חשוון ט"ז חשוון - יומא דהילולא של הרב שך זצוק"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז' ומקים תנועת דגל התורה.

נפטר בט"ז חשוון תשס"ב.

הערך עליו במכלול:

רבי אלעזר מנחם מן שך – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

יסוד נפלא לימדנו מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל בעניין השגת ישועות וניסים מן שמיא. מעשה שהיה עם בחור צעיר כבן י"ד שנים שהיה פוקד את ביתו של מרן בתדירות בשל קשיים נפשיים שעמם התמודד רח"ל. באחד הביקורים, כאשר היה מרן חלוש וחולה, קיבל את פני הבחור במאור פנים ובסבר פנים יפות, והקדיש לו זמן רב מעבר לכוחותיו הדלים. כאשר תמהו מקורביו על התנהגות זו שלכאורה חורגת מגדר הטבע נוכח מצבו הבריאותי, השיב להם מרן תשובה מאלפת:

"אכן צודקים אתם כי מצד שורת הדין לא הייתי מחויב להתאמץ כל כך. אולם דעו נא כי ישנו יסוד גדול בעבודת ה' – כאשר יהודי פועל למעלה מדרך הטבע, אזי גם הקב"ה מתנהג עמו למעלה מדרך הטבע!"

והוסיף מרן ואמר: "הן ידוע לכם כי בחור זה סובל ממכאובים קשים, ולרפואתו נדרש נס מן השמים. על כן, כאשר אני משתדל לעזור לו מעבר לכוחותיי ולמעלה מגדרי הטבע, תקוותי כי גם מן השמים ינהגו עמו במידה זו וישלחו לו רפואה שלמה!" נמצאנו למדים יסוד נפלא – המפתח לישועות טמון בידינו! כאשר אדם מישראל זקוק לישועה בכל תחום – בין בבריאות, בין בפרנסה, בין בזיווג, בין בכל עניין אחר – עליו להשתדל בעבודת ה' ובגמילות חסדים למעלה מכוחותיו ומעבר למה שמחויב על פי דין.

וכדברי חז"ל (תענית כה.): "מי שעשה נס לשמן ידלק לחומץ" – כשם שהקב"ה עושה ניסים לצדיקים החורגים מגדר הטבע, כך הוא מתנהג עמהם במידה כנגד מידה ועושה להם ניסים החורגים מגדר הטבע.

זהו יסוד מוסד בדרכי ההשתדלות לישועה – כגודל ההתאמצות מעל הטבע בעבודת ה' ובמעשי החסד, כך גודל הסיוע מן השמים מעל לדרך הטבע. יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק בעבודת ה' ובגמילות חסדים, ונזכה לישועות ולניסים גלויים, אמן. (הרב מאיר פרל)

 

[אחד יחיד]

לפנינו סיפור נפלא עם מוסר השכל על מידת הוויתור, שפורסם לאחרונה בגיליון 'במה'.

שנת תשל"ח. בביתו הקטן של הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, ברחוב סעדיה גאון בבני ברק, מצטופפות ארבע עשר נפשות בשני חדרים, האחד חדר בנים והשני חדר בנות, וחדר הורים במרפסת הקטנה שסגרו לעצמם.

רבי בן ציון ורעייתו היו מאושרים ולא הרגישו כל מחסור, אך תלמידיו לא הסתפקו בזה וחפצו שרבם ירחיב את דירתו. הם פנו בדבר היתר בניה לגורמים בדבר, הם שירטטו תכנית ומסרו אותה לעיריית בני ברק. במשך כמה ימים התמקדו פקידי העיריה בעניין. מי שלא ראה שם את הצפיפות לא יבין על מה מדובר, המטרה הייתה לאפשר הרחבה למשפחת פלמן, אך התנאים גרמו לכך שהרישיון כלל היתר בניה לכלל דיירי הבנין, כך שכל דירה יכלה להוסיף חדר גדול ועוד מרפסת.

משניתן הרישיון, החלו חלק מהדיירים לממש את הזכות, אך לרבי בן ציון לא היה את הכסף הנצרך, אז הוא התעכב. יהודי עשיר, אביו של אחד מתלמידיו, הסכים לממן את הבניה כולה תמורת הסכם "יששכר וזבולון", אך רבי בן ציון טען, עם התורה לא עושים סחורה. הלווה לו אותו יהודי את הכסף ובליבו חשב שלא לדרוש את הסכום לעולם.

משהיה כסף סוכם על העבודה עם קבלן, אך לפתע התעורר שכן מהבניין ממול, אשר הודיע על התנגדותו לבנייה. מששמע על כך רבי בן ציון, הודיע, 'אין בניה'. הסבירו לרבי בן ציון שכל היתר הבניה הוצא למעשה בשבילכם ולאותו שכן אין כל אפשרות למנוע זכות זו מידכם, אך רבי בן ציון בשלו, לא שווה לבנות אפילו מטר אחד אם תיווצר מתוך כך מחלוקת עם השכנים. עם כל זאת, כל פעם שפגש את אותו שכן דיבר איתו בשמחה, כביכול הוא החבר הטוב ביותר שלו.

והנה, בימים ההם הקימה צא"י את אחת משכונותיה. ההנהלה פנתה לרשכבה"ג מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל, שייעץ להם לבחור כרב את רבי בן ציון, שהוא משכמו ומעלה, צדיק ומלא ביראת שמים ואיש הלכה.

פנו העסקנים לרבי בן ציון, אשר לא הסכים לכך בשום פנים ואופן ונימוקו עמו: אני צריך לשבת וללמוד ועסק הרבנות יגרע מלימודי.

חזרו למרן הגרא"מ שך זצוק"ל, שאמר להם, תראו, רבי בן ציון חי עם הרבה ילדים בדירה קטנה מאד, רק תדאגו שהוא ירכוש דירה גדולה בשכונה החדשה, וכאשר הוא יתגורר שם, כולם יבואו לשאול אותו ומאליו הוא ייעשה רב המקום. עם הזמן גם תבקשו ממנו למסור שיעור במקום.

פנו אליו העסקנים עם הצעה חדשה: דירה יותר גדולה בשכונה חדשה, כאשר מחירה לא יעלה על מחיר הדירה הישנה. מלבד זאת היא תירכש מכספי משכנתא, כך שהוא לא יילחץ כלל למכור את הדירה הישנה. "אבל כבר אמרתי לכם שאני לא מוכן להיות רב", דחה אותם, וכאן הם הפתיעו אותו ואמרו: "נחתום על כך שאין מצדכם שום מחויבות לכהן כרב". לכך כבר לא יכל לסרב.

לבסוף התברר כמה הוא הרוויח מהוויתור. לשיאה הקיצוני הגיעה האינפלציה בארץ החל משנת תש"מ, השקל הלך והידרדר בעודו מאבד מערכו מאות אחוזים בשנה, חלקם של הבנקים למשכנתאות שלא תמיד צפו את העתיד מצאו את עצמם מול שוקת שבורה נוכח הלוואות לא צמודות שסכום הפירעון שלהן הצטמק למשהו לא ריאלי. זה בדיוק מה שקרה למשכנתא שנטל רבי בן ציון בבנק טפחות.

במכתב רשמי ששיגר אליו הבנק, כתב: הננו להביא לידיעתכם כי הנהלת הבנק החליטה להפסיק את גביית הפירעון השוטף בהלוואתכם ולוותר על יתרת חוב ההלוואה.

"מוויתור לא מפסידים", היה משנן רבי בן ציון. "אם לא הייתי מוותר לשכן, היתיה לי דירה קצת יותר גדולה משלושה חדרים במקום שניים, בעוד שבשכונה החדשה קיבלתי דירה בת ארבעה חדרים, וכעת לא רק שיש לי דירה יותר גדולה אלא שעם מכירת הקודמת נוכל להשתמש להשאת הבנות. מוויתור לא מפסידים.

 

[אחד יחיד]

היה מגיע לשיעור באפיסת כחות מחולשתו ומזקנתו הגדולה עד שבקושי היה מגיע עד מקומו בשיעור ומיד היה מתגבר בלהט נעורים יותר מכולם במרץ ובריתחא דאורייתא שלא ראינו אף בחור צעיר עם מרץ שכזה, וחבל על כל מי שלא ראה זאת בעצמו.

ולפעמים היה אומר בשנינות כדרכו מה אתם ישנים הרי אתם אינכם בגילי אולי כולכם ביחד אתם בגילי. היה קורא את הגמ' בטעם וצימאון והיה משמיע קול כמו צמא שמזלפים לפיו מים קרים, וכשהיה קורא את הקושיא היה זאת בקול של התפעלות והנאה מקו' הגמ' כאדם המופתע לראשונה מקו' נפלאה זו, ושוב כשאומר את תירוץ הגמ' היה שוב מופתע ונהנה מהתירוץ הנפלא שיש בגמ'. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

היה לפעמים אומר בשיעור מעולם לא הבנתי דבר זה עד היום, והיה הדבר לפלא ששיעור זה כבר שמענו ממנו כמה פעמים, אבל באמת הוא הרגיש כאילו היום נתברר אצלו ענין זה.

וכמו אדם שאוכל אוכל טעים ורוצה ללעסו בכל פיו להרגיש את הטעם בכל הפה ולא להפסיד כלום מהטעם, וכך היה 'מתלקק' על כל ענין בגמ' או בראשונים או בד' הגרע"א וכדו'. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

וידוע המעשה שפעם יצא מבית הגרי"ז ואמר שאם מגיע לי חלק בעוה"ב הרי קיבלתי אותו עכשיו ששמעתי חידו"ת נפלאים כאלו מהגרי"ז, ושמעתי עוד שהגרי"ז פעם ביקש מבנו לקרותו באמצע הלילה מפני שיש לו תירוץ על קו' שנתקשו בה ביום, ואמר לו בנו שעתה השעה כל כך מאוחרת ואיך אפשר לקרותו, ואמר הגרי"ז שבטוח שעדיין אינו ישן עכשיו אלא מוטרד מהקו' הנ"ל. ושמעתי עוד תוספת ע"ז שאמרו שאולי מצא תירוץ ועל כן הלך לישון וע"ז היתה התשובה שגם זה לא יתכן שאילו היה לו תירוץ היה מגיע לאמרו להגרי"ז, ושוב אמרו שאולי לא בא מפני שהחשש שהגרי"ז הלך לישון וע"ז השיב שהוא יודע שגם כאן אין הולכים לישון כשיש קושי'.

וגם אנו ראינו בישיבה איך היה מיוסר כשהיה לו קושי' ושמעתי בעצמי איך היה שואל אחר שהקשו קושיא חזקה איך יכולתם לישון בלילה, (כמדומה שהיתה זאת קו' בענין תחומין ביו"ט ע' באבי עזרי הל' שביתת עשור פ"א ה"ב תנינא). (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

כשלמדנו מס' יבמות (בשנת תשל"ג בתחילת חודש טבת) למד בשיעור את הסוגי' זיקה ככנוסה יבמות דף י"ט שהיא סוגי' קשה וסבוכה, (ואגב כדאי לשים לב על כך שבתחלת טבת כבר למדו דף י"ט בלא שדילגו כלום עד שם), וקרא את כל הגמ' בטעם ובהנאה, ואמר באמצע דאכטצאך אז דאס איז פון דגישמאקסטע סוגיות אין יבמות, – נדמה לי שזו מהסוגיות הטעימות ביותר של יבמות, ושוב אמר שהרי אי' בגמ' האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה ע"ש שאסור לומר כן, ושוב אמר שאין מתכוין לומר שזה גישמאק וזה אינו גישמאק, רק אמר דאס איז גישמאק ודאס איז נאך גישמקער, והיינו שכל סוגי' היא טעימה וזו עוד יותר טעימה. (וכנראה שד"ז מותר לאמרו). (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

עוד אזכור שיומיים לפני חנוכה בא לשיעור עם ב' קושיות חמורות בתו' דף ט"ז ע"ב ביבמות, ושוב למחר בא עם תירוץ על ב' הקו' וכשראה שהצבור אינו מתלהב מהדברים אמר לנו שצריך להיות שמחת חנוכה מתי' זה.

והשיעור כללי ביום שלישי הרי היה מעמד בפני עצמו שאין דומה לו, ואחר שהיה מתייגע כמה ימים, והיה ידוע שאם רוצים לדבר עמו במנוחה צריך לדבר עמו ביום רביעי עד סוף השבוע שאז היה יותר במנוחה ולא בתחילת השבוע עד יום שלישי שאז היה כבר במתח מהשיעור, וכשהיה מגיע באפיסת כוחות לשיעור והיה מתחיל קטע והיה קולות וברקים על כל קטע שהיה אומר, ואם לא היו צועקים היה מתלונן למה שותקים, ולפעמים היו גוברים הקולות לפני שגמר הקטע והיה אומר תנו לי לגמור את הקטע און שפעטער רייס מיר אויף שטיקעס – ואחר כך תקרעו אותי לגזרים, ופעמים שהיה צועק כאן הייתם צריכים לצעוק ולא כאן, והיה יושב לידינו אחד התלמידים שהוא ת"ח מופלג והיה מרבה להתווכח עמו, וראש הישיבה היה שמח בזה והיה קורא לו דער שרייער – הצעקן, ולעת זקנתו שהראיה כבדה עליו והיה מכיר כל אחד על פי מקומו שהיה יושב לידו, פעם היה שם שקט במקום זה, ושאל אוו איז דער שרייער – איפוא הצעקן. ופ"א אותו שרייער אמר באמצע השיעור דבר מפולפל, א"ל אוסטרובצע. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

מחמת כובד ראיתו היה מקפל את הספר הנצרך לעיין בשיעור באופן שהקיפול יגיע עד המקום שיצטרך לקרותו בשיעור, כדי שלא יצטרך לחפשו, ואף שהיה אותיות קטנות כמו מגיד משנה או ביאור הגר"א היה מצליח לקרותו למרות קושי הראיה והיה הדבר נראה כפלא.

ואזכור מקרה שר' נחום כהן שאל אותו קו' באמצע השיעור וניסה לתרץ והפסיק את השיעור באמצע ואמר שאף שיש לו תירוץ אבל אין זה ברור ועל כן עדיף לו להפסיק, ופעם אמר שיעור על ענין שכירות קניא בפסחים דף ו', ואמר אני אומר בנוסח זה ושמחה (הכוונה להב' שמחה וינברג) אומר זאת בנוסח זה (ונתכוין לומר שהב' אומר בנוסח טוב יותר). (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

לפני השיעור היה תמיד ממלמל איזה מילים בלחש ולא היו שומעים מה, והיו חושבים שמתפלל תפלת ר' נחוניא בן הקנה, אבל פעם שמעו שאומר הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה ללמד תורה – ולמדתם אותם, או משהו דומה לזה, ופעם באחד מהשיעורים האחרונים שמעתי איך שאומר בערך מילים אלו הריני מוכן ללמד תורה לשמה, והיינו שהיה הולך לומר שיעור כמו שהולכים לעשות מצות נטילת לולב. וכן בזמן הסדר היה עוז וחדוה במקומו. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

כשהיו באים אליו עם קו' היה מתחיל ללמוד את הגמ' עם השואל ומנסה להסביר ופעמים אומר שאין לו תשובה, וכשהיתה קו' חזקה היה מבקש לחפש בפני יהושע או בחי' הגרע"א או באור שמח, (ופעמים שלא היו מוצאים את הספר מיד כיון שהספרים היו ישנים ולא היו רואים על הכריכה איזה ספר הוא, והוא היה ניגש לארון ספרים ומוצא מיד למרות חולשת ראיתו ואמר בשנינות למחפש שלא מצא א בטלן). לפעמים היה מבטיח כסף למי שיאמר תירוץ על איזה קו' וכדו' והיה משלם אח"כ, לפעמים היה מגיע מביתו עם איזה קו' שהטרידה אותו והיה בא באמת ובתמים לחפש תירוץ.

בזכרוני שבא פעם עם קו' על ש"מ בהשמטות לזבחים פרק ח' ואף שאמרנו לו שלא למדנו זאת רצה מ"מ שנשמע את הקו'. אף שלא היה מאריך עם כל אחד אבל אם היו באים עם קושיא טובה שהיה נהנה היה קורא לכל שכניו ולעוד בחורים שישמעו את הקו' ויאמרו תירוץ, אבל זכורני שאחר ששאלו אותו קו' טובה הלך וקרא לאחד שישב רחוק קצת ממנו, ואמר לו שישמע איך שואלים קושיא טובה, [קו' היתה בנדרים פ"ט ע"ב על הגמ' ושבשיה ואינסב איתתא וק' למה חל הנדר הרי אינו האדם בשבועה וע' בזה בגליון מהרש"א שם שציין לשו"ת מהרי"ט]. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

פעם אחד שאל קו' ובאו עוד בחורים ואמר לו שיחזור על הקו' באזני הבחורים אבל הבחור הנ"ל לא הסביר הקו' כל כך ואמר לו לא כך אומרים צריך להתחיל מהתחלה ולומר על מה הקו' ואח"כ לשאול. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

שמעתי שמחמת חולשת ראייתו רצו להביא לו מכשיר שאפשר לראות את האותיות על גבי מסך בצורה מוגדלת מאוד, ואמר איך דארף הגמ' ואס מעקען קושען – אני צריך גמ' שאפשר לנשקה. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

כמו כן שם עיניו על התלמידים ופעם ראיתי איך שניגש לאחד המשגיחים ושואלו על בחור פלוני למה אינו נמצא עתה בזמן הסדר, וכשאחד לא בא אליו ביום אחד לדבר בלימוד ופגש את אביו ושאלו למה בנו לא הגיע לדבר בלימוד. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

בקיץ תשל"ב עבר ניתוח והיה אז חשש גדול והרבו אז מאוד בתפילה וב"ה שהחלים והאריך ימים עוד כשלשים שנה אח"כ, ואחר זמן פגש אחד הרופאים שטיפל בו אז ושמו פרו' אלכסנדר דינבר את הורי ז"ל שהיה מיודד עמהם ואמר להם שהרב שך אמר לו אני צריך עוד לחיות כי אני צריך ללמוד, ואמר שהיה בעיניו הדבר חידוש כי אצלם צריך ללמוד כדי שיוכלו להתפרנס ולחיות ואילו כאן שמע שרוצה לחיות כדי ללמוד.

וכשבא אחר כמה שבועות לומר שיעור כללי בישיבה (במס' סנהדרין בענין לא ירבה לו סוסים), ומשום חולשתו הכינו לו רמקול וזה היה לראשונה שהביאו רמקול לשיעור וכיון שלא ידע שהכינו כשנכנס וראה את הרמקול אמר בשנינותו לו הייתי יודע שהכינו רמקול הייתי מכין שיעור טוב יותר. אבל כיון שהושיבו לידו את הטכנאי שסידר את הרמקול שלא היה מבני הישיבה הרי שרצה שגם הוא ירגיש בנוח והיה מסביר גם לו את השיעור. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

ידוע שכמה פעמים בעת בחירות השתדל הרבה מאוד בענין זה והיה מתח גדול שהרבה דברים היו תלויים בו, ומכל מקום היה נראה רגוע באופן מוחלט ואף היה אומר שיעור כללי באותו יום.

כשהקים את דגל התורה והיה טרדות גדולות ומתח גדול בבחירות שהכל היה תלוי בכמה קולות והכל היה על צוארו, ואח"כ אמר שיחה בישיבה ורצה לומר שכולם יחזרו ללימוד סדיר ולא יחשבו שצריך לנוח קצת קודם החזרה ללימוד, והביא ממדרש רבה וירא פ' נ"ו מש"כ שם אחר העקידה "וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הוא ר' ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה, משל לאשה שנתעשרה מפלכה אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי עוד אינו זז מתחת ידי לעולם כך אמר אברהם כל שבא לידיד אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות לפיכך אינו רוצה שתזוז מזרעי לעולם", ואמר ע"ז בשיחה שהיה אפשר לחשוב שאחר מאורע כזה כמו העקידה צריך לשלוח אותו קצת אל ההרים של שוייץ או אל מלון גלי צאנז, אבל אברהם לא חשב כן אלא שלחו מיד ללמוד תורה. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

עוד זאת שדאג לתלמידיו כמו אב וכמו סב לכל ענינים כשידוכים וחברותות וכדו', וכל אחד ידע שאפשר לבא ולשפוך לפניו את לבו והוא בסבלנות שומע ואומר את דעתו בנחת, ואין סוף לעובדות אלו שהרי היה מקבל כל יום המון אנשים ומתענין בכל פרט ומתאמץ לעזור לכל אחד.

ולפני כשלושים שנים רצתה אמי לשאול איזה דבר ממנו ולא נסתדר להכנס עד שעה מאוחרת בלילה, ונכנסנו לביתו בחצות הלילה, ופגשני שם אחד מהאנשים שהופקדו לשמור שלא יפריעו יותר מדאי ונזף בי איך אני מעיז להכנס לבן אדם בשעה 12 בלילה, אבל אני לכשעצמי לא הרגשתי שום דבר רע בזה וכמו כשצריכים באים לאבא מאוחר בלילה. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

פעם נרדם בעת תפילת מעריב של ליל שבת בישיבה והיה הדבר לפלא ושמעתי למחר מר' שלמה לסין מארה"ב שביקר אצלו בשבת וסיפר לו שאין יכול להרדם בלא הגלולה ולא רצה ליקח בשבת ועל כן לקחה קודם השבת ולכן נרדם בעת התפילה, וכפי הנראה שלא רצה להקל ולהחשיב עצמו כחולה להתיר לקחת בשבת.

פעם סיפר לי הג"ר חיים ברמן שסיפר לו שבלילה לא הצליח להרדם והיה לוקח לפעמים גלולות להרדם אבל השעה היתה מאוחרת שאילו יקח עתה הגלולה לא יוכל לקום לשחרית בישיבה ועל כן לא לקח ונשאר ער עד הבוקר. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

ופעם סיפר לי שכשהיה בישיבת קלצק הגיע מכתב מאחד מידידי הישיבה שהיה בארה"ב ומתה אשתו ונקברה ורצו הבנים להעביר ארונה לקבורה בא"י, והאב חשב שעדיף יותר ליתן כסף זה לישיבה אלא שהבנים רצו להעביר אמם לא"י, וכתב האב שאם החפץ חיים או ר' חיים עוזר ישלחו אליהם מכתב שעדיף יותר ליתן לישיבה הרי שזה יועיל ויתנו הכסף לישיבה, והגיע המכתב לר' אהרן קוטלר ושלח את הרב שך לבקש מכתב כנ"ל, והלך להח"ח ואמר בודאי שעדיף יותר ליתן כסף לישיבה מאשר קבורה בא"י, ואמנם אברהם אבינו שילם ארבע מאות טאלער (-כך היה לשונו) עבור קבורת שרה בא"י, אבל כ"ז לפני מתן תורה אבל אחר מתן תורה עדיף יותר ליתן להחזקת התורה, אבל מ"מ אמר הח"ח שאינו רוצה ליתן מכתב וג' טעמים אמר ע"ז, א' מפני שאינו רוצה להחליש אצלם החיבה לא"י, ב' מפני שאילו יגיעו לא"י הרי שיתנו בינתיים צדקה לצורך עניי ארץ ישראל ואינו רוצה להפסיד להם, וג' מפני שהמכתב לא יעזור ולא ישמעו לו, והוסיף ע"ז שבעיירה סמוכה היו ב' מועמדים לרבנות ואחד מהם היה מתלמידי הח"ח וביקשו מהח"ח לכתוב מכתב לטובתו ואז יבחרו בו ואמר הח"ח שכתב מכתב אבל לא שמעו לו, )איך בין געבליבען דער נאר(, והואיל והח"ח לא רצה לכתוב הלך הרב שך לר' חיים עוזר ומיד הוציא את הבלאנק וכתב מכתב על זה, וסיים הרב שך ומה אתם חושבים וער איז גיווען גירכעט דער אלטער, והיינו מי היה צודק – הזקן שהוא הח"ח שבאמת לבסוף המכתב לא עזר.

והבנתי שכוונתו גם על עצמו שאמנם היו שלא היו בדעתו בענינים שונים אבל הוא היה הזקן מכולם. (רבי צבי אליהו שטיינברג)

 

[אחד יחיד]

סיפר לי הג"ר אברהם גניחובסקי זללה"ה ב' סיפורים.

א' שאחד שאל את הרב שך אודות משרה (ניהולית) שהציעו לו עם משכורת גבוהה מאוד והרב שך אמר לו שאין זה מתאים לו והוא לא עמד בפיתוי ולקח עבודה זו ומת בחצי ימיו, וביאר זאת ר' אברהם שהרב שך ידע שמשרה זו כרוכה בקשיים ואינה לפי כוחותיו.

ועוד סיפר לי שפעם הציעו לאדם נכבד אחד שידוך לא' מבניו ובא להתייעץ עם הרב שך וענה לו אתם שרים בשבת זמירות כאלו והם שרים זמירות אחרות אין זה מתאים, ואמר אותו אדם שאם הבעיה זמירות הרי שלגבי זה יכול לפסוק לבד שאין זה מפריע לו ועשה השידוך ולא עלה יפה וביאר זאת ר' אברהם שהכוונה היתה שראה שיש כאן אי התאמה ורק התבטא באופן זה ששרים זמירות אחרות. (רבי צבי אליהו שטיינברג)