דקדוק בפרשת בהר

[דוד המלך]

וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ
עיקרו בפתח וְחַי, והו' מהפכת לעתיד, ויחיה. ובא כאן בצורת נסמך כיון שסמוך הוא בקריאה, למרות שאיננו סמוך במשמעות.

 

[דוד המלך]

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ
וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת

הראשון בלי ידוע והשני עם, כנראה, בגלל שהשני מדבר על הצמיתות הראשונה שנאסרה.

 

[דוד המלך]

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ

המילה 'קנה' היא מקור מוחלט, ופעמים רבות היא נטויה כנטיית הפועל שלפניו, וכאן נטויה כמו 'תמכרו' וכך עניינה 'תקנו'.

וכן וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ... וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

ובמגילת אסתר רבים כאלה.

 

[דוד המלך]

לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ

המילה רֹב היא שם מופשט, ריבוי. והמילה מְעֹט היא מקור, ועניינה היות מעט. אולי אין בלשון המקרא שם מופשט שעניינו מיעוט, כבלשון חז"ל.

 

[דוד המלך]

וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף

מילה זו היא פועל בינוני. ואילו המילה המקובלת עֹדֶף במלעיל היא מהעברית החדשה.