השקאת אליעזר - חסד או גזל?

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ (כד, כב).


הגאון רבי חיים קניבסקי זי"ע מקשה בספרו טעמא דקרא: מה היה אליעזר מסופק מתחילה שלכן השתאה והחריש, ומה התברר לו אחר שהגמלים כילו לשתות שלכן נתן מיד את הצמידים על ידיה? ותירץ, שאליעזר הסתפק שמא מדובר בנערה ששכרו אותה למלאות מים לכל בני העיר. ואם כן אדרבה, הרי עשתה שלא כהוגן שנתנה מהמים למי שאינו שייך לבני העיר, והרי זה גזל. אמנם, אחר שראה שהגמלים שתו מהמים, הוכח לו שהמים הפקר, ושרבקה השקתה אותם כי היא גומלת חסד. וזאת מפני שאם היה חשש גזל במים לא היו גמלי אברהם שותים מהם, ולכן נתן לה מיד את הצמידים והנזם.



עוד ביאר באופן נוסף: שאליעזר סבר שרבקה ממתינה שישלם לה כסף, ואם כן אין הוכחה שהיא גומלת חסד. אבל כשכילו הגמלים לשתות, וראה שאין מבקשת כסף, אז הבין שרבקה השקתה את הגמלים כדי לגמול חסד. ולכן נתן לה את הצמידים.
תורה שבכתב
 
להביא יקשן לעולם אין זה רבותא

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וגו' וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וגו' (כה, ב).
מסופר על חסיד שהמתין להיפקד בזרע של קיימא, והזכיר עצמו פעמים רבות לפני רבו, אך לא עלתה בידו. פעם ראה אדם כפרי שנכנס לרבי לבקש ישועה לזרע של קיימא, ולאחר שנה בא לבשר לרבי על השמחה ולכבדו בסנדקאות.
הרהיב החסיד עוז, ושאל את רבו: וכי גרוע אני מאותו יהודי כפרי שנושע מיד, ואילו אני עדיין יושב ומצפה?! פתח הרבי חומש בראשית והראה לו, בלידת יצחק התורה מאריכה בגודל הנס והשמחה, שנולד לאברהם בגיל מאה, ואילו בסוף פרשה חיי שרה כתוב שאברהם הוליד לעת זקנותו, לאחר ארבעים שנה, עוד ששה ילדים, ולא מדברים כלל מגודל הנס והשמחה? (ובאמת בספורנו מפרש שלא היו אלו בניו של אברהם, אלא רק גידל אותם).
אלא החילוק הוא פשוט - אמר הרבי - להביא לעולם "זמרן ויקשן" וכדו', אין צריכים עבודה גדולה, אבל להביא לעולם בן כמו יצחק אבינו, לזה צריכים 'מופת' גדול ועבודה מיוחדת... כמו כן לפעול עבור הכפרי, אין זה חידוש גדול, אבל אתה רוצה בנים צדיקים, זו כבר 'עבודה' גדולה.

שיח הפרשה - בפרשתנו, אור לישרים
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓