ד' תעניות בין המצרים ת"ב ימי בית שני המון מעם ישראל לא העריך את בית המקדש

[אימתי]

האם זה נכון, ומה היה באמת היחס של עם ישראל לפחות רובו לבית המקדש השני,
שהרי הם לא עלו עם עזרא,
האם הם לא העריכו את קיומו של מקדש ה' בדורם ?
ומה ההכרח שאנחנו כ''כ נבין ונעריך את חסרונו ?
האם הם עלו לרגל וכו' או שמא ממש היו מנותקים ?

 

[אור זרוע לצדיק]

או שידעו שבבית ראשון היה ארון ועוד דברים, ואילו בבית שני לא.

 

[אימתי]

אנחנו מתאבלים על בית שני לכאו',

 

[אין עוד]

זה מתקשר עם זה שבבית שני נתמנו כהנים גדולים עם שוחד, לכאורה לא היה להם יראת כבוד מסוימת - בבית אלוקים נהלך ברגש.

 

[אימתי]

עם ישראל כביכול לא 'התרגשו' מבית המקדש ממש בתחילתו
[ לפני הידרדות המדוברת בתקופת שלפני ואחרי בית חשמונאי ]
כך שזה לא קשור כ''כ...

 

[הצעיר שבחבורה]

האם הם עלו לרגל וכו' או שמא ממש היו מנותקים ?

לחץ כדי לכווץ...

תיאור שמצאתי (מתורגם) של פילון האלכסנדרוני שהיה בימי בית שני

"…אלפי אנשים מאלפי ערים, אלה דרך היבשה ואלה דרך הים, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, מגיעים בכל חג אל בית המקדש כאל מקלט משותף, אל נמל מוגן מפני סערות החיים… והם מבקשים למצוא בו את השקט, להיפטר מן הדאגות אשר מעיקות עליהן משחר ילדותם, לנוח מעט ולבלות את זמנם בחדווה ובגיל. בלב מלא תקוות טובות הם עושים את החופשה החיונית הזאת בקדושה ובמתן כבוד לאל: הם גם קושרים קשרי ידידות עם אנשים שלא הכירום עד כה, ובמיזוג הלבבות על זבח ונסך הם מוצאים את ההוכחה הניצחת לאחדות הדעות."​

 

[אימתי]

זה יפה מאוד
אבל הייתי שמח למקורות מחז''ל מה היה בתחילת בית שני האם עלו לרגל וכמה עלו
וזה עדיין לא מוריד מעוצמת התמיה שהם לא 'רצו' למשהו שאנחנו משתוקקים אליו
ידיד טוב קישר את זה לכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה וכו'
שזה לא עונש, אלא מציאות שמי שלא מכיר אותה, לא זוכה להנות ממנה
כמו בבית שני שמי שלא העריך את המקדש, וזה גרם לו פחות לנצל ולהתקרב לה' דרך המקדש, פיספס הרבה מתכלית חייו !!

 

[מכנדבי]

אנחנו מתאבלים על בית שני לכאו',

לחץ כדי לכווץ...

קיווינו שבית שני יהפוך למקדש יחזקאל, ומשהדבר לא קרה - חזרנו להתאבל על תום התקופה בה ה' שכן בתוכנו, ותיקשר איתנו באמצעות נביאים, אורים ותומים, והשראת שכינה.