אלול כ"א אלול - יומא דהילולא של רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

ידוע שהגה"ק רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל בילדותו היה שובב! ואני מודיע לכל ההורים היקרים: ילדים שובבים – לא מתייאשים מהם, הם עשויים להיות גדולי עולם! רק עם קצת סבלנות ואהבה ואחווה שלום ורעות. רבי יהונתן אייבשיץ, היה שובב, אבל בסופו של דבר הוא נהיה גדול בישראל.

מה הייתה השובבות? היה כל הזמן מתווכח עם הכומר. ילד בן עשר, כומר בן שלושים, תמיד מתווכחים. אומר לו הכומר: "תגיד לי, למה בבית הכנסת שלכם כל הזמן צועקים 'אמן יהא שמיה רבא'? בא תראה אצלנו, הכל בשקט מוחלט". אמר לו: "אנחנו צריכים לצעוק, אתה יודע למה? כי האלוקים שלנו בשמים, שישמע אותנו. שלכם תלוי על הקיר, למה לצעוק? הוא פה!"…

אומר לו הכומר: "למה אצלכם כשאתם קוברים אדם, קוברים אותו עם תכריכים, עם פיג'מה. ככה שולחים אדם למוות? בא תראה אצלנו, הנוצרים, שמים לו כובע, עניבה, עט פרקר… שולחים אותו כמו בן אדם". אומר לו הילד: "בטח, כי אצלכם, אם הוא הולך הוא לעולם לא יחזור, אז לא תשלח אותו עם ציוד? לא יפה. אצלנו, בן אדם מת בלילה ומשיח בא בבוקר, הוא צריך לקום, אז מה הוא צריך ללילה? פיג'מה!".

אומר לו הכומר: "יש משהו שלא מוצא חן בעיני, הלוויות שלכם. כל הזמן בוכים, הולכים ובוכים. אצלינו הלוויות עם חצוצרות, כל הדרך תופים… תענוג". אומר לו הילד: "הלוויות שלנו לא מוצאות חן בעיניך? גם בעיני זה לא מוצא חן, שלא יהיו אף פעם לוויות. אבל הלוויות שלכם עם החצוצרות, תענוג לראות את זה, ארבעים-חמישים כאלו, תענוג… כמה שיותר".

אמר לו הילד: "עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה: מה העבודה הכי קלה בעולם?" – אמר לו הכומר: "אני לא יודע". אמר לו: "להיות כומר כמוך, זו העבודה הכי קלה בעולם". – "למה?" – "איזה כיף לך, אתה בא כל בוקר לעבודה, רואה את בעל הבית שלך תלוי, אין מי שיאמר לך מה תעשה ומה תפעל"… (הרב מיכאל לסרי)

 

[אחד יחיד]

"שמעתי מכ״ק אאמו״ר הרה״צ מה״ו שלום לאנדא זצ״ל שהגאון רבי יונתן אייבשיץ זי״ע נהג לקרות מכתבי עתים צייטונגען (עיתונים) בבית הכבוד כדי להסיח דעתו מדברי תורה.

פעם אחת קרא כי חכם אחד מחכמי אומות העולם כתב אריכות דברים עד כמה גדול כח של בשר בחלב שניסה לבשל בשר בחלב, ושפך את זה בימי החורף תחת עץ עושה פרי ל׳ יום זה אחר זה, והתחיל העץ לציץ ציץ ולהוציא פרי.

ועלתה במחשבתו של אותו צדיק הרבי ר' יהונתן שבזה מובן הסמיכות בפרשת כי תשא "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלוקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו".אשר צ״ב הקשר.

ולפי״ז אתי שפיר, יען שציותה התורה הקדושה על הבאת בכורים לבית ה׳, א״כ יעלה על הדעת להשתדל בכל עוז להיות פי שנים ברוחו ולהביא בכורים אף בימות החורף ע״י בישול בשר בחלב ובהמצאת החכם הנ״ל, וע״ז כפלה התוה״ק באזהרת כפולה אף שצויתיך ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך, מ״מ לא תבשל גדי בחלב אמו עבור זה, כי בשר בחלב אסור בבישול ובהנאה. ובזה מובן מה שנקטה התוה״ק לא ׳׳תבשל״ דייקא.

ויען כי ראה הגאון ז״ל כי הקריאה במכתבי עתים הביאתו לידי הרהור תורה ע״כ גדר בעדו שלא לקרות בביה״כ במכתבי עתים".

(דברים ערבים – שלחן מלכים, טעם הצבי, דיני נטילת ידיים, סימן ד)

 

[אחד יחיד]

מעשה פלא מסופר על הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זצוק"ל בענין זה, והרי ידוע שהיה חכם ביותר, ומנצח את ידי הגוים במלחמה בדברים כדורבנות ובמילים מושלמות, כמו שמסופר שפעם בהיותו בוינה נתקבל לראיון אצל המלך, ותוך כדי שיחה אמר לו המלך: "הרי התלמוד שלכם אומר שה'חכם עדיף מנביא' (בבא בתרא יב, א), והנה שמעתי אומרים עליך כי חכם אתה, הבה ואשאלך: הנה מחר אני יוצא לצוד ציד, אמור לי באיזה שער משערי העיר עומד אני להיכנס בו בחזרתי מן הציד?"

ענה לו רבי יהונתן: "אדוני המלך, בשעה זו אין בידי להשיב תשובה, שכן איזו תשובה שאתן לך – תעשה היפוכו כדי שאתפס כבדאי וכשקרן, אלא הריני כותב תשובתי על גבי גליון נייר, ואתה תחתום אותו מבחוץ בטבעת המלך, וכשתחזר לשלום תפתחהו ותקרא את תשובתי!" הסכים המלך להצעה זו, נטל איפוא ר' יונתן קולמוס וכתב על הגליון מה שכתב, המלך חתם על הגליון בטבעתו ומסרהו לשומר האוצרות לשם שמירה מעולה.

כשחזר המלך מן הציד והגיע עד שערי העיר, התחיל לחשוב מחשבות דרך איזה שער יכנס, והחליט בליבו: 'אערים ואסדר את הרב, ואבוא אליו בעקיפין, באף אחת מן השערים הקיימים לא אכנס בו!' וציווה לפרוץ פרצה גדולה בחומת העיר, ודרך שם נכנס! בבואו אל ארמונו שלח לקרוא לרבי יונתן בפניו, ובמעמד שריו ויועציו פתח את הגליון החתום בגושפנקא דמלכא והנה מצא כתוב בו פתגם חז"ל (בבא בתרא ק, ב): "מלך פורץ גדר לעשות לו דרך"…

 

[אחד יחיד]

כבר בילדותו ניכר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ שכשרונותיו הנעלים כאשר מלאו לו שלוש עשרה שנה ונכנס למצוות ניגש אליו אחד מטובי הלמדנים ושאל: "אמור נא לי כידוע נמצא היצר הרע באדם כבר מיום לידתו ואילו היצר הטוב נכנס בו בגיל שלוש עשרה אם כן הכיצד עלה בידך עד היום לגבור על היצר הרע"?

בפרשת דברים - השיב הנער - כתוב: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" מפסוק זה דרשו חז"ל בגמרא במסכת סנהדרין אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אחד עד שיבוא חברו.

כך גם אני סיים הנער – התגברתי על היצר הרע כי כאשר החל לטעון בפני את טענותיו אמרתי לו המתן עד שיבוא בעל הדין השני הלא הוא היצר הטוב ויאמר את דברו רק אז אפסוק מי מכם הוא הצודק… (דבר תורה)

 

[אחד יחיד]

מעשה נפלא היה עם גאון ישראל הרבי רבי יהונתן אייבשיץ, בעל ה'תומים' וה'יערות דבש', שצערה של יהודיה פשוטה כה נגע לליבו, וכך מסופר:

באה פעם אשה בערב שבת קודש להרבי רבי יהונתן איבשיץ זכותו יגן עלינו אמן, ובכתה לו שאין לה פרוטה אחת לשבת קודש.

התפלא הרב, ואמר לה שכפי הידוע לו יש לה דוכן של תפוחים בשוק, ומדוע אין לה פרוטה? בכתה האשה ואמרה לו, שהוציאו לעז על התפוחים שאינם טריים ואינם טעימים, ולכן מהבוקר ועד עתה לא מכרה אפילו תפוח אחד!

כשמוע הרב דברים אלו, סגר את ספריו לבש את מעילו ויצא עמה לשוק, והתחיל לצעוק מי רוצה תפוחים, מי לא קנה עוד תפוחים לשבת קודש וכו', תוך זמן קצר התמלא הדוכן בקונים שנלחמו מי יקנה ראשון תפוחים מידיו של הצדיק.

כשנגמרו כל התפוחים וחזרה האשה לביתה שמחה ומאושרת בסכום גדול שנשאר לה לכמה ימים, רק אז חזר הרב ללמודיו. (הרב יאיר ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

כותב בעל יערות דבש, זה בדרוש הראשון שלו [דף ז' ע"א], והדבר ממש מתוק מדבש. כשמו כן הוא. הוא כותב כך, מה שאמרו דבתחילת הבריאה בניסן או בתשרי, הכוונה אי תליית המאורות היה בראש מזל טלה, או בראש מזל מאזנים. וכמבואר במדרש רבה בראשית [פ"י ד] כי קודם חטא אדה"ר היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד, ואח"כ הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא. ובזה יובן, כי המאורות נתלו בתחילת ליל ד' במזל טלה, כי הוא ראש למזלות, ולכן ניסן ראשון לחדשים, וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלך, ומשם יקחו דרכם, אך מיהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח, עד שכאשר הגיע יום הששי אחר חצות, הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי וכו'. (הרב יצחק רצאבי)

 

[אחד יחיד]

הלכו הכומר ורבי יהונתן אייבשיץ יחד. והנה שלט בפתח גן ציבורי. הכניסה ליהודים ולכלבים אסורה. הביט הכומר בשלט וברבי יהונתן וצחק.. השיב רבי יהונתן: כאן לשננו אין כניסה בא ונמשיך לכוון אחר…

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

רבינו יהונתן איבשיץ בצעירותו.
בכמה ספרים הובא סיפורי של רבינו יהונתן אייבשיץ בהיותו בגיל י"ג הגיע ללמוד בישיבתו של ה"פנים מאירות". מיד עם הגיעו נתנו חביריו את עיניהם בו להכתירו כרב של פורים. רבינו יהונתן החל לדרוש על המסכת הנלמדת באותו זמן בישיבה מסכת בבא קמא: ידועה היא קושית התוספות אמאי לא קאמר ארבעה אבות נזיקין "הן" כמו שמצינו ארבעה ראשי שנים הן או ארבעה שומרים הן. ותירץ על פי דברי הגמרא בפסחים קי"ב ע"ב נזהא דתורה הן הן. כלומר שמי שרוצה ללחוש לשור שלא יזיק הרי הוא לוחש באזניו הן הן. ולפי זה מובן אמאי לא אמרו ארבעה אבות נזיקין הן. שהרי בשור המזיק איירינן וברגע שישמע השור את מילת "הן" ימנע מלהזיק.

עוד דרש: המגילה מספרת שאמרה אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים. ולכאורה הדבר תמוה מדוע צריכים "לקנוס" את כל היהודים? ותירץ על פי דברי הגמרא בכתובות כט ע"א כל מקום שיש קנס אין מכר. ואחשוורוש הלא מכר את כל היהודים להמן, לכן ציותה אסתר למרדכ לקנוס את כל היהודים בכדי לבטל את המכר.

קם אחד התלמידים ושאל מדוע פסקה אסתר כדעת רבי מאיר נגד דעת חכמים החולקים עליו?

מיד ענה רבי יהונתן: דכל עיקר הקושיא מדוע קנסה אסתר את היהודים אינה אלא לשיטת רבי מאיר. שהרי הגמרא מספרת על רבי מאיר שקרא את המגילה בעל פה ובקריאה בעל פה אין הבדל בין "כנוס" ל"קנוס".

וכיון שדורש את המגילה לשיטת רבי מאיר. אפשר למצוא טעם על מה שאמרו בגמרא מגילה טז כי ביתו של המן השליכה כלי חרס על ראשו ועל כן היה חפוי ראש. כי הלא אמרו בגמרא חולין קלט המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ, ולדעת רבי מאיר עץ שאכל אדם הראשון חיטה היה. וכבר נפסק להלכה שהמוצא חמץ בפסח כופה עליו את הכלי...

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

הדרשה בשבת שחוללה את השינוי

דרכו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א היתה למסור מידי שבת בשבתו בשבתות הקיץ בשעת רעוא דרעוא דרשא בעניני פרקי אבות, ורבים וטובים היו נוהרים לבית המדרש לשמוע את דבריו המאירים.

בנו רבי צבי הירש אייבשיץ זצ"ל מתאר בערגה האיך גדולים וצדיקים נהרו אף הם לשמוע את דרשת אביו בעניני פרקי אבות, הוא אף תיאר שהאר"י הקדוש זי"ע בהיותו בצפת הלך בקביעות מידי שבת לביהכ"נ לשמוע את הדרשה של ר"מ אלשיך זי"ע בפרקי אבות, להראות לעם ה' את יופיה של התוה"ק.

באחד השבתות הגיע לביתו עובר אורח איש חסיד ות"ח, והודעתי לו כי הנני הולך לדרשת הרב דמתא בפרקי אבות, ומשתבח בי' אותו האיש שהוא אינו הולך לשם, שכן מעולם לא שמע דרשה מהרב מרא דאתרי' כיון שהוא מחזיק עצמו ת"ח וחסיד לא פחות מן הרב ומה לו ולדרשתו, ועניתי ואמרתי לו כדי בזיון אוי לאותה בושה וכלימה.

תחילה הוכיחו והראה לו דברי אביו על הכתוב "מסיר אונו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", דק' לכאו' מה שייכות של קבלת התפלה לשמיעת דברי תורה, אלא שפירוש הדבר הוא היות ולכאו' ק' היתכן שהאדם לא ירצה לשמוע ד"ת הנחמדים מזהב ומפז רב מחוקיך מדבש ונפת צופים יוצאים מאת ה' שכל אלקי, וע"כ משום שאומר - כי אותו האומר זאת הוא קטן הערך יותר ממנו, והגדול אין צריך לשמוע מן הקטן ממנו, אולם טעותו גדולה היא לאין ערוך.

שהרי לפי שיטתו שהגדול אינו צריך לשמוע מן הקטן ממנו, אם כן איך ישמע לו הקב"ה את תפילתו שהוא קטן ממנו אין ערוך אליו כלל, וז"ש מסיר אזנו משמוע תורה באומרו שהוא קטן ממנו, לכן גם תפלתו תועבה שהקב"ה אלף אלפי אלפים הבדלות ודאי גדול ממנו, לא ישמע לתפילותיו.

ולכן סגולה נפלאה הוא להתקבל חמלתו, שיטה אזניו לשמוע תורה אף למי שהוא קטן ממנו, ולזה צריך הטיית אוזן, היות כי היצה"ר אומר לו להיפוך לכן יכבוש את יצרו ויטה אזנו לשמוע מן הקטן ממנו, ולעומת זה מדה כנגר מדה גם הקב"ה ישמע לקול תפלתו.

אותו אדם קיבל בהכנעה את התוכחה והחליט מיני אותו יום לילך לדרשתו של הגר"י בלימוד פרקי אבות, והנה באותה שבת שמע את דבריו של הגר"י שהקשה מדוע ענינים אלו שבין אדם לחבירו נשנתה להם מסכת שלימה של פרקי אבות ובהם עיקרי היסודות שנצרך האדם להתנהג עם הזולת, והרי לא מצאנו כן במצוות אחרות, והרי עניני צדקה וחסד אינם נחלת הכלל שכן רק מתי מעט בכל עיר הינם הנצרכים לנתינת חסד ועזרה, וא"כ מדוע נשנו משניות אלו לכלל ישראל באריכות כה גדולה.

אלא, שאין המדובר בחסד שנזקקים אותם נצרכי חסד לנו, אלא בנצרכי החסד מאת הבורא, שזה כל יחיד מאתנו, הרי חפצים אנו לקבל חסד ולקבל את הצדקה האמיתית מאת הבורא, אם לא נדע את הלכות ופרטי דיני החסד הללו, האיך נצפה מהבורא ית"ש שיעשה זאת עמנו לשמוע לבקשותינו.

הדברים היו לפלא, בעיני אותו ת"ח, האיך מן השמים כיוונו אליו, שיעסוק תדיר אף בלימוד פרקי אבות ויקבל עליו נימוסין שבהם, ובכך יזכה אף הוא שיעשו לו מדה כנד מדה ממרום.

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

מסופר: כומר אחד שאל את הרה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א איפה כתוב בתורה שאסור להאמין באותו האיש? ענהו רבי יהונתן: כתוב "כי יסיתך אחיך בן אמך לא תאבה לו ולא תשמע אליו". מדוע "בן אמך" דווקא? אלא הכוונה לאותו האיש שאתם אומרים עליו שיש לו רק אם ואין לו אב.

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

כומר אחד שאל את ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל: הלא כל הימים טובים שלכם אתם
עושים לילה ויום, שכן במנין ישראל היום הולך אחר הלילה, ולמה בפורים
הסעודה נמשכת עד הלילה, ונמצא שאתם סועדים בלילה שאחר היום
השיב לו ר' יהונתן ואמר: תמה אני עליכם, הלא כל החגים שלכם אתם עושים יום
ולילה, שכן במנין העכו"ם הלילה הולך אחרי היום, ואילו חג המולד של
מושיעכם אתם עושים בלילה שלפניואלא אלו ואלו צודקים, פורים שלנו בא לנו
מידי גוי, לפיכך אנו נוהגים מנהג גוים, חגם של הנוצר בא לכם מידי יהודי,
לפיכך אתם נוהגים בו מנהג יהודי...

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

פעם אחת שאל כומר אחד את הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל: אתם היהודים אסורה לכם הנקימה והנטירה, ולמה עד היום אתם מתנקמים בהמן שהיה לפני יותר מאלפיים שנה? ענה לו הרב: חס ושלום, אין בזה משום נקימה ונטירה, אלא זוהי "תזכורת" ל"המינים" של כל דור ודור, להזכיר להם את סופו של המן רבם הראשון...

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

משכיל שלח לר' יהונן אייבשיץ משלוח מנות ובתוכו ציור דבר אחר, לאחר כמה דקות קיבל המשכיל משלוח חוזר ובתוכו ציור של ר' יהונתן...

לחץ כדי לכווץ...

אמנם עד כמה שאני יודע, הסיפור התרחש עם המלבי"ם.

 

[אחד יחיד]

מרנא ה"חתם סופר" זי"ע חיבב מאוד את הספר "יערות דבש". ומתאמרא בשמיה דהחת"ס, שפעם אמר שספר "אורים תומים" על חו"מ גם כן היה ביכלתו לעשות, אבל הספר "יערות דבש" לא, שהוא מלא בצדקות וקדושה של הרבי ר' יהונתן זי"ע.

ומובא בשם אחד הצדיקים, על ב' ספרי הרבי ר' יהונתן, ה"אורים תומים" על חו"מ וה"יערות דבש" על עניני מוסר - שיותר ראוי להחליף את השמות, שהחידושים על חושן משפט הם מתוקים מדבש, ונכון שיקרא בשם "יערות דבש", ואילו הספר מוסר ודרשות נוקבות נכון לכנותו בשם "אורים ותומים", כי הוא צריך להיות האורים תומים של כל אחד מישראל.

(באר הגן, גליון יז)

 

[אחד יחיד]

עובדה הוי בהרה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שפעם נזדמן לו להיות בימים הנוראים מחוץ לביתו, באחת הערים. דאגה אפפה את הרבי ר' יהונתן, כי איך ימצא מקום-תפלה ליד אדם ירא וחרד, שתפלתו מעומקא דלבא ובלב נשבר.

נכנס הרבי ר' יהונתן לביהכנ"ס, והנה הוא רואה לפניו יהודי שהיה נראה עונה על משאלתו. נגש אל הגבאי ובקש ממנו שיתן לו מקום ליד אדם זה, שתפלתו בלב נשבר ובחמימות. מילא הגבאי את משאלתו, וקבע את מקומו בביהמ"ד ליד יהודי זה.

והנה באמת, בערב יום כיפור במנחה, שמע הרבי ר' יהונתן את העומד לצדו, שאמר בשברון לב: "עפר אני בחיי" - "א שטיק ליים בין איך". נהנה הרבי ר' יהונתן מאוד, שהצליח בשכן ירא וחרד, לעמוד לצדו בתפלה.

אולם למחרת, כשהגיעו לקריאת התורה, קראו לאותו יהודי לעלות, ולפי דעתו המשובשת נתנו לו עליה ש'אינה מכובדת', אולי 'רביעי', וכדומה. הוא עלה על הבימה, אל הגבאים, ובכל כחו צעק, "ער האט געמאכט א גיוואלד": היתכן? מדוע מבזים אותי ואין נותנים לי עליה מכובדת?!

כאשר שב למקומו, שאלו הגה"ק הרבי ר' יהונתן: "היתכן? אני רציתי לעמוד לידך כי ראיתיך מתפלל בלב נשבר מעומק הלב וזועק "עפר אני בחיי", ולבסוף, בשביל מעט כבוד מדומה מקימים צעקות כאלה?!..."

ענה הגאותן: "לעולם הנני עניו, ברם, כלפי מי - כלפי רבונו של עולם, אבל לא כלפי ה"טשאָוואָרגָא" (הריקן - הכונה לגבאי) הזה!..."

(שרפי קודש, עמ' תרמב)