הסיבה לא לעבור עבירה | בית המדרש – דיונים תורניים הסיבה לא לעבור עבירה | בית המדרש – דיונים תורניים

ליחדא שמיה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
331
תודות
679
נקודות
86
הנה, נצטוינו בשס"ה לאוים, והסיבה שאנו לא עוברים עליהם לכאורה היא משום שכך ציוה השם.
אך יל"ע מלשון התורה בכמה מקומות שנקטה שהטעם לא לעבור על האיסור הוא משום 'כי כל---- ונכרתה הנפש ההיא' . ולדוג', 'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל'. 'כי כל נפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה'. ומבואר לכאורה שהסיבה שלא לעבור על האיסור אינה משום שזהו ציווי השם, אלא משום שיש עונש כרת, וצ"ב.
עוד יל"ע מדוע נקטה כן התורה דוקא לגבי עונשי כרת ולא לגבי שאר העונשים.
 
הנה, נצטוינו בשס"ה לאוים, והסיבה שאנו לא עוברים עליהם לכאורה היא משום שכך ציוה השם.
אך יל"ע מלשון התורה בכמה מקומות שנקטה שהטעם לא לעבור על האיסור הוא משום 'כי כל---- ונכרתה הנפש ההיא' . ולדוג', 'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל'. 'כי כל נפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה'. ומבואר לכאורה שהסיבה שלא לעבור על האיסור אינה משום שזהו ציווי השם, אלא משום שיש עונש כרת, וצ"ב.
עוד יל"ע מדוע נקטה כן התורה דוקא לגבי עונשי כרת ולא לגבי שאר העונשים.
אולי לכן התורה אמרה את העונש,
גם בגלל שזה מה שמשכנע אדם - העונש. כי מדוע לשמוע בקול ד'.
וב' שזה ההוכחה שהוא חייב לשמוע בקול ד' כי אחרת לא היה עונש.
 
הנה, נצטוינו בשס"ה לאוים, והסיבה שאנו לא עוברים עליהם לכאורה היא משום שכך ציוה השם.
אך יל"ע מלשון התורה בכמה מקומות שנקטה שהטעם לא לעבור על האיסור הוא משום 'כי כל---- ונכרתה הנפש ההיא' . ולדוג', 'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל'. 'כי כל נפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה'. ומבואר לכאורה שהסיבה שלא לעבור על האיסור אינה משום שזהו ציווי השם, אלא משום שיש עונש כרת, וצ"ב.
עוד יל"ע מדוע נקטה כן התורה דוקא לגבי עונשי כרת ולא לגבי שאר העונשים.
יש ל'כי' גם משמעויות אחרות, (אני לא זוכר כרגע הכל, אבל אחת מהם ודאי מתאימה גם כעונש ולא כטעם).
 
יש ל'כי' גם משמעויות אחרות, (אני לא זוכר כרגע הכל, אבל אחת מהם ודאי מתאימה גם כעונש ולא כטעם).
ר"ה ג. והוזכר גם ברש"י באחת הפרשיות.

לגוש"ד יראת העונש לא סותרת את יראת הרוממות. ואדרבה צריך לאחוז משניהם.
 
עוד יל"ע מדוע נקטה כן התורה דוקא לגבי עונשי כרת ולא לגבי שאר העונשים.
מצאנו כן גן בשוחד 'ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים, ולאשר שאלת התשובה היא כמו שכ' חרש המדבר כי משמש בד' לשונות ובכל התורה אין הכוונה היא בגלל אלא כאשר, אמנם על שוחד קשה.
 
כתב הרמב"ם: "הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא כו'

הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה – שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו,לא). וזה האובדן הוא שקוראין אותו הנביאים דרך משל "באר שחת" ו"אבדון" ו"תופתה" ו"עלוקה"; וכל לשון כליה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה לעולם וההפסד שאינו חוזר לעולם". (תשובה, ח, א-ח)

ועוד כתב: "והרעה השלמה היא היכרתות הנפש ואובדנה, ושלא תזכה להשאר קיימת, והוא הכרת הנזכר בתורה. ועניין הכרת – היכרתות הנפש, כמו שבאר ואמר: "הכרת תכרת הנפש ההיא", ואמרו עליהם השלום: "'הכרת' - בעולם הזה, 'תכרת' - לעולם הבא". כו' הנה כל מי שדבק בתענוגים הגופניים, ומאס באמת ובחר בשקר – נכרת מאותה מעלה, ויישאר חומר נכרת בלבד". (פירוש המשנה לרמב"ם, הקדמה לפרק חלק)

ולפי"ז ברור למה דווקא בכרת זה כתוב כך, ולכאורה אין ענינו על העונש שבמיתה המוקדמת, אלא על כך שהעבריין נכרת מחיי העולם הבא.

ודבר זה לכאור' אינו בגדר עונש, אלא תוצאה גמורה של המעשה, שהעושה מעשה כגון זה נכרת מן החיים הצחיים והאמיתיים, וזה הפך תכלית האדם.
 
הנה, נצטוינו בשס"ה לאוים, והסיבה שאנו לא עוברים עליהם לכאורה היא משום שכך ציוה השם.
אך יל"ע מלשון התורה בכמה מקומות שנקטה שהטעם לא לעבור על האיסור הוא משום 'כי כל---- ונכרתה הנפש ההיא' . ולדוג', 'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל'. 'כי כל נפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה'. ומבואר לכאורה שהסיבה שלא לעבור על האיסור אינה משום שזהו ציווי השם, אלא משום שיש עונש כרת, וצ"ב.
עוד יל"ע מדוע נקטה כן התורה דוקא לגבי עונשי כרת ולא לגבי שאר העונשים.
הנה דוגמא לכרת ללא הלשון כי אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה
 
ודבר זה לכאור' אינו בגדר עונש, אלא תוצאה גמורה של המעשה, שהעושה מעשה כגון זה נכרת מן החיים הצחיים והאמיתיים, וזה הפך תכלית האדם.
שורה תחתונה - למה אסור לאכול חמץ בפסח, כי הקב"ה ציוה, או כי יכרת מהעולם הבא?
 
הנה דוגמא לכרת ללא הלשון כי אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה
יש עוד הרבה, לא אמרתי שבכל כרת יש את הלשון הזו, רק אמרתי שלא מצאנו עוד מקום חוץ מכרת שאמרו לשון זו [מלבד שוחד].
 
שורה תחתונה - למה אסור לאכול חמץ בפסח, כי הקב"ה ציוה, או כי יכרת מהעולם הבא?
וודאי שהחיוב שלנו לקיים את ציווי השם, ואסור לנו לאכול חמץ כי כך ציווה אותנו בוראנו, אך הוא גם ביאר לנו שמי שרח"ל יאכל חמץ בפסח יכרת מן החיים הנצחיים, ולא כעונש, אלא כי מעשה זה הוא כ"כ גרוע, וגורם לריחוק כ"כ גדול ממקור החיים ב"ה, עד כדי כריתה מוחלטת, ובזה מבואר שאיסור זה הוא חמור עד מאוד.
 
הנה, נצטוינו בשס"ה לאוים, והסיבה שאנו לא עוברים עליהם לכאורה היא משום שכך ציוה השם.
אך יל"ע מלשון התורה בכמה מקומות שנקטה שהטעם לא לעבור על האיסור הוא משום 'כי כל---- ונכרתה הנפש ההיא' .
אם יש מקום להזהיר בעונש לאדם שיודע כבר שה' אמר לא לעשות אז משתמשים בלשון כי למרות שוודאי שעושים כי כך ציווה ה'
ואפשר לשאול על כל השכר והעונש המובא בתורה שלכאו' גם בלי זה אנחנו צריכים לקיים את רצון ה'
 
וודאי שהחיוב שלנו לקיים את ציווי השם, ואסור לנו לאכול חמץ כי כך ציווה אותנו בוראנו, אך הוא גם ביאר לנו שמי שרח"ל יאכל חמץ בפסח יכרת מן החיים הנצחיים, ולא כעונש, אלא כי מעשה זה הוא כ"כ גרוע, וגורם לריחוק כ"כ גדול ממקור החיים ב"ה, עד כדי כריתה מוחלטת, ובזה מבואר שאיסור זה הוא חמור עד מאוד.
אז למה זה נכתב בלשון 'כי'? מדוע זה ניתן כסיבה?
 
אז למה זה נכתב בלשון 'כי'? מדוע זה ניתן כסיבה?
אבאר את הדברים במשל:
כאשר מלך מצווה על עבדיו שאסור להם לעלות על הגשר כי הוא רעוע, והנה, אם יבוא אחד ויטען, אני מאוד רזה, ואין לי בעיה שהגשר רעוע מכיון שלי זה לא יזיק, והרי גם אם טענתו נכונה, הרי שעדיין אם יעבור בגשר, הרי שבכך הוא עובר את ציוויו של המלך.
ואף בדיני שמים, גם אם הבורא מבאר לנו קצת מטעם הציווי שלו, עדיין הסיבה שאנחנו מחוייבים לקיים את ציוויו, היא מחמת עצם הציווי, ולא מחמת הטעם שהוא ב"ה נתן לציוויו.
מקווה שהצלחתי לבאר את כוונתי...
 
אבאר את הדברים במשל:
כאשר מלך מצווה על עבדיו שאסור להם לעלות על הגשר כי הוא רעוע, והנה, אם יבוא אחד ויטען, אני מאוד רזה, ואין לי בעיה שהגשר רעוע מכיון שלי זה לא יזיק, והרי גם אם טענתו נכונה, הרי שעדיין אם יעבור בגשר, הרי שבכך הוא עובר את ציוויו של המלך.
ואף בדיני שמים, גם אם הבורא מבאר לנו קצת מטעם הציווי שלו, עדיין הסיבה שאנחנו מחוייבים לקיים את ציוויו, היא מחמת עצם הציווי, ולא מחמת הטעם שהוא ב"ה נתן לציוויו.
מקווה שהצלחתי לבאר את כוונתי...
ולדידך, העונש הוא אחת מהסיבות שלא לעבור עבירה?
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

ילה"ס אי קטן שהגדיל בט"ז חייב במשתה ושמחה...

משתמשים שצופים באשכול הזה

  • חזור
    חלק עליון
    למעלה