- הודעות
- 88
- תודות
- 258
- נקודות
- 70
"הדרך המסורה אומרת שלא כך צריכים ללמוד, זו לא צורה לחנך, תפילה לא אמורה להיראות כך..."
משפטים שמסתמא שמענו כולנו.
תכל'ס, יש לי שני מקורות שמחייבים אותנו להיות כנועים עד לאחת לרבותינו:
התשב"ץ בפירושו מגן אבות לאבות על משנת אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך כותב שעניינה של פרישה מהציבור מחייב יצר הרע חזק יותר מהרגיל ולכן הסמיכות לאל תאמין בעצמך כי כמו ינאי המלך ויוחנן כהן גדול ועוד כו"כ שהיו צדיקים ונפלו, כך יכול כל מי שמנותק מההווי של הציבור. ובביאור דבריו יתכן בשני צורות:
א. כדברי המס"י בסוף פרק ב' שכל דברי הגמ' שה' לא יעזבנו בידו זה רק באותו שרוצה לנצח את יצרו ולא באותו שלא מתעניין בזה, כי כל האכזרי אין מרחמים עליו וכו' עיי"ש כל דבריו, דלפי"ז, מכיוון שכשהוא מול יצרו זה מלאך נגד אדם וכשזה הוא ורבותיו שהוא נתלה בהם נגד יצרו זה מלאך נגד אנשים שנעשו מלאכים כי ת"ח כל גופו אש, והוא נעשה חלק מהתורה, והא קמן שאליהו נעשה למלאך (ואי' במדרש: חס ושלום שמשה מת אלא עומד ומשמש במרום), וממילא כשהאדם תולה בדעת עצמו כשהוא מול יצרו ודאי הוא נופל בידו.
ב. בשיחות הר"ן מבואר כי העניין שלא טוב להיות יחידי, כי כשנמצאים הרבה אנשים הדעות מתחלקות ביניהם, וכשהוא יחידי כל הדעות יחד מתרוצצות בראשו, ואין לו לא דיעה משל עצמו ולא מנוחה. ולפי דבריו יומתק העניין שיש לזרוק ולהטיל על רבותינו את ההכרעה בכל פרט מחיינו הן בתורה והן בעבודה, תפילה, חיי היום יום, וחכמת היראה, כעין השלך על ה' יהבך, כי, רק הם ביררו בחבורה את הנושאים הללו.
משפטים שמסתמא שמענו כולנו.
תכל'ס, יש לי שני מקורות שמחייבים אותנו להיות כנועים עד לאחת לרבותינו:
התשב"ץ בפירושו מגן אבות לאבות על משנת אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך כותב שעניינה של פרישה מהציבור מחייב יצר הרע חזק יותר מהרגיל ולכן הסמיכות לאל תאמין בעצמך כי כמו ינאי המלך ויוחנן כהן גדול ועוד כו"כ שהיו צדיקים ונפלו, כך יכול כל מי שמנותק מההווי של הציבור. ובביאור דבריו יתכן בשני צורות:
א. כדברי המס"י בסוף פרק ב' שכל דברי הגמ' שה' לא יעזבנו בידו זה רק באותו שרוצה לנצח את יצרו ולא באותו שלא מתעניין בזה, כי כל האכזרי אין מרחמים עליו וכו' עיי"ש כל דבריו, דלפי"ז, מכיוון שכשהוא מול יצרו זה מלאך נגד אדם וכשזה הוא ורבותיו שהוא נתלה בהם נגד יצרו זה מלאך נגד אנשים שנעשו מלאכים כי ת"ח כל גופו אש, והוא נעשה חלק מהתורה, והא קמן שאליהו נעשה למלאך (ואי' במדרש: חס ושלום שמשה מת אלא עומד ומשמש במרום), וממילא כשהאדם תולה בדעת עצמו כשהוא מול יצרו ודאי הוא נופל בידו.
ב. בשיחות הר"ן מבואר כי העניין שלא טוב להיות יחידי, כי כשנמצאים הרבה אנשים הדעות מתחלקות ביניהם, וכשהוא יחידי כל הדעות יחד מתרוצצות בראשו, ואין לו לא דיעה משל עצמו ולא מנוחה. ולפי דבריו יומתק העניין שיש לזרוק ולהטיל על רבותינו את ההכרעה בכל פרט מחיינו הן בתורה והן בעבודה, תפילה, חיי היום יום, וחכמת היראה, כעין השלך על ה' יהבך, כי, רק הם ביררו בחבורה את הנושאים הללו.
