דרך השטפנשטר?
היה נכדו של הגה''צ ר' נחום יאסער זיע''א
אתה סתם הולך סחור סחור.
זה הכי קל...אגב אני לא אענה יותר בנושא הזה כי מי שרוצה להבין הדברים צריך לעיין בפנים היטב.
ברור איזוהי עבודה שבלב, זוהי תפילה,
אז זה לא כדבריך שמותר להתפלל אל הצדיק."ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה".
זה מהצד השני.
והא אשר בדיוק אמרתי:
אכן קראתי את הספר, הוא נפלא, (קצת לא אובייקטיבי כפי שציינת) ואף אני סובר כדבריו.זכור לי ביאור עם ציטטות משני צידי המתרס בשפה ברורה ונעימה
בספר "תורת הגר"א ומשנת החסידות"-הרב צבי אינפלד-הוצאת מוה"ק [נ"ל אזל מהמלאי]
יתכן שהספר אינו מספיק אובייקטיבי כמו שניכר כבר ב"אלו ואלו דברי.." שמופיעים בכריכה.
תבא עליכם ברכת טוב
כן כתבתי שאסור להתפלל אל הצדיקברור איזוהי עבודה שבלב, זוהי תפילה,
ומכיון שתפילה זו עבודה,
והנפה"ח אומר
אז זה לא כדבריך שמותר להתפלל אל הצדיק.
זה מהצד השני.
החסידים סברו,
שאף לדידן אין חילוק בעצמותו ית', והוא הנפש של הכל כמאמר הכ' ואתה מחיה את כולם.
(ולדעת הגר"א משפט כזה הוא הגשמה?)
כלומר, שמחה שמחייה את הדבר, וסיבת המצאו, זה דבר ה', ודומה הדבר לנר, בטלה הלהבה בטל האור.כתב הגר"א בפירושו לספר יצירה וז"ל בכל גשם יש בו פנימיות המקיים אותו בגדרו וכלול מעשר ספירות והוא נפשו בסוד השם המתפשט בכולו כמש"כ (נחמיה טנ ו) ואתה מחיה את כולם עכ"ל.
בנפש החיים וז"ל (שער ג' פרק י"א) והענין כידוע בזוהר שהוא יתברך ודבורו חד וכל דבור ומאמר של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שאמר ויהי הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו כו' ולכן פתח יתברך שמו ראשית עשרת הדברים אנכי ה' אלהיך כי זה כל עיקר יסוד האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו שרק הוא יתברך שמו הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר שלו ושל כל הברואים והכחות והעולמות כולם עכל"ל.
איני מבין, איך 'אתה מחייה את כולם' וקיום הנמצאים שייך לצמצום.כלומר, שמחה שמחייה את הדבר, וסיבת המצאו, זה דבר ה', ודומה הדבר לנר, בטלה הלהבה בטל האור.
שער היחוד והאמונה לבעל התניא פ"א וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ואפי' ארץ הלזו הגשמית ובחי' דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפס ממש
טעות נפוץ בפירוש הדברים, מש"כ התניא דהצמצום אינה בעצמותו בהמאור ורק בהאור, אין פירושו כי עצמותו גלוי כאן כפשוטו, אלא הפירוש הוא להיפך אדרבה, כי אינו בגדר גילוי.האם מבחינתנו יש צמצום בעצמותו ית'?
לגר"א ונפה"ח - כן.
לבעש"ט ולתניא - לא.
היכן ניתן להשיגו?לאחרונה יצא ספר מהרא"מ פייבלזון הנקרא "שערים בחכמת האמת"
ושם יש קונטרס של איזה מאה חמישים מאתיים עמודים על הצמצום,
מסביר את שני הצדדים כמובן עם נטיה מסוימת לליטאים
[ושמעתי מחסיד א' דבוק בלו"נ לאדה"ז הגרש"ז נבג"מ -לא חבדניק- שרוצה לקנות ספר זה כי מסביר מאד טוב את שני הצדדים]
ונר' לי שנתפרסם כבר לפני שנים מאמר ארוך מאד שלו בעני"ז, אך שם הוא יותר בתוך הקבלה ובספר זה מותאם לכאו"א, ויש גם פרקים על הנ"מ למעשה
הוא לא הבין כך.טעות נפוץ בפירוש הדברים, מש"כ התניא דהצמצום אינה בעצמותו בהמאור ורק בהאור, אין פירושו כי עצמותו גלוי כאן כפשוטו, אלא הפירוש הוא להיפך אדרבה, כי אינו בגדר גילוי.
וממילא בנקודה זו אין מחלוקת בין הנפה"ח והתניא.
וז"ל הרש"ב נ"ע (הגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח) המאור אין ענינו להיות בבחי' גילוי שאינו בגדר גילוי כלל דכל עצם בלתי מתגלה כו' ואינו שייך בו ענין העלם ג"כ דהעלם שייך בדבר ששייך בו גילוי וכמו האור שהוא בחי' גילוי והיינו דכללות ענינו הוא להיות בבחי' גילוי כו' כנ"ל וקודם שמתגלה ה"ה בהעלם אבל עצם המאור שאין ענינו גילוי ממילא אינו שייך בו ג"כ העלם כו' ענין ההתגלות הוא מה שהוא נמצא ומתגלה כמו שהוא למעלה מגדר גילוי וגדר העלם כו' ולכן אפי' תינוקות יודעים שיש שם אלוה מצוי כו' אף שאין בהם השגה ותפיסא איך ומה לפי שאין בהם גילוי האור שמ"מ המאור עצמו הוא נמצא למטה כמו למעלה עכל"ל.
וטעותך, שלחסידות הצמצום הוא רק לעינינו (גם באור), ולמתנגדים זאת המציאות מבחינתנו.
מי זה הוא ?
לא קראתי המסמך הארוך - בבקשה אם תוכל לכתוב הנקודהוטעותך, שלחסידות הצמצום הוא רק לעינינו (גם באור), ולמתנגדים זאת המציאות מבחינתנו.