פסח, חודש ניסן הבנה בב"י לגבי שואלין בהלכות פסח קודם פסח ל' יום

[יש קונה עולמו]

וידוע מאד ד' הב"י (תכט): וא"ת והא תניא בפ' בני העיר (לב.) משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח
הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג וי"ל וכו'. ועי"ל דדיני פסח עכ"פ צריך להודיעם לעם קודם לפסח ל' יום
כדי שיהי' להם שהות רב להתעסק בטחינת החטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ
דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי.

משא"כ בשאר מועדים דבעצרת ליכא דינים יותר מבשאר יו"ט ובסוכות אע"ג דאיכא מצות סוכה ולולב א"צ ללמוד בהם
כל כך דינים דאפי' סוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה ובדפנות סגי בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ולולבים ואתרוגים רובם כשרים.
ועוד שאין טרחת סוכה ולולב מרובה ודיין להתעסק בהם בערב החג. ומש"ה לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותיו כל כך זמן קודם.
והא דתניא ששואלין בהלכות פסח בפסח והלכות חג בחג היינו לדרוש בטעמים שבעבורם נצטוינו במועד
ההוא וג"כ לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות. עכת"ד.

ואשמח לשמוע איך הבנתם בבסיס דבריו, שהרי מקור מה שצריך להזהיר לפני הוא ממה שמשה רבינו
עמד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני (כלשון הגמ' ו רע"ב) ואיך מסתדר כל זה עם התי' הנ"ל
בב"י שלא שייך כלל על פסח שני כל ריבוי ההלכות וההתעסקות והטורח המוזכרים בדבריו.

 

[עמוסיך]

שמא סליק ליה לרשב"ג בחדא ד"איידי דאירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא" אך אה"נ לא הוה מיבעי ליה ל' יום אלא בפסח ראשון דרבו פארותיו.
היינו שכל הלימוד הוא משם, אך אין באמת בדין פסח שני ל' יום.
אך יל"ע הא דיו לבא מן הדין להיות כנידון

ועוי"ל דנהי שאין דין ל' יום במועדים כגון דא - אכתי לא מחשבו הטמאים כשואלים שלא לעניין ומשו"ה דרש להם, והיא גופא ראיית הגמ'!

 

[אין עוד]

שמא סליק ליה לרשב"ג

לחץ כדי לכווץ...

ט"ס. וצ"ל ת"ק. דרשב"ג ס"ל ב' שבועות.

ועוי"ל דנהי שאין דין ל' יום במועדים כגון דא - אכתי לא מחשבו הטמאים כשואלים שלא לעניין ומשו"ה דרש להם, והיא גופא ראיית הגמ'!

לחץ כדי לכווץ...

הפלא ופלא!!
הרי זה ממש כתירוץ הר"ן. ואולי מכך בנה את שיטתו. אין הר"ן בידי לעיין בו, ואדרבה שיכול להוסיף נופך - יוסיף.
מ"מ קושיית הרב @יש קונה עולמו במקומו עומדת.