- הודעות
- 4,729
- תודות
- 17,200
- נקודות
- 895
איתא בר"ן בדרשותיו (שהיום יום ג' יומא דהילולא דיליה) דהא דהיה משה רבינו ע"ה כבד פה, להורות מתיקות עריבות נעימות ידידות התורה, כי לפעמים כשאומר איש איזה דבר ואותו הדבר בעצמו אינו חכמה כל כך, רק שהאיש המדבר הוא בעל מליצה ויודע להמליץ הדבר בנועם אמריו ובחידות, אזי יומתק הדבר לחיך השומע, משא"כ אם איש אחר היה מדבר אותו הדבר לא היה הדבר מתוק לחיך השומע, כיון שהדבר בעצמותו אינו נחמד כל כך ואינו חכמה כ"כ, אבל אם הדבר בעצמו הוא דבר חכמה וחמדה יהיה המספר איזה שיהיה, נמתק הדבר לחיך השומע, כיון שהענין בעצמו הוא חמודיי ונעים ומתוק לחיך.
על כן היה משרע"ה כבד פה, בכדי שלא יאמרו הבריות בראותם מתיקות עריבות נעימות ידידות ד"ת היוצאים מפיו, יאמרו המתיקות הזה הוא שהוא מליץ גדול ובעל לשון צח, וכהיום שהיה כבד פה, יוודע לעין כל שהתורה בעצמה מתוקה מדבש ונופת צופים.
(אגרא דפרקא - אות קסו)
על כן היה משרע"ה כבד פה, בכדי שלא יאמרו הבריות בראותם מתיקות עריבות נעימות ידידות ד"ת היוצאים מפיו, יאמרו המתיקות הזה הוא שהוא מליץ גדול ובעל לשון צח, וכהיום שהיה כבד פה, יוודע לעין כל שהתורה בעצמה מתוקה מדבש ונופת צופים.
(אגרא דפרקא - אות קסו)
