אלול כ"ג אלול - יומא דהילולא של השרף מסטרליסק זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי אורי מסטרליסק.

היה אדמו"ר בגליציה.

נפטר בכ"ג אלול תקפ"ו.

הערך עליו במכלול:

רבי אורי מסטרליסק – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

פעם הגיע לחצר הקודש בסטרעליסק יהודי 'יקה' מגרמניה. הוא היה לבוש באופן מוקפד, שפתו רהוטה וכל הליכתו אומרת כבוד, בהתאם לחינוך שקיבל בארץ מולדתו.

שמעו של השרף מסטרליסק הגיע אליו, והוא החליט לבוא ולתהות על קנקנו. שהה יום ויומיים בחצר הקודש של ה'שרף', וגם הסתובב בביתו של הרבי.

אחרי כמה ימים שאלה אותו הרבנית, מה דעתו על ההתנהלות בחצר הקודש, מה הוא חושב על בעלה ועל תלמידיו.

אמר לה האורח הנכבד שהוא מאוד נהנה כאן. הוא רואה שבאמת מדובר ביהודים יראים ושלמים שכל חפצם ומגמתם לעבוד את הבורא באמת ובתמים, אבל יש משהו אחד שהוא לא מבין…

"למה הם צועקים בתפילה?", הוא תהה בקול, "הקב"ה לא ישמע אותם ח"ו אם הם יבקשו יפה? למה מיד לצעוק ולצרוח? זה לא מנומס לדבר ככה לאנשים, על אחת כמה וכמה למלך מלכי המלכים…".

ענתה לו הרבנית: "מה זאת אומרת למה הם צועקים, כי הזעקה יוצאת מהלב שלהם. הם מתרגשים בתפילה, הם מתפללים מכל הלב. כשהם מרגישים שהם רחוקים מהקב"ה, כואב להם הלב, הם רוצים להתקרב אליו. בגלל זה הם צועקים, כי הלב שלהם בוער מאהבה לקב"ה".

אבל האורח לא קיבל את התשובה. "עדיין", הוא אמר, "גם כשהלב בוער, זאת לא סיבה להשתולל. אפשר לדבר יפה ובנחת, לא צריכים לצעוק".

בתוך כך הלכה והתקרבה שבת המלכה. האורח פנה לעיסוקיו, ואיפשר לרבנית להשלים את ההכנות שלה לשבת. לפני ששקעה החמה הוא אף נתן למישהו שם את צרור כספו כדי שישימו אותו במקום בטוח, עד לאחר השבת.

שבת בסטרעליסק… כמובן שהתפילות היו בקול רעש גדול, בית הכנסת רעש וגעש, והאורח מגרמניה הסתכל מהצד ולא הבין על מה המהומה… הוא נהנה מדברי התורה שנאמרו בסעודה, מהשירה הסוחפת, מהאווירה המיוחדת, רק הצעקות הפריעו לו להתחבר למקום. הוא בא מתרבות שונה לחלוטין.

כשיצאה השבת, הגיע האורח כדי לאסוף את צרור כספו שהפקיד, אבל הרבנית לא הבינה על מה הוא מדבר.

"איזה כסף?", היא שאלה, והאורח השיב: "הכסף שהנחתי כאן לפני שבת! בתוך הצרור הסגור".

"אני לא יודעת על מה אתה מדבר", היא אמרה, "אולי אני אבדוק בהמשך למי נתת, אבל כרגע לא ידוע לי בכלל שהפקדת כסף".

האורח התחיל להילחץ. מה זאת אומרת? מחשבה קלה של חשד חלפה בראשו. האם ייתכן חלילה ש…

"רבנית!", הוא אמר בקול תקיף ובטוח, "אני נכנסתי לכאן ביום שישי לפני השקיעה, נתתי לכם צרור עם כסף, לקחתם אותו והבטחתם לי שתחביאו אותו במקום טוב, ושבמוצאי שבת אני יכול לבוא מיד לקחת את הכסף! אני מבקש שתביאו לי את הכסף עכשיו!".

האורח כעס והחל לצעוק: "הייתכן, כל כספי נגנב ממני במרמה והונאה. איזה מן מקום זה, כך אתם מתנהגים? גונבים את כספם של האורחים שלכם?".

השיבה לו הרבנית: "אמור נא אורח נכבד, למה אתה צועק? אתה יכול לומר את אותם הדברים בצורה מתורבתת ובדיבור רגוע. אין צורך לצעוק!".

נענה האורח ואמר: "איך אפשר שלא לצעוק. הרי גנבו לי את כל כספי, הלב שלי בוער מזעם וכאב!".

אמרה לו: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! כשכואב, צועקים! כשהלב בוער, צועקים!!!".

הכסף כמובן, נמצא בסוף, והושב לבעליו.

זה מה שכתוב בפרשה שלנו. בני ישראל היו במצרים, הם סבלו שם סבל רב. כתוצאה מהסבל הם נאנחו, אבל כשהסבל הגיע למצב שהם כבר לא יכלו עוד להכיל אותו, הם עברו ל"ויזעקו", וממילא "ותעל שוועתם אל האלוקים".

כי הזעקה, היא מה שמוציא החוצה את הפנימיות של הלב. לא בגלל שהקב"ה שומע את הצעקה טוב יותר, זה לא בגלל הגובה של הווליום, אלא בגלל שהיא מגיעה ממקום עמוק יותר בלב! (הרב עמרם בינעט)

 

[אחד יחיד]

הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע היה חוסך במשך כל השנה פרוטה לפרוטה כדי שיוכל לקנות אתרוג מהודר, פעם אחת בדרכו לקנות את ה'אתרוג', פגש ביהודי פשוט הבוכה מאין הפוגות, וכה היו דבריו, הנה, לפרנסתי הנני משמש כ'בעל עגלה' המעביר חפצים וחבילות ממקום למקום, ועתה מת עלי ה'סוס' בפתע פתאום ונשבר מטה לחמי, בירר הרה"ק לכמה מעות הוא צריך בכדי לקנות סוס חדש, נקב הכפרי בסכום גדול העולה כמעט כאותו הסכום שהכין עבור האתרוג, ללא אומר ודברים הוציא את כל צרור כספו מכיסו והושיטו לידי האיש, ובפרוטות שנשארו לו קנה אתרוג כשר בדיעבד, ובשמחה רבה הלך לביתו כשהוא מספר בהתרגשות לבני משפחתו כולם יברכו ביום טוב על אתרוג מהודר ואילו אנחנו נברך על סוס מהודר…

אותו מעשה היה גם אצל השרף רבי אורי מסטרליסק זי"ע, ובחג הסוכות שחרית התפלל ה'שרף' אצל הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, והרגיש הרבי ר' אלימלך שריח גן עדן נודף מהאתרוג שלו, וניגש אליו ושאלו איך זכה לכך, בלית ברירה סיפר את כל אותו המאורע, והסכים עמו הרבי ר' אלימלך, שמחמת מצוה גדולה זו זכה שגם אתרוג שאינו כשר כי אם בדיעבד יריח בריח של גן עדן. (רבי אלימלך בידרמן)

 

[אחד יחיד]

בספר 'תכלת מרדכי' (בערזאן) הביא ששמע בשם הרב הקדוש רבי אורי מסטרליסק זי"ע שאמר, שהתפלה בשבת חזון צריך ליזהר בה להתפלל בכוונה, כי היא מעלה את כל התפלות של השנה.

 

[אחד יחיד]

נודע שבבעלזא לא היו צועקים בתפילה, ואילו בטרליסק היו צועקים בקולות גדולים מאוד. לאחר שנסתלק הרה"ק רבי אורי מסטרליסק, נסעו החסידים לבעלזא, ושאלו אם יכולים הם לשהות בשבת קודש אצל רבינו השר שלום מבעלזא.

קבעו איתם תנאי שלא יצעקו בשעת התפילה, והסכימו לכך. אך בבוא עת התפילה, צעקו כדרכם. וכשביקש הגבאי להשתיקם, אמר לו הרבי, 'קבענו שלא יצעקו – נישט גיין שרייען – אך אם נצעקים מאליהם, שאני'. (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

לאחר הבטחת המגיד ממעזריטש כי יזכו לבן שיהיה אור המאיר לעולם, נולד בכפר הסמוך לעיר יאנוב (בלארוס) להוריו הקשישים בנם – ר' אורי.

בהגיע העת ללמדו תורה עברו הוריו לעיר יאנוב ומילדותו ניכר בהתלהבותו ובדבקותו לעבודת הבורא. בגיל 13 כבר החל לשקוד על לימוד קבלה, ידע בעל פה את הרמב"ם ונושאי כליו והיה בקי בגלגולי הנשמות. התפלל בהתלהבות עצומה ובשאגות ולפני כל תפילה נפרד מבני ביתו היות וחשש כי נשמתו תצא מרוב דבקות.

 

[אחד יחיד]

התנגד ללימוד קבלה ע"י המונים, נדד ממקום למקום על מנת להלחם בכת המשיחית והשתדל להעביר את המוני העם ללימוד הנגלה. חינך לעבודה שבלב ולביטול תאוות הכסף והיה בקי בגלגולי נשמות.

 

[אחד יחיד]

לאחר שנשא לאישה את מרת פריידא עבר להתגורר בעיר לבוב (אוקראינה). חי בדלות, הקדיש את כל זמנו ומרצו ללימוד תורה וחסידות בפרט ואשתו עסקה במכירת ירקות לפרנסתם. חיפש אחר אחד מצדיקי הדור שיהיה לו לרב ור' אלימלך מליז'נסק ברך אותו שהקב"ה יזמן לו במהרה את הצדיק ששורש נשמתו אצלו. לאחר שובו שמע כי ר' שלמה מקרלין הגיע להתארח בלבוב במשך יום השבת והחליט להגיע למקום אכסנייתו. ר' שלמה מקרלין קדמו במאור פנים והחל ללמדו דרך בעבודת ה' על כן עבר להתגורר בסמוך לרבו (ר' שלמה מקרלין) ולמד עמו כ-14 שנה. לאחר שר' שלמה מקארלין נרצח, עבר להתגורר בעיר סטרליסק והחל להתפרסם. חסידים רבים הצטרפו אליו ומכולם ללא יוצא מהכלל נדרש לשאוב מים מהבאר שניצבה מעבר לרחוב בהתאם לדבריו כי 'החבורה שלנו היא של אש אוכלת. מי שאינו מכין לו מים לא יוכל לעמוד באש'. כל שנה התארח שבת אחת אצל תלמידו (ר' יהודה הירש) בסטרטין.

לאחר שאשתו נפטרה נשא לאישה את בתו של ר' יעקב קופל חסיד מקולומייא (מרת בלומא).

 

[אחד יחיד]

באחד הימים החוזה מלובלין אמר לחסיד ר' אייזיק שכאשר יפגוש את ר' אורי ימסור לו כי הוא יודע שיש לו שני פנים, ר' אייזיק מסר את דבריו לר' אורי אולם ר' אורי טען כי יש לו ארבעה פנים כמו השרפים עליהם אומר הכתוב "ארבעה פנים לאחת" ומאז כונה בשם "השרף".

 

[אחד יחיד]

בכ"א אלול ה'תקפ"ו אמר 'בשמים נמצאים ארבעה בתי דין, סנהדרין של 71, סנהדרין קטנה של 23, בית דין של מעלה ובית דין של מטה. הרב הצדיק רבי מיכל מזלוטשוב כיהן באחד מבתי דין אלה אך העלו אותו לסנהדרין הגדולה, ממילא נתפנה מקומו בבית דין של מעלה והמקום מוכן לצדיק שיפטר מהעולם' וכעבור יומיים השיב את נשמתו ליוצרה.

בעת הקבורה החל בנו (ר' שלמה) באמירת הקדיש ולאחר שאמר 4 תיבות: 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא' הפסיק ואמר כי אביו הוא שרף וכבר נמצא תחת כסא הכבוד לכן אין צורך להעלותו.

 

[אחד יחיד]

לאחר נישואיו התגורר רבי אורי מסטרליסק בלמברג. הוא ומשפחתו חיו בדחקות קשה ואיומה. ואיך לא? רעייתו ניסתה לפרנס את המשפחה בעודה מטופלת בילדים רכים, ואילו הוא הקדיש את כל עיתותיו ללימוד תורה ולעבודת ה'.

באותם ימים היה רבי אורי נחבא אל הכלים. חוץ מיחידי-סגולה, שניחנו בעין חדה במיוחד, לא ייחס לו איש מעלות מיוחדות. מעמדו בחברה היה כשל שאר עניי העיר. האישה הנאמנה סבלה את העוני בדממה, מאפשרת לבעלה לעבוד את קונו בדרכו.

והנה, השמחה במעונו של רבי אורי - בן נולד לו. ברית-המילה נערכה בבית-הכנסת. בסנדקאות כיבד אבי הילד את ר' לייב דימעליס, שנתקיימו בו "תורה וגדולה בשולחן אחד". תלמיד-חכם גדול, ירא-שמים מובהק ובעל ממון. נוסף על כך גם היה גיסו של החוזה מלובלין.

לאחר הברית פנה קהל המתפללים, כמקובל, לביתו של בעל השמחה - לסעודת-מצווה. רבי אורי צועד בראש ואחריו המתפללים, ור' לייב עמם. איש מהם לא ידע עד אז היכן גר בעל השמחה. צעדו וצעדו עד שהגיעו לקצה העיר. שם, בין סמטאותיה של שכונה עלובה, הובילם רבי אורי עד שנעצר מול צריף מט ליפול, שבקומת המרתף שלו שכן 'ביתו'.

ירדו כולם בגרם מדרגות שהוביל לדירת מגוריו של רבי אורי. אור קלוש חדר פנימה מבעד לדלת הפתוחה והאיר מעט את אפלת הבית. לאחר שהתרגלו לאפלולית, נוכחו בעוני הנורא שזעק מכל פינה. בתוך כך גם הבינו בזעזוע כי שום סעודת-מצווה לא מצפה להם. על השולחן נחו חצי כיכר לחם וכמה בצלים.

"וכי משום שאין לו לאורי במה לכבד את אורחיו, לא יכניס את בנו לתוך כלל ישראל?!", נשמע קולו של האב קורא ואומר - ספק לעצמו, ספק לאורחיו, ספק לאלוקיו. חיש-מהר שינסו כמה מן המתפללים מותניים, רצו העירה ושבו ובידיהם נרות, לחם, דג מלוח, יי"ש ומגדנות. מכאן ומשם ארגנו כיסאות וספסלים והתיישבו לסעודת-המצווה.

עוניו של רבי אורי נגע מאוד לליבו של ר' לייב. לאחר שהתפזרו הכול לבתיהם ניגש אל רבי אורי ופתח עמו בשיחה. "ממה אתה מתפרנס?", שאל.

"מתפרנס?", חזר רבי אורי אל השאלה, "מתפרנס אני מצמד קי'עלעך" (=פרות, ביידיש), אמר.

ר' לייב שוחח עם רבי אורי עוד ולבסוף נפרד ממנו בברכת מזל-טוב. בשובו לביתו קרא ר' לייב למשרתת והודיע לה: "ממחר נקנה חלב אך-ורק מר' אורי. ואף אם ידרוש מחיר גבוה מן המקובל בשוק, אל תתווכחי איתו אלא שלמי לו כל סכום שיבקש".

למחרת בבוקר הלכה המשרתת לביתו של רבי אורי ובידה כד גדול. את הדלת פתחה רעייתו של רבי אורי, המחלימה מן הלידה. בשומעה את בקשת המשרתת, תלתה בה מבט משתומם. "וכי להתל בי באת?!", שאלה, "כיצד תבקשי ממני למכור לך דבר שאין לי?!".

נבוכה המשרתת והתנצלה על אי-ההבנה שנפלה בעניין.

"לא פרות ולא חלב!", אמרה המשרתת לר' לייב עם שובה. התפלא ר' לייב מאוד. "הייתכן כי שיקר לי?!", שאל את עצמו. עוד באותו היום פנה אל רבי אורי לברר עמו את העניין.

"חלילה לי מלהוציא מפי דבר-שקר", השיב לו רבי אורי. "יסלח לי מר אם פירש את דבריי שלא כפי כוונתם. לא על פרות דיברתי, אלא על שני כי'עלעך אחרים לגמרי - 'כי בשם קודשו בטחנו' ו'כי בו ישמח ליבנו'. משני כי'עלעך אלה אני שואב את חיותי"...

הבין רבי לייב כי לפניו יהודי משכמו ומעלה, צדיק נסתר. בכל ליבו רצה לתמוך בו כספית, אלא שמהיכרותו את רבי אורי שיער כי הלה יסרב בתוקף לקבל ממנו מתנות-חינם. מה עשה? הביא את אשתו בסוד הדברים וביקש ממנה לעשות יד אחת עם רעייתו של רבי אורי, בלי שייוודע הדבר לבעלה.

רעיית רבי אורי התקשתה לדחות את היד המושטת לה. ליבה נשבר לרסיסים בכל פעם שראתה את פניהם המעונות של ילדיה הרעבים.

לפתע החלו להופיע על שולחנו של רבי אורי מאכלים שקודם לכן מעולם לא נראו בו. כך עברו כמה שבועות. רבי אורי, מצדו - כאילו לא הבחין בשינוי שהתחולל בביתו - המשיך בסדר עבודתו בלי שאלות ובלי חקירות.

אך שבת אחת, כשהסב רבי אורי לשולחן שהיה עמוס כל טוב, זחה עליו דעתו והוא פנה לפתע אל אשתו: "אמרי-נא לי, רעייתי היקרה, מניין כל השפע הזה בעת האחרונה?". או-אז נאלצה האישה לגלות את הסוד ולספר לבעלה כי ר' לייב הוא התומך בהם.

שקע רבי אורי במחשבותיו. כעבור רגע אמר: "אם-כן, רואה אני כי מן השמים לא רוצים עוד שנוסיף לחיות חיי עוני ומחסור. אבל גם לקבל מתנות-חינם אין זה רצוי. נראה כי יהיה עלינו לעבור לעיר אחרת ועם שינוי המקום ישתנה, אם ירצה ה', גם מזלנו לטובה".

ואמנם, כעבור זמן קצר העתיק רבי אורי את מושבו מלמברג לסטרליסק. שם זרחה שמשו ורבים החלו נוהים אחריו. לא עבר זמן רב עד שהכירו הכול בסגולותיו ובקדושתו, ומתוך כך דבק בו הכינוי - 'השרף מסטרליסק'. מאז והלאה, לא ידע ביתו של רבי מאיר מחסור ואף לא נזקק עוד למתנות-חינם. (שיחת השבוע)

 

[אחד יחיד]

ר' אורי מסטרליסק, המכונה 'השרף', היה תלמידו הגדול של ר' שלמה מקרלין. הוא היה אצלו רק פעמיים בחייו, אך בכל פעם היה זה למשך זמן רב, שנה-שנתיים.

באחת הפעמים ששהה אצל רבו, הלכה אשתו והשכירה את עצמה למשרתת בבית רב העיר, בעל ה'ישועות יעקב', על מנת להתפרנס. ה'ישועות יעקב' היה גדול בתורה אך לא הכיר את דרך החסידות.

כאשר חזר ר' אורי לביתו הוא קרא לו בבהילות ושאלו בתמיהה: "מה יש לך שם שאין לך פה? מדוע אתה עוזב את אשתך לכל כך הרבה זמן?!"

ענה לו ר' אורי – "למדתי שם שיש בורא לעולם". הסתכל עליו ה'ישועות יעקב' בתמיהה, וקרא למשרתת ושאלה: "יש בורא לעולם?".

השיבה לו: "בודאי".

אמר ה'ישועות יעקב' לר' אורי: "רואה אתה? אפילו המשרתת יודעת זאת!".

תשובתו של ר' אורי היתה:

"זי זאגט, אבער איך ווייס" - "היא אומרת, אבל אני יודע".

 

[אחד יחיד]

פעם אחת נסע הרה"ק רבי אורי מסטרליסק זיע"א עם אחדים מחסידיו דרך יער. באמצע הדרך עמדו הסוסים ולא חפצו ללכת הלאה. הלך הבעל עגלה לראות מה מפחיד את הסוסים וראה דוב עומד וחפץ לדלג על הסוסים. התחיל הבעל עגלה לצעוק.

אמר לו רבי אורי להבעל עגלה: אל תתיירא. והלך מהעגלה עד סמוך לדוב והגביה מעט כובעו מעל מצחו, ומיד ברח הדוב, ואמר הרב הקדוש להאנשים שהיו אצלו: אל תאמרו שזהו מופת, אינו כן, כי אם כתוב 'ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה' (בראשית ט ב), אם האדם אינו מקלקל צלם אלקים שעליו אין לו לירא משום חיה.

(ספיר ויהלום פר' נח ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

 

[אחד יחיד]

ה"שרף" הרה"ק רבי אורי מסטרליסק היה אומר: המילים "אין" ו"אני", מורכבות מאותן אותיות. ההבדל הוא שב"אין" אות היו"ד (=היהודי) מצוי בפנים ואילו ב"אני" היו"ד מצוי בחוץ... (ובסוף)...

 

[אחד יחיד]

מסופר עליו, שבכל יום קודם התפילה היה נפרד מאשתו ומבני ביתו, פן ימות באמצע התפילה מרוב התלהבות. כה גדלה דבקותו בבורא, עד שאמר כי בשעה שאומר תורה ברבים אינו מרגיש כלל שהוא מדבר באוזני אנשים, אלא מכוון את מחשבתו לבורא יתברך, עד שלא אכפת לו אם גם אנשים מקשיבים באותה שעה. דברי תורתו לוקטו בספר “אמרי קודש”. לאחר מותו ירש את מקומו רבי שלמה בנו, אך לאחר ארבעה חודשים נפטר אף הוא, כשנפשו יוצאת מכיסופים לאביו. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)

 

[אחד יחיד]

"והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" (במדבר ט,יג). מי יכול להחזיק את עצמו בטהרה בעבודת ה' ובלימוד התורה? מי ש"בדרך לא היה", אדם שאינו מרבה בנסיעות. כי כששוהים הרבה בדרכים קשה להיות ירא ושלם בשלמות.

(השרף רבי אורי מסטרליסק)