צריך לשים לב על מה מדברים:
הצורך של אדם בחבר כנפשו, הוא קריטי, להרבה דברים ולהרבה סיבות. עד כדי שר' יהושע אמר שזוהי הדרך הישרה שידבק בה האדם.
ולפי הנוסח בגמרא מבקשים על זה כל יום בברכות השחר. וכשם שחבר טוב אינו תחליף והוא לא במקום אשה טובה, כך אשה טובה היא לא במקום ואינה תחליף לחבר טוב. צא ולמד מאשה עצמה שכל אחת יש לה חברות טובות, ואין זה נוגע כמלוא נימה במלכותו של הבעל.
אמנם אין זה סותר את הדיון דלעיל על מקומה של האשה בהאזנה, בהבנה, בעידוד בקשיים וכדו', שזה רק אחת מהמתנות שחבר טוב נותן לחברו.
התשובה לזה לעולם לא תהיה חד משמעית, ותלויה מאוד באופי של שני הצדדים, בחוש הביקורתיות שלהם... ועוד כמה נקודות.
אבל יש נקודה שכדאי לשים אליה לב:
אברך, מטבע הדברים חלק ניכר מההתמודדויות, מהקשיים, מהלבטים וכו' הם סביב הבית.
בתחילת חיי הנישואין זה דברים שיותר נוגעים לעצם חיי הנישואין, לפעמים קשה להתרגל, יש אברך שמתוסכל מיחס כל שהוא, ויש הפוך שהוא לא יודע איך בדיוק לתת יחס נכון, ויוסיף כל אחד כידו הנטויה.
בהמשך החיים, אלו יכולות להיות התמודדויות עם ילדים [או ח"ו עם אי ילדים...], גם התמודדיות 'קלות' של ילד שלא ישן כמה לילות וכדו', התמודדות עם כספים, עם מגורים, וככל שהחיים מתקדמים לילדים בוגרים, ונשואים וכו' וכו'.
ובהתמודדויות האלו יש לו שותף שמתמודד אותו דבר בדיוק. וכאן הדבר נחלק, ישנם מצבים שבהם ההתמודדות המשותפת היא התרופה הטובה ביותר, מחזקים אחד את השני, משתפים אחד את השני ועוד. אבל ישנם מצבים שבהם מתמודד נוסף אינו יכול לתת מענה למתמודד השני, אם מחוסר פניות רגשית, או שצורת ההתמודדות שלהם היא שונה, ודוקא זה שהם באותה סירה תיצור את ההפך מהבנה, כי אני גם באותה סירה ואני מרגיש/ה אחרת.
או יתכן שאשה מחפשת משענת לדבר מסוים אצל בעלה, והוא מרגיש שהוא כרגע חלש ולא יכול לתת משענת, והוא מאכזב אותה, והיא על סף התפרקות וממילא גם הוא.
בכל המקרים האלו רק חבר טוב יכול לתת את החסר, את החיזוק, את ההבנה.
בקיצור, אין חבר שהוא שותף כמו בן זוג, ודוקא לכן לפעמים הוא יכול לעזור הרבה יותר מהשותף. ובדיוק כמו שיש מקרים שאף אחד אחר בעולם לא יוכל לעזור ולחזק כמו השותף לאותה התמודדות, שדי במבט עין כדי לעודד, יש כבר שפה משותפת וכו'.
ואיך זוכים לחבר טוב?
תפילה ועוד תפילה כמו שלמדונו חז"ל על ענין זה עצמו.
