויים כמו שאמרה שרה "צחוק עשה לי וכו" ממילא הוא כ"כ אהב אותו עד שזה הגיע לקצת מן אהבת עצמו שיש לו עוד משהו בעולם שהוא אוהב אותו חוץ מהקב"ה את זה רצה הקב"ה לבטל בכדי שתהיה אהבה אליו שלימה, שאהבת יצחק תהיה כלי לאהבת ה' ולא להיפך ח"ו, אבל אי"ז ח"ו שלא יאהב את בנו כי אדם צריך לאהוב את בנו אבל למען שמו באהבה ככלי עזר.