יל"ע בהא שלא מוטל על האדם להוציא כל ממונו על קיום מצוות דאי הוה פטור מסברא כיון שמה שאין לו מספיק ממון לא חשיב שהוא עובר על המצוה א"כ הוא הדין היכא שאדם עשה תנאי שגט יהיה גט על אופן מסויים ועתה כדי להימנע מהאופן הזה עליו להוציא ממון מי נימא דחשיב כאונס (ואי נימא שאונס הוה דבר הכפוף לסברא לא דברתי).
ויעויין ברשב"א בב"ק ט: שכתב לכא' שתי סברות לפטור א. שלא יהיה מוטל על הציבור כשלא יהיה לו ממון ב. דחשיב כמת.
ויל"ע מה הצירוף בין שתי הסברות.
עוד יל"ע דאי חשיב כמת לכא' הוה פטור מכח קרא של "וחי בהם..." ולפי"ז ה"ה בל"ת והרשב"א עמד בזה וכתב דלא חשיב כמיתה ממש וצ"ב א"כ כמ ו כמה חשיב.
ויעויין ברשב"א בב"ק ט: שכתב לכא' שתי סברות לפטור א. שלא יהיה מוטל על הציבור כשלא יהיה לו ממון ב. דחשיב כמת.
ויל"ע מה הצירוף בין שתי הסברות.
עוד יל"ע דאי חשיב כמת לכא' הוה פטור מכח קרא של "וחי בהם..." ולפי"ז ה"ה בל"ת והרשב"א עמד בזה וכתב דלא חשיב כמיתה ממש וצ"ב א"כ כמ ו כמה חשיב.