אעתיק מה שראיתי דבר פלא בהעמק דבר [א לג] שכתב שיש עוד היום 'מן' במדבר שכתב בתוך דבריו שם וז''ל שאחר שכבר נעשה היה לטבע שאויר המדבר יגדל זרע גד בהליכת הטל כאשר יש עוד היום באותו מקום מן וכו' עכ''ל
אעתיק מה שראיתי דבר פלא בהעמק דבר [א לג] שכתב שיש עוד היום 'מן' במדבר שכתב בתוך דבריו שם וז''ל שאחר שכבר נעשה היה לטבע שאויר המדבר יגדל זרע גד בהליכת הטל כאשר יש עוד היום באותו מקום מן וכו' עכ''ל
ראשית, דבריו פלא הם בעיני, שהרי אף בזמן שהיו בני ישראל במדבר, לא גדל המן מאויר המדבר, אלא ירד מן השמים, וככתוב "הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם"
שנית, דומני שכבר במפרשים שלפניו הובאה הדעה האומרת שיש עד היום מן במדבר, ודחאוה בשתי ידים, שאין זה המן שירד לבני ישראל.
והנה ראיתי לחקור במקום הזה מה היה ענין זה המן
והראב"ע כתב בזה דבר קראי אחד אמר שם ירקב שם חוי שאמר כי המן הוא הנקרא בלשון פרס תרנגבי"ן ובלשון ערבי מן ובלשון רומי מאנ"ה כי קושיות רבות יעמדו עליו הא' כי אינו יורד היום במדבר סיני כי ההר ידוע ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלנציר והוא יורד בניסן ובאייר לא בחדשים אחרים ועוד שאם ישימו אותו לשמש לא ימס ועוד כי בלילה לא יבאש ועוד כי ענינו חזק ואין צורך שידכנו אדם במדוכה לעשות ממנו עוגות ועוד כי כאשר יושם על הלשון ימס ועוד כי איננו משביע ולא יוליד דם טוב רק הוא נכנס ברפואות ועוד כי ביום הששי היה יורד משנה ועוד כי לא היה יורד בשבת ועוד שהיה יורד בכל מקום שיחנו ועוד שעבר עמהם הירדן ולא שבת עד חצי ניסן ע"ד הפשט. הנה ביאר בטענות צודקות האלו שהמן שאכלו אבותינו במדבר לא היה אותו הנקרא היום מאנ"ה ממש. ולכן כתב בפסוק ובני ישראל אכלו את המן זה היה הנס גדול מכל הנסים שנעשו על ידי משה כי נסים רבים היו במן ועמד מ' שנה ולא כן הנסים אחרים עד כאן.
עם היות שהראב"ע מלא אחרי ה' בדבר הזה הנה קמו אנשי' בני בליעל וגלו פנים בתורה שלא כהלכה ואני ראיתי בספר אחד מהאחרונים שהתעצם לבאר שהיה המן דבר טבעי ושכל סגולותיו היה בטבע ושבאותו זמן היה זה המן הרפואיי היורד אצלינו היום והנה נסמך על דבר הרב המורה שכתב בפר' ט' ח"ב שהמופתים והנפלאות לא יתמידו אבל הם לשעתם שנוי הטבע ולא ימשך השנוי ההוא תמיד. וכיון שנס המן התמיד מ' שנה מורה שהיה המן דבר טבעי הוא המאנ"ה היורדת גם היום בקצת זמני' ובקצת מקומות מארצות העמים ועשו ראיה על דעתם הנפסד הזה מאשר האותות והסימנים שזכרה התורה במן ר"ל דק מחוספס דק ככפור והיותו יורד עם הטל והיותו לבן כזרע גד וטעמו מתוק כצפיחית בדבש שכלם אותות וסימנים נמצאים למאנ"ה הטבעית היורדת גם היום:
ירקב שם חוי שאמר כי המן הוא הנקרא בלשון פרסי תרנגבי"ן ובלשון ערבי מ"ן ובל' לע"ז מנ"א. כי קושיות רבות עמדו עליו.האחת כי איננו יורד היום במדבר סיני כי ההר ידוע ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלצכי"ר. והוא יורד בניסן ובאייר ולא בחדשים אחרים. ועוד אם תשימהו לשמש לא ימס. ועוד כי בלילה לא יבאש ועוד כי איננו חזק ואין צורך שידוכנו אדם במדוכה שיעשה ממנו עוגות. ועוד כאשר יושם בלשון יומם ועוד כי איננו משביע שיוליד דם טוב רק הוא נכנם ברפואות. ועוד כי ביום הששי היה יורד משנה ועוד כי לא היה יורד בשבת ועוד כי ירד לכל מקום שיחנו. ועוד כי עבר עמהם את הירדן. ולא שבת עד חצי ניסן על דרך הפשט:
נראה שכוונתו לשאריות של מן שנשארו במדבר ולא נמסו ונעלמו.
וכמו שמסופר בספר שירת הי"ם (לא זוכר איפה בדיוק) שהגיעו לרב חרל"פ משלחת של מקובלים ספרדים שחיפשו במדבר מן ומצאו בין הסלעים קצת שאריות והביאו לו שיראה ויאכל. (מספרת את זה נכדה שהייתה בחדר ולא הוציאו אותה משם כמו שאר האנשים שהיו בחדר בגלל שהייתה ילדה קטנה).
נראה לי שכוונתו היא שאיפה שנשאר היום במדבר מן, המן עצמו מוסיף לגדול, סוג של תפיחה שהמן מכפיל עצמו.
ובפנים כוונת דבריו: "יגדל זרע גד בהליכת הטל" מתי זה יקרה? "כאשר יש עוד היום באותו מקום מן". אבל אם לא נשאר באותו מקום מן אין שום בסיס שיגדל שם מן חדש היום.