אב ה' אב - יומא דהילולא של האר"י הקדוש זיע"א (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי יצחק בן שלמה לוריא, יסד שיטה חדשה בלימוד הקבלה.

התגורר בצפת.

גדול תלמידיו היה רבי חיים ויטאל.

נפטר בה' אב של"ב.

הערך במכלול:

האר"י – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

כותב ה"משנה ברורה" (סי' תרסט ס"ק יא): "והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג, באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה!"

 

[אחד יחיד]

הזדמנות מיוחדת קיימת פעמיים בשנה, בשעת חזרת הש"ץ של תפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים: לבקש מה' יתברך עושר לעבודת ה', רוח הקודש או בנים צדיקים וחכמים.

וכה נכתב בספר 'נגיד ומצווה' בשם האר"י הקדוש: "יבקש אדם בראש השנה במוסף יום א' של ראש השנה ובמוסף של יום הכיפורים ב"איה מקום", אחד משלוש הדברים: או שיתן לו השם יתברך עושר מופלג לעבודתו, או בנים צדיקים וחכמים, או שישיג רוח הקודש".

בחזרת הש"ץ, כאשר מגיע החזן למילים "איה מקום כבודו" יאמר האדם את הנוסח הבא: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתיתן לי היום מתנה טובה מאוצרות מתנת חינם, אף על פי שאיני כדאי כדכתיב 'וחנותי את אשר אחון'".

על עושר מופלג יאמר: "ותיתן לי ולכל בני ביתי ולכל הסמוכים על שולחני ביום הזה ובכל יום ויום מזונותינו בכבוד וברווח… ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם כי אם בשמך חננו ומאוצר מתנת חינם תכלכלנו ותשפיענו, אמן אמן אמן סלה סלה סלה".

על השגת רוח הקודש: "ותגזור עלי (פלוני בן פלוני) גזרות טובות מלפני כסא כבודך ותתן לי לב מבין ולהשיג רוח הקודש".

על בנים צדיקים: "ותתן לי בנים טובים וכשרים והגונים לעסוק בתורתך ובמצוותיך".

 

[אחד יחיד]

כידוע השיא האר"י הק' את בתו עם בנו של ה'בית יוסף' מחבר השו"ע, רבי יוסף קארו זי"ע, גאון הגאונים של צפת. בספר 'עמק המלך' (הקדמה שלישית פ"ו דף יט ע"א) מביא המחבר את עדותו של "מוהר"ר שלמה שלומיל, ששמע מאלמנתו של מרן ה'בית יוסף', שמרן ה'בית יוסף' היה לו בן נחמד ושידך אותו עם בתו של הרב ז"ל, והלך מרן ה'בית יוסף' עם בנו לסעודת אירוסין בביתו של הרב ז"ל.

"כיון שחזר מרן ה'בית יוסף' לביתו אמר לאשתו: 'מה אומר לך ומה אספר לך מהרזים וטעמי התורה והמצוות, כמה ידיעה הרווחתי עתה בזאת הסעודה מהפה הקדוש של מוהר"ר יצחק אשכנזי ז"ל. אי אפשר לו לאדם בשר ודם להשיג בשכלו מה שיודע הוא, והיאך הוא כוח ביד שום מלאך לידע מה שיודע הוא, אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים, שאפילו תנא אחד לא היה יכול לומר מה שאמר הוא. אבל אני מפחד עליו מאוד בעוונות הדור הגרוע הזה, שאינם יכולים לסבול רוב קדושתו, שיוקח ויאבד מהם בקיצור ימים ושנים".

 

[אחד יחיד]

אגדה מופלאה מתהלכת בסמטאות צפת על מעשה פלא שאירע עם האר"י הק' ומחותנו ה'בית יוסף' כדלהלן:

כידוע נהג האר"י הק' בעצמו בחומרות רבות, ובין היתר היה מפסיק לאכול חמץ כשבועיים לפני פסח, באותו זמן החלה נשמתו הקדושה לרחף בספירות עליונות, כולו אפוף בקדושת המועדות ובהכנות לליל הסדר הקדוש.

שמע על כך מחותנו מרן ה'בית יוסף', והדברים לא נראו בעיניו והוא גמר אומר בנפשו להעמידו בכור המבחן. באחד הימים שבין ראש חודש לערב פסח הוזמן מרן הב"י לברית מילה, ומיד שאל את אבי הבן אם הזמין גם את האר"י. נענה בעל השמחה ואמר כי אכן כן, הוא הולך להזמינו כסנדק בברית.

לאחר הברית ישבו המסובים ליד השולחן לשתות ולברך ולטעום מיני תרגימא, כשהם מציעים למסובים להתכבד בעוגה יפה שהגיעה מביתו של מרן הב"י, מעשי ידי הרבנית להתפאר. קיבל האר"י הק' כוסית יי"ש ובירך שהכל, אולם בעוגה סירב לגעת, כשמרן הב"י יודע נכוחה כי כי הסיבה לכך היא משום מנהגו להימנע מדברי חמץ מראש חודש ניסן.

אולם בעל הברית הפציר בהאר"י שיואיל לברך ולטעום מהעוגה, ומשרבו ההפצרות גם על ידי מרן הבית יוסף, נענה האר"י הק' ואמר: "איך אוכל מעוגה זו, והיא מלאה תולעים?"

נחרדו כל המסובים ובראשם הב"י, שטען: "הייתכן? הן רק היום אפתה הרבנית את העוגה במיוחד?" – אך האר"י הק' הרים את העוגה, ולתדהמת הכל נשרו ממנה מאות תולעים…

הדבר הכה בתדהמה את מרן הב"י, והוא שאל על כך את מורו ורבו המגיד המיוחד שהיה עונהו על כל ספקותיו. וכך ענה לו המגיד:

"אל יפול רוחך על זו העוגה, כי כשרה היא למהדרין מן המהדרין, אולם הקב"ה רצון יראיו יעשה, ומכיון שרצונו של האר"י היה להימנע מלאוכלה, אזי צדיק גוזר והקב"ה מקיים". ובהצביעו על האר"י הק' אמר לו: "לו היה גוזר, היו יוצאים מהעוגה לא רק תולעים, אלא גם אריות וזאבים"…

[סופר על ידי אנשי צפת הוותיקים, המקובל רבי אשר זלץ זצ"ל, ומפי ספרא דדיינא הרה"ח ר' ברוך ברזל זצ"ל]

(מתוך מאמרו של הרב אברהם יעקב זילברשלג ב'המבשר תורני')

 

[אחד יחיד]

שם משפחתו של האר"י הקדוש היה "לוריא אשכנזי", וישנן השערות שונות בדבר מוצאו.

לשון החתם סופר (או"ח סימן קצ"ז) כתב בתוך דבריו שהאר"י הקדוש "יען כי היה ספרדי…", ובשו"ת 'דברי חיים' (ח"ב או"ח סי' ח') השיג עליו, וגם בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א (סימן כ') כתב שהיה מחכמי אשכנז ממשפחת המהרש"ל. ובספר "שדה חמד" האריך אודות מוצא האר"י זי"ע, ומסיים: "היה אשכנזי, ורבני אשכנזים נקטי שהיה ספרדי" והגה"ק מקאמרנא בספרו שלחן הטהור (סי' מ"ו) כתב שהאריז"ל היה אביו אשכנזי ואמו ספרדית מארץ מצרים.

 

[אחד יחיד]

האריז"ל למד תורה אצל דודו רבי בצלאל אשכנזי בעל ה'שיטה מקובצת' על הש"ס, אף הוא תלמידו של הרדב"ז [שהיה רבו של האר"י], אלא שהיה קשיש מהאר"י הק', והיה להאר"י בבחינת רב וחבר כאחד. וידוע כי האר"י הק' השתתף אתו בחיבור שיטות על מסכתות שונות. והחיד"א מביא שבבחרותו חיבר שיטה על מס' זבחים.

 

[אחד יחיד]

הרה"ק ר' מוטיל סלאנים זצ"ל סיפר, שבימי האר"י זי"ע פחדו אנשים להראות את מצחם, כי האר"י הק' היה אומר לכל אחד ואחד העבירות שלו, והיו שמים את הכובע על מצחם כדי לכסותו, וארבעים שנה לאחר הסתלקות האריז"ל היו אנשים עדיין הולכים בכובע על מצחם מחמת פחד מהאר"י הק'.

 

[אחד יחיד]

החיד"א (מדבר קדמות מערכת א' אות כ"ו) כתב: "ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה על ידי אליהו ז"ל ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא, והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי, לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענוותנותו".

 

[אחד יחיד]

רבינו האר"י הק' זי"ע אומר, שמפתח ההצלחה והבריאות והפרנסה וכל שאר הדברים הטובים של האדם נמצאים אצל אביו, וככל שהאדם מכבד את הוריו יותר, כך הוא יהיה מוצלח ומבורך הרבה יותר, וההיפך ג"כ.

 

[אחד יחיד]

בשנת ש"ל, כשהיה רבנו כבן 35 שנים, עלה עם משפחתו ואימו בחזרה לארץ הקודש, אך הפעם שמו פעמיהם אל העיר צפת, שהייתה אז עיר מלאה בחכמים מקובלים, וחיו בה גדולי עולם כמו רבי שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי", גדול המקובלים – גיסו רבי משה קורדובירו, בעל ה"פרדס רימונים", ועוד.

משהגיע רבנו אל העיר, הצטרף לשורות חכמי תורת הנסתר ועד מהרה הכירו כולם בגדלותו. באותה שנה בחודש תמוז, נפטר רבי משה קורדובירו – הרמ"ק, וכה אמר לתלמידיו בטרם הלך לעולמו: "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה… שבימי היו הצינורות סתומים… ובימיו יתגלו הצינורות… ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י זלה"ה".

רבי משה מסר לתלמידיו שמי מהם שיראה עמוד ענן שיורה היכן לטמון את גופו – הוא שיהיה ממלא מקומו אחריו. בעת הלוויה היה זה רבנו שראה את עמוד הענן וידע איפה יהי מקופ הקבורה, ובזאת קיבלו עליהם חבריו אותו כרב ומורה דרך בתורת הנסתר.

 

[אחד יחיד]

מבין תלמידיו הנודעים היו: רבי אליהו די וידאש, רבי גדליה הלוי, רבי יונתן סאגיס, רבי יוסף טובול, רבי יצחק הכהן אשכנזי, רבי ישראל סרוק, רבי משה אלשיך, רבי משה משלים, רבי שלמה אלקבץ ורבי שמואל אוזידה.

על פי המסורת, אליהו הנביא סיפר לרבנו אודות תלמידו רבי חיים ויטאל מדמשק, וכדבריו קרא רבנו לרבי חיים שיבוא לצפת והוא היה לגדול תלמידיו ומעביר תורתו.

 

[אחד יחיד]

פעם ארע שרבנו גילה לתלמידו סוד נשגב, ומיד לאחר מכן נפלו פניו ואמר שמפני שגילה רז מצפונות התורה שלא היה עליו לגלות – נגזר על בנו להסתלק מן העולם, ואכן אחרי ימים מועטים נפטר בנו יחידו של רבנו.

 

[אחד יחיד]

מסופר שפעם אחת נפנה רבנו אל תלמידיו בעת קבלת שבת ושאלם אם הם רוצים לעלות כעת לירושלים. התלמידים השיבו שעליהם להודיע בבית, ואז אמר להם רבנו שלוּ היו באים מיד מבלי להסס, הייתה מגיעה גאולה לישראל.

 

[אחד יחיד]

גדול תלמידיו של רבנו, רבי חיים ויטאל – המהרח"ו, כותב עליו כך: " לא היה מי שישיג חכמה זו על אמיתתה כמוהו, כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס, ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים, בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.

והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע. והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפרשת דברים, ובעופות אלמים. ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואחר כך מסירהו. והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה.

וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם, ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת, או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר.

והיה יודע כמה טעויות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנוורים. והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענווה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו, וכל מידות טובות ומעשים טובים היה בו.

וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו. ועיני ראו ולא זר. וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד."

 

[אחד יחיד]

חודשים מספר לאחר שנפטר בנו, שוב ראה רבנו שנגזרה גזירה קשה על העם, וביקש מתלמידיו להתפלל שמשיח בן יוסף לא ימות בימיהם. לאחר מכן פרצה מגיפה קשה וקטלנית בכל האזור, ורבנו בעצמו נחלש ונפל למשכב.

בחודשים אלו, למרות הקפדתו הרבה של רבנו לטבול מדיי יום במקווה, הפסיק ממנהגו כי כך הורתה לו אימו מחשש לבריאותו.

אך הגזירה נגזרה ורבנו שידע כי קיצו קרב. בחודש אב תשל"ב אסף את תלמידיו, בירכם וביקשם שיטבלו במקווה כדי שיוכלו לעסוק בטהרה בטהרתו ובקבורתו. בימים האחרונים לחייו מסר להם רבנו סודות רבים כרשב"י בשעתו. אחד מהתלמידים – רבי יצחק הכהן אשכנזי – היה כהן, ובדקות הסמוכות לפטירה, לאחר הווידוי, אמר לו רבנו: "צא מהר שאתה כהן, ולא נשאר לפטירתי כלום". מיד לאחר שיצא עלתה נשמתו הקדושה של רבנו בסערה השמיימה, ביום ה' באב.

אנשי ה"חברא קדישא" לא נגעו בגופו הטהור של רבנו כבקשתו, אלא רק תלמידיו שטבלו. לאחר מכן ליוהו כל אנשי העיר למנוחתו בבית העלמין של צפת לצד בנו, בקרבת הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ, רבי אלעזר אזכרי ועוד מגדולי צפת.

עד ימינו קיימים בצפת "בית כנסת אליהו הנביא" בו למדו רבנו ותלמידו המהרח"ו, וסמוך למקום קבורתו – המקווה שעל המעיין בו נהג לטבול – "מקווה האר"י".

 

[אחד יחיד]

מסופר כי בצהרי שבת אחת, פרשת בלק, כשכבר היה בעיר הקודש צפת, מצא אותו תלמידו, ר’ אברהם הלוי, ישן שנת צהריים. התלמיד שם לב שהאר”י מרחיש בשפתיו בתוך השינה. כשהקיץ ביקש התלמיד לדעת מה לימדו אותו כשהיה בישיבה של מעלה ועל מה רחשו שפתיו. אמר לו האר”י, מעיד אני עלי שמים וארץ, אילו הייתי דורש שמונים שנה רצופים בלי גוזמא, לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בזה הפעם בפרשת בלעם והאתון (ספר שבחי האר”י החדש).

 

[אחד יחיד]

“יום אחד כשהיו לומדים, באמצע הלימוד, אמר האר”י, שיתקו. ואחר כך אמר, ברוך דיין האמת. שאלו לו, למה אמר כך. אמר להם, תדעו ששמעתי הכרוז שמכריז ברקיע שיבוא ארבה בכל גבול צפת, ויאכל את כל עשב הארץ ולא ישאיר מחייה בצפת. וכל זה בשביל עני אחד, ושמו רבי אלטאראז, שיושב ומתרעם על הקב”ה, על רוע מזלו, ובוכה במרירות נפשו. והשם יתברך לא יוכל להתאפק על שכניו הרעים, שיודעים בצערו ואין מרחמים עליו. לכן נגזרה גזירה זו. לכן, למען השם, גבו ביניכם מעות והוליכו לו, לעני הלז, אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד. וכן עשו וגבו ביניהם, כמו חמישה זהובים, ושלחו לו על ידי אחד מן החברים. ויבוא לביתו ומצא אותו מושכב ארצה והוא צועק ובוכה. ויאמר לו החבר, מה לך כי תזעק. אמר לו, ולא אבכה על רע מזלי, שכל פרנסתי ופרנסת בני ביתי, היה שהייתי ממלא מים ומוכר. והיום נפלו הקורות ונשברו החביות והקנקנים, ואין לי במה לקנות אחרים תחתיהם. ועל זה אני בוכה לפני השם, לאמר, וכי יותר רשע אני מכל העולם. ויהי כשמוע החבר שצדקו דברי האר”י, אז נתן לו מעות ואמר לו, בשבילך נגזרה גזרה עלינו. לכן מחול לנו והתפלל להשם שיבטל הגזרה. וכן עשה, והפיל עצמו לארץ ובכה לפני השם שיבטל הגזרה. והחבר חזר למקומו וסיפר לחברים וחזרו ללמוד. ובאמצע הלימוד ותחשך הארץ. וישאו עיניהם ויראו חיל כבד של ארבה וייראו מאוד. אמר להם האר”י, אל תיראו, שכבר מחל העני על עלבונו ונתבטלה הגזירה. ועתה אל תיראו. וכן היה. ויהפוך השם רוח חזק וישא את הארבה. לא נשאר ארבה אחד בכל גבול צפת. אמר להם האר”י, ברוכים תהיו. שבשבילכם נתבטלה הגזירה. ומאותו היום והלאה, היו כל אנשי צפת משגיחים על העני ההוא” (ספר שבחי האר”י החדש).

 

[אחד יחיד]

“יום אחד כשהיו לומדים, פנה האר”י וראה באילן שני עורבים והנוצה שלהם נמרטה. ויאמר להם, רשעים. בעולם הזה הייתם מבקשים לעקור אומה שלמה ועתה, בצר לכם, באתם אלי. לכו לדרככם. וברחו והלכו להם. ושאלו החברים, מה הדבר הזה. והשיב, תדעו שאלו העורבים הם בלק ובלעם שהוציאו אותם מגיהינום להכניסם בגיהינום אחר, קשה ממנו. ובאו לבקש ממני שאתפלל עליהם להצילם מגיהינום. לכן אמרתי להם כן” (ספר שבחי האר”י החדש).

 

[אחד יחיד]

הקבוצה עשתה את דרכה בשקט מהעיר צפת אל קבר הנביא הושע בן-בארי. אלה היו האריז"ל ותלמידיו. רגילים היו ללמוד בין ההרים, ומפעם לפעם היה האר"י מזמין את בני החבורה להשתטח עמו על קברות הצדיקים הפזורים באזור. הם כבר ידעו שעל-ידי השתטחות כזו אפשר להתחבר לנשמת הצדיק ולהשיג סודות עליונים בתורה.

הארי"זל עמד ליד קבר הנביא בתפילה ארוכה וחרישית, וסביבו תלמידיו. לאחר מכן ישבו והאזינו למוצא פיו, דברי תורה וקבלה הנשגבים מבינת אדם.

לפתע הבחינו התלמידים כי פני רבם השתנו. השמחה השורה עליו תמיד פינתה את מקומה לארשת מתח ודאגה. זמן-מה היה האריז"ל מהורהר, ולאחר מכן פנה אל תלמידיו: "הודיעו לי עכשיו כי גזֵרה קשה מרחפת על תושבי צפת. מכת ארבה תבוא בגבול צפת, אשר תאכל את כל עשב הארץ ותכלה את כל פרי העץ, עד שלא יישאר דבר למחיה בכל הסביבה".

נבהלו התלמידים מאוד ושאלו: "רבנו, עונש חמור כזה על שום מה? במה חטאו תושבי צפת?".

ענה להם האריז"ל: "כל זה בא עלינו בגלל יהודי אחד, ר' יעקב אלטרין שמו. עני מרוד הוא ואיבד את מקור פרנסתו, ובא בתרעומת כביכול לקב"ה על מצבו הקשה. כשראו מן השמים שאין איש מיושבי צפת בא לעזרתו, נגזרה הגזֵרה".

"אבל, רבי", קראו התלמידים, "אולי עוד אפשר לעשות דבר-מה ולהציל יישוב שלם מצרה חס-ושלום. מה עלינו לעשות?".

ציווה האריז"ל שכל אחד מתלמידיו ינדב סכום מסויים, והצטבר בידם סכום נכבד. קרא האריז"ל לרבי יצחק הכוהן, תלמידו, מסר לו את צרור הכסף וציווהו לגשת לבית האיש העני ולהעניק לו את הצרור.

יצא רבי יצחק וחיפש במבואות העיר, עד שאיתר את ביתו של האיש. מראה הבית מבחוץ היה עלוב ביותר. הקיש התלמיד על הדלת ולא נענה. רק קולות של מרירות ובכי נשמעו מתוך הבית. אזר התלמיד עוז ופתח בעצמו את הדלת, והנה הוא רואה את ר' יעקב אלטרין יושב במרכז הבית, סביבו בני משפחתו, והוא מדבר כלפי מעלה, ובוכה...

כניסתו המפתיעה של תלמיד האריז"ל השתיקה באחת את בכיו של ר' יעקב. הוא הביט באורח בפנים תמהות, כשואל 'מה רצונך?!'. אמר לו רבי יצחק כי תלמיד האריז"ל הוא, וזה עתה שמע מרבו כי ר' יעקב שרוי בצרה ויש לעזור לו. "מה אירע לך ומדוע תבכה?", שאלו רבי יצחק.

ר' יעקב שפך את מר ליבו לפני האורח. הוא סיפר על פרנסתו שעסק בה מדי יום ביומו כדי להביא לחם לביתו. כד גדול של חרס היה לו, ובו היה מוביל מים לחצרות השכנים באזור. מהמעט שהשתכר הצליח להחיות את צאצאיו. עתה נשבר הכד ועמו מטה לחמו. באין לו כד, אין הוא יוצא לעבודתו, ואין לו ממה להאכיל את ילדיו.

"בצר לי פניתי אל הקב"ה", הוסיף היהודי הפשוט לספר, "וטענתי: האם כך ראוי לי?! האם עונש של רעב חלילה נגזר עליי ועל בני משפחתי?! וכי רשע אני יותר מכל העולם כולו?! והלוא הוא זן את כל העולם בחן בחסד וברחמים, ומדוע לקח ממני את מקור פרנסתי?"...

השתאה התלמיד לראות כמה צדקו דברי האריז"ל. הוא הוציא מחיקו את צרור הכסף שאספו התלמידים, פנה אל היהודי ואמר: "שמע-נא ר' יעקב, הנה שמע ה' את תפילתך, ומעתה לא תדע עוד מחסור. אנו, תושבי צפת, נתמוך בך ובמשפחתך, ככל שיידרש".

פני האיש אורו והוא לא ידע את נפשו מרוב שמחה. הוא הביט באושר בבני משפחתו ובמטבעות שהתגלגלו לידיו, ולא חדל מלהודות לה' ולהביע את תודתו לפני האורח שבא ברגע הדרוש, להציל את משפחתו מחרפת רעב.

אולם רבי יצחק לא שת לבו לדברי התודה. פניו הרצינו, והוא פנה אל היהודי בנימה של תוכחה: "הידעת שבעבורך כמעט התחייבו כל תושבי צפת בסכנת כליה ורעב?! כאשר באת בטענות כלפי הקב"ה, הביטו בשמים וראו שאין לך עוזר מקרב אחיך ושכניך, ונגזרה עליהם גזֵרה – אילולא רבנו הקדוש, ששמע זאת ובזכותו ניצלו כל תושבי העיר"...

התחרט האיש מאוד על הדברים שאמר בתוך צערו, והבטיח כי להבא ישים את מבטחו בה', ולא יתלונן עוד. הוא נפרד מרבי יצחק בהתרגשות, והלה שב אל חבריו לספר להם את סיפורו של ר' יעקב.

שאלו החברים את האריז"ל אם אכן סרה הגזֵרה ונתבטלה. השיב להם, כי אכן כסף הצדקה שנתנו לעני המרוד פעל להסרת הגזֵרה מעל תושבי צפת.

עבר זמן-מה ופתאום נראה ענן כבד של ארבה מתקרב להרי צפת. אימה נפלה על פני כול. פנו התלמידים אל רבם ושאלוהו אם חלילה לא נתבטלה הגזֵרה. פני האר"י הקדוש היו מאירות ושלווֹת, והוא לא נראה דאוג כלל. "הוסיפו לעסוק בתורה, בניי", אמר, "ודאגתכם תחלוף".

עברו כמה רגעים, ורוח עזה הופיעה והדפה את ענן הארבה כולו אל הים, עד שלא נשאר אחד.

הסיפור נפוץ והִכה גלים, ונודע לכול כי בזכות ראייתו הקדושה של האריז"ל ניצל כל האזור ממכת הארבה.