תמוז - כ"ז תמוז - יומא דהילולא של רבי שמואל רוזובסקי | יומא דהילולא תמוז - כ"ז תמוז - יומא דהילולא של רבי שמואל רוזובסקי | יומא דהילולא
באחת משיחותיו סיפר פעם הגאון רבי יצחק הקר שליט"א, ראש ישיבת גרודנא בבאר-יעקב, חתנו של מורי ורבי מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', כי לאחר פטירתו של מרן הרב מפוניבז', הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, התכנסו תלמידי ישיבת פוניבז' בירושלים לכינוס זכרון לכבודו, בו נטל חלק בנו יחידו, הגאון רבי אברהם כהנמן זצ"ל, נשיא הישיבה, ורבותינו מרנן ראשי הישיבה זצ"ל.

רבי שמואל רוזובסקי היה נרגש מאוד להיפגש עם תלמידיו אהוביו גידולי הישיבה הקדושה לאחר שנים שלא נפגשו, ולהיווכח כיצד רבים מהם צמחו תלמידי חכמים ומרביצי תורה דגולים, וכשעמד לשאת דברים לא הסתיר את התרגשותו, ופתח ואמר:

"על מחזה מרגש ונפלא כזה כמדומה שיש לברך 'ברכת בורא מאורי האש'. בטח תשאלו – מדוע? אסביר לכם: הנה מצאנו בגמרא מסכת ברכות (נב, ב) מחלוקת איזו ברכה מברכים על נר, בית שמאי סוברים 'בורא מאור האש', ובית הלל סוברים 'בורא מאורי האש'. הנימוק של בית הלל הוא, משום ששלל גוונים יש לאש, ולכן אין מברכים בלשון יחיד 'מאור', אלא בלשון רבים 'מאורי'".

"אף בכינוס זה יש לברך 'בורא מאורי האש' בלשון רבים", אמר רבי שמואל בהתרגשות. "כשאני רואה למול עיני את כולכם אני רואה כאן שלל גוונים של אש. הרי כולכם חבשתם את ספסלי אותה ישיבה, כולכם שתיתם מאותה באר גדולה, ואמנם גם אז היה ניכר כל תלמיד בגוונו וסגנונו, אך בצורה פחות בולטת. אך כעת לאחר שנים רבות שלא פגשתי אתכם, וכל נר קטן הפך לאבוקה של אש, אני רואה באופן מובהק כי למרות שכולם נבנו בישיבה אחת, אין כל התלמידים מהווים דפוס אחד, כל אחד הגיע למעלתו ומביע אותה בדרכו שלו ובסגנונו הייחודי, וכעת למול עינינו קיימים שלל גווני אורות מאירים ומבהיקים".

זוהי המעלה שהתפעל ממנה רבי שמואל כשפגש את תלמידיו כעבור שנים רבות, שלמרות שכולם למדו במקום אחד, כל אחד התאים את הישיבה לסגנונו, וסלל על ידה דרך אישית לעצמו כיצד להתרומם, להתעלות ולצמוח.

(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')
 
מעשה בבחור, שהיו עליו קשיים ומועקות נפשיות שונות, ומשגיחי הישיבה שלא ידעו כדת מה לעשות נקטו בצעד חריג, לשלוח את הבחור אל ראש הישיבה הגר"ש זצ"ל, למרות שלא היתה דרכו בכך. נכנס הבחור לבדו לחדרו של הגר"ש ויצא לאחר שעה ארוכה. לאחר שיצא הבחור, פנה הגר"ש אל המשגיחים ואמר: 'אינני יודע מה אתם רוצים, למדתי איתו גמרא, והוא מדבר עם כזו חיות'…

זה היה סודו של ר' שמואל, שהכל נמדד אצלו רק בדבר אחד: עול התורה. הנושא היחיד שתפס את ראשו ומצא אצלו ענין היה רק עוד מימרא או עוד סברא, וממילא זה היה הציר היחיד שסביבו סובבו החיים, הא ותו לא מידי, וכל דבר אחר לא יכל למצוא משמעות.
 
פעם בא יהודי לרבי שמואל, ובפיו בקשה. מאחר ומציעים לבתו שידוך עם בחור מישיבת פוניבז', הוא מבקש מרבי שמואל שישיב לו על השאלות, כי הוא רוצה לברר על הבחור בצורה רצינית.

אמר לו רבי שמואל, בבקשה, תשאל מה שאתה רוצה.

התחיל אבי הנערה לשאול: כמה שעות ביום לומד הבחור הזה? איך ההבנה שלו בלימוד? האם הוא מתערב ושואל שאלות באמצע השיעור? השאלות האלו מלמדות על כך שהוא מבין את הסוגיא בצורה בריאה ומעמיקה? כשראש הישיבה משיב לו על השאלות, הוא מבין מה מסבירים לו או שהוא קשה הבנה חלילה?

אני לא הייתי נוכח שם, אבל סיפר לי מי שהיה שם, שאותו יהודי שאל את רבי שמואל 17 שאלות!!!

שאלתי את אותו אחד, אתה ספרת את השאלות שאתה אומר לי ככה 17 כמספר מדויק? הוא אמר לי שהוא לא ספר, אבל זה היה בין 15 ל-19 שאלות…

שוין, ברוך ה', האבא הזה כבר יודע את הדרגה של הבחור המדובר בלימוד, והוא מאוד מרוצה מהדו"ח שקיבל. אחרי שבא על סיפוקו וקיבל את התשובות שרצה לשמוע, הוא אומר "יישר כח לראש הישיבה, יישר כח גדול", ופונה ללכת.

אמר לו רבי שמואל, "יקירי" זה היה הביטוי שלו, "יקירי, חכה רגע!!! עד עכשיו אתה שאלת אותי, עכשיו יש לי זכות לשאול אותך כמה שאלות…".

"עבור מה אתה מברר על הבחור? כי אתה מחפש שידוך לבתך….

"תגיד לי, זאת הבעיה היחידה שיש לבת שלך? לבדוק כמה שעות הבחור לומד, איזו דרך יש לו בלימוד, אם הוא מבין את התשובות של ראש הישיבה… זה מה שחשוב בשביל האושר שלה בחיים?

"אתה אולי אדם צעיר", אמר לו רבי שמואל, "אז כדאי שתלמד. למה אתה לא שואל אותי בנושאים שיותר חשוב לבת שלך לדעת? למשל, כמה פעמים בשבוע הבחור הזה מצחצח שיניים?…

"למה אתה לא שואל אותי איך הבחור הזה מתנהג בחדר עם השותפים שלו בפנימיה? כשהוא בא בלילה והם ישנים, הוא דופק ומעיר אותם או שלפני שהוא נכנס לחדר הוא חולץ את הנעליים ומחזיק אותם בידיו כדי לפסוע בעדינות ולא להעיר חלילה אף אחד?

"כמה פעמים בשבוע, תסלח לי ידידי", כך הוא היה אומר רבי שמואל, "תסלח לי ידידי"… "כמה פעמים בשבוע הוא מחליף גרביים?… הוא לא גר בג'ונגל, הוא לא חי על אי בודד. מטבע הדברים פעם ביום או יומיים צריכים להחליף גרביים, אז הבחור הזה, כמה פעמים הוא מחליף?

"וכשהוא מחליף גרביים… איפה הוא שם אותם???

"ואיך הוא מתנהג בחדר אוכל? אין אצלנו שולחן לכל אחד, בדרך כלל יושבים שישה בחורים בשולחן אולי יותר.

"האם הוא מגיע הראשון, נוטל ידיים מהר מהר, ותופס את המנות הכי טובות כשהוא משאיר לאחרים את מה שנשאר אחרי שהוא לקח כפי רצונו, ואם יש משהו מיותר הוא חוטף את זה לעצמו, או שהוא נותן את זה למישהו אחר?

"האם יש לו לב טוב, או לב בינוני??? ואולי יש לו לב רע חלילה?

"כשצריכים לעשות משהו, ומישהו צריך ללכת לאיזו שליחות, לבצע איזה תפקיד, האם הוא הראשון שצועק 'הנני', או שהוא בסוף האחרון שמתנדב לעשות משהו למען הזולת? אולי רק כשמחלקים גלידה הוא הראשון, אבל כשצריכים לעשות משהו הוא שוכח את הזריזות שלו…

"הבת שלך לא יהיה לה איתו משא ומתן בלימוד", הוסיף רבי שמואל לומר לאבי הנערה, "היא לא תצטרך לפלפל אתו בהבנה של ה'קצות החושן' אם המהלך הוא כמו שאומר ר' ברוך בער, או כמו שאומר ר' נפתלי…

"אבל אם יש לו מידות רעות, היא יום יום תסבול ממנו…"…

"בחדר האוכל בישיבה יש עובדים, טבחים, טבחיות. לפעמים אלו אנשים שבורי לב, אלמנות מסכנות, אנשים שבורים. הם עומדים שעות ועורכים כל יום חתונה, שלוש פעמים ביום. יש בישיבה 600 או 700 בחורים, צריכים להכין לפני כל ארוחה מאות מנות!

"למה אתה לא שואל אותי, אם שמתי לב כשהוא נכנס לחדר האוכל אולי הוא מריח את המנה ופוסק בקול: אין מה לאכול היום… אני הולך לקיוסק שם יש בורקס, ושתיה 'קריסטל' ואולי גם פלאפל…".

"אולי הבחור שקוע בחובות וקונה בקיוסק בהקפה, כשהוא מחכה שאתה תשלם, שאחרי החתונה שלו השווער ישלם את החובות שלו…

"הרי הבת שלך תיפגש עם התגובות שלו יום יום. ה'לורד' יבוא הביתה בשתיים ורבע וירצה ארוחה. המנה הזאת שמונחת על הצלחת שלו, כמה יגיעה השקיעו בזה… לקנות את המצרכים, לקלף, לחתוך ולבשל ולעמוד על המשמר שלא יישרף, עד של'לורד' – הנסיך הזה, מגישים את האוכל, והוא אחרי שניה אחת שהסתכל על האוכל הוא אומר זה לא טעים היום…

"יכאב לה מאוד הלב לבת שלה. מה אתה חושב? אולי היא תגיד אין דבר, הוא באמת לא בנאדם, הבעל שלי, אבל יש לו שני מהלכים להבין את ה'קצות החושן' הוא יודע שר' ברוך בער אומר כך ור' נפתלי אומר כך… אולי זה מה שיעודד אותה…

"זה לא יעודד אותה ולא ינחם אותה!" הבהיר לו רבי שמואל, "זה יעורר את חמתה עוד יותר. מילא אדם שלא קשור לתורה מתנהג כך, נו, לאנשים כאלו זה מתאים. אבל הוא כן לומד, ובכל זאת מתנהג כמו …. זה כואב הרבה יותר!". (הגרמ"מ שולזינגר)
 
הוא היה הולך כאן ב'זכרון מאיר', מביתו שברח' מלצר, לישיבה, דרך רח' וילקומירר, איפה שגר רבי מיכל יהודה (שליט"א) זצ"ל. בשעה 11 הוא היה הולך לישיבה, לפני השיעור, השיעור באופן רגיל היה נגמר בשעה 13:30 אבל אצלו זה היה נגמר יותר מאוחר, ואחרי השיעור הוא היה יורד בחזרה לכיוון הבית, ומגיע הביתה בשעה ארבע או חמש אחר הצהרים…

למה כל כך הרבה זמן? התושבים שגרו שם לא ישכחו את זה אף פעם: הבחורים היו מלווים את רבי שמואל בדרך הביתה, והוא היה מדבר איתם בלימוד, נעמד באמצע הרחוב ומדבר איתם, שעות! עד חמש אחר הצהרים זה היה נמשך.

אני עצמי הייתי מכוון את השעה כדי לראות איך הוא עובר בכל פעם, היה זה מחזה נפלא. (הגרמ"מ שולזינגר)
 
יש סיפור ידוע על רבי שמואל, אבל אני ראיתי את זה בעצמי איך שזה קורה: ראיתי אותו הולך פעם ברחוב, הוא היה שקוע בלימוד… עם הידיים הוא היה 'עובד'… פתאום הוא נתקע בעמוד, אבל הוא חשב שזה ילד, אז הוא אמר "סליחה, סליחה סליחה", ככה הוא היה אומר כל דבר שלוש פעמים, ולאחר מכן אמר לעמוד "שלום, שלום שלום", והמשיך ללכת. אשרי עין ראתה!!! (הגרמ"מ שולזינגר)
 
הוא ירד פעם במדרגות המפורסמות, והגיע לכיכר שם (כיכר ברטנורא) ליד הקיוסק, היה עומד ומדבר, היה לו קול חזק ושמעו אותו גם השכנים. לפעמים היו שומעים אותו עד הבית שלנו צועק פתאום "מה אתה מצשטל בכלל???". זה היה ביטוי שהוא הכניס לעולם הישיבות מצשטל… (משווה). ר' ברוך בער לא היה אומר את זה, הוא היה אומר באידיש 'צו שטעל'. רבי שמואל היה זה שהשתמש במונח הזה גם בעברית.

בכל אופן, פעם אחת בשעה ארבע וחצי אחר הצהרים שאל אותו בחור שאלה, שם בכיכר, ורבי שמואל שאג "מוכרחים לראות את הרשב"א בפנים. מוכרחים לראות את הרשב"א!". היו שם הרבה בחורים, אבל אחד מהם לא היה טיפש ואמר שאם רבי שמואל רוצה לראות את הרשב"א, הוא לא חושב פעמיים. התחיל הבחור לרוץ במעלה המדרגות, כדי להביא רשב"א מהישיבה.

אבל את השאגה של רבי שמואל שמע גם אחד השכנים מהבניין הסמוך, הוא ניגש לארון בביתו, הוציא רשב"א ירד במדרגות והגיש לרבי שמואל…

אמר לו רבי שמואל "תודה רבה לכם, באמת תודה, אבל בחור אחד כאן רץ עכשיו לישיבה להביא רשב"א, עוד מעט הוא יחזור בחזרה מתנשף ומזיע… אם הוא יראה שכבר יש לנו רשב"א, יהיה לו מפח נפש שהוא טרח לשווא, לכן קח בבקשה את הרשב"א ותחזיר אותו הביתה. אנחנו נחכה לבחור שיחזור מהישיבה עם הספר בידו". (הגרמ"מ שולזינגר)
 
רגיל היה על לשונו, כדאי לזכור את זה, אולי זה יבוא לכם לשימוש פעם: "כתוב בסידור לעולם יהא אדם!!! קודם כל דארף מען זיין א מענטש!". כלומר, תהיה קודם 'בן אדם', לפני הכל. (הגרמ"מ שולזינגר)
 
הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: הגאון רבי יצחק הקר שליט"א מספר, שבסוף ימיו מרן רה"י רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל התאונן, עם מה אני אגיע לעולם הבא?… הגר"א בסוף ימיו תפס את הציצית ואמר, ציצית ציצית… פה בכמה גרושים זוכים על כל כנף בשבע מאות עבדים ובכל הציצית באלפיים ושמונה מאות עבדים!! כך כותבים חז"ל. ושמה גם אם תשלם מיליון (!) אי אפשר לעשות שום מצוה אפילו הכי קטנה… וכך אמר הרה"י רבי שמואל, אני מחפש עם איזה זכות אגיע לעולם הבא… ולבסוף הוא אמר, אני מקוה שיעמדו לי הזכויות של מה שדאגתי לניקיון בישיבה!

בקום הישיבה, הבית מדרש היה ב'הליגמן', ואכלו בפרדס, ולא היה כסף לניקיון. אז היה קצת מלוכלך. וכשהבחורים היו הולכים לאכול, רבי שמואל היה סוגר את דלתות בית המדרש, וכמו שמש הוא היה מנקה את בית המדרש! רבי שמואל היה מלך… ולא בז לקטנות. ועם זה הוא התנחם ואמר שהוא מקוה שזה יעמוד לו לזכות.

כשאני מספר את זה, כולם מסרבים להאמין, וכי רבי שמואל צריך לזכות הזו לטאטא בית מדרש, הרי כל התורה שלומדים היום בישיבות זה הכל רבי שמואל… רבי שמואל, ותלמידיו, ותלמידי תלמידיו… אבל צריך לדעת: מה הראיה על ריינקייט… מה הראיה שהכל היה אמיתי וטהור…?

רבי שמואל רצה להביא הוכחה בשמים על הריינקייט, שהוא התכוון באמת ללמד תורה בשביל ללמד תורה… היה אכפת לו שיוכלו ללמוד ושיהיה נעים ללמוד. להיות ראש ישיבה זה גישמאק בפני עצמו… הראיה הייתה מפה. מהנקודה הזו. כמה הוא דאג לזה… כמה היה אכפת לו באמת שבחור ילמד… ומי שיודע זה התבטא אצל רבי שמואל בעוד הרבה דברים, שהיה ניכר שבאמת אכפת לו שיצליחו, שיעלו, לעודד… להרים

(מתוך ארחות חיים – פנחס תשפ"ד)
 
סיפר הרב אליעזר דוד אפשטיין, שאמו הישישה שה' ישלח לה רפואה שלימה, בשבת האחרונה פתחה את עיניה והחלה לספר בדמעות, בעלה היה אברך שישב ולמד בהתמדה רבה, היא פתחה ואמרה בזמנינו כשהקמנו את ביתנו לא היה כמעט מושג "אברך", אנשים הלכו לעבוד היה תקופת צנע, וגם אלו שלמדו השתדלו למצוא משרה כדי להתפרנס, אבל אני רציתי שבעלי יהיה אברך שרק ישב וילמד, יודעים אתם מדוע?

הם דרו שם בשכונת אחווה כשחלון ביתם היה מול חלון ביתו של רבי צבי פסח פראנק, בשבתות היה מגיע אליו חתנו הגדול מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל, ומיד בתום הסעודה היה מתיישב עם סטנדר במרפסת עם גמרא ולומד עם כל הנעימות של רבי שמואל, כשכל מילה בגמרא נחתכת, וכל משפט מוסבר באידיש עסיסית, והמנגינה, המנגינה הכי ערבה בעולם היתה מנגינתו של רבי שמואל בעת לימודו.

הניגון הזה, הגישמאק המיוחד שבה את ליבי, לא חיפשתי כלום, הסכמתי לחיות על פחות מלחם צר ומים לחץ, רציתי בעל שישב וילמד, ככה, כמו רבי שמואל, שלא יהיה לו בעולמו אלא את הגמרא!
 
מיוחד היה מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל במידת "עין טובה".

כשהיה פוגש מישהו, חשב כיצד אפשר לעשות לו טוב, איך אפשר "לפרגן" לו, ולכבד אותו. כשהיה פוגש תלמיד חכם בן גילו, היה חוזר לפניו דבר תורה ששמע בשמו. וכשהיה נפגש עם תלמידי חכמים שהכירם מהעבר, היה מזכיר להם מה דיברו איתו בלימוד לפני עשרות שנים. ופעם כששמע בסביבתו שני תלמידי חכמים הדנים ביניהם, שלכאורה יש לכוף על נתינת כבוד לשני, משום ש"זה נהנה וזה לא חסר", ו"כופין על מידת סדום"… הגיב ושאל בפשיטות תוך כדי דיבור: "מדוע זה נהנה וזה לא חסר, הרי זה, זה נהנה וזה נהנה.

האדמו"ר מביאלה (לוגאנו) זצ"ל, סיפר כי ה"עין טובה" של רבי שמואל זצ"ל באה לידי ביטוי גם בלימוד, כשהיו אומרים לו סברא טובה, היתה לו הנאה מיוחדת, באותה מידה כאילו הוא עצמו אמר את הדברים, לא הרגישו עליו שום הבדל, גם כשאמרו לו את הסברא הטובה בשם "ראש ישיבה" אחר…

(אוצר פנינים ועובדות ח"ג ע"פ "ראש הישיבה" עמו' 469)
 
סיפר הג"ר אליעזר טורק שליט"א:

לפני עשרות שנים כשלמדתי בישיבת פוניבז' בבני-ברק, זכיתי להתחמם כנגד אורו של ראש הישיבה, מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ובתוך אלפי התלמידים להתענג מזיוו, משפעת סגולתו ויקרת חכמתו.

אמרתי לא אחת, כי רבי שמואל היה יחיד בדורו ביכולותיו המופלאות להטעים את נועם צוף מתיקות התורה הקדושה על תלמידיו; החן המיוחד שהוצק בשפתותיו, גינוני האצילות שהיו טבועים בהליכותיו, חדות המחשבה וכח הבהירות העצומה שניחן בו, בין שאר מעלותיו הגדולות, גרמו לתלמידים לאהוב אותו אהבת אמת, אהבת עולם, וכך גם השפעתו עליהם היתה ללא שיעור.

כל מי שדרך אי פעם על מפתן היכל ישיבת פוניבז', בחיי חיותו של רבי שמואל, ודאי נוכח במראה המופלא שחזר על עצמו מידי יום ויום: איך שרבי שמואל עולה במתינות אופיינית את גבעת הישיבה, מטפס במהירות את גרמי המדרגות עד ההיכל כשכולו שקוע במחשבות, ועוד קודם שהספיק לתפוס נשימה מעמל הדרך, או להוריד את המגבעת מעל ראשו, כבר כתרו אותו עשרות תלמידים כגורן עגולה כשחבילי קושיות בידיהם, וביקשו להחכים מפיו; בקושיא קשה כברזל, בתשובה הגונה, בסברא מוצלחת, בפירכה עזה… המראה כלשעצמו היה מעמד נורא הוד של כבוד התורה וחכמיה, שעורר קנאת סופרים וחדוות התורה ומתיקותה.

רבי שמואל הרגיש אושר עילאי להאציל מהודו על תלמידיו, ואילו התלמידים חשו במחיצתו 'גאוות יחידה'. ההרמוניה המושלמת הזאת הביאה לקשר אמיתי, יוצא דופן בכל קנה מידה, במושגי רב ותלמיד.

רבים ודאי זוכרים את הספדו המרטיט של מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, כשעמד לפני מיטתו של רבי שמואל וקולו נשנק מבכי: "רוכב ערבות אמנם שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, נפש במושג עליון, אולם רבי שמואל עצמו במסתרים תבכה נפשו כביכול, על היתומים הרבים שהשאיר, אלפי תלמידיו שהקיפו אותו מיד עם היכנסו לישיבה, ונשאו ונתנו עימו בדברי תורה…".

זהו משפט מאלף המבטא עד היכן הגיע עומק הקשר ויחסי האהבה בין רבי שמואל לתלמידיו, ובין התלמידים לרבם.

את כל זה אני אומר כהקדמה, לדבר מה שברצוני לספר:

באחד הימים כאשר הגיע רבי שמואל לישיבה, התייצבנו בפתח כדי להקביל את פניו, רצינו לשוחח עימו על הסוגיא הנלמדת. לפתע חלף במקום בוגר הישיבה, אברך תלמיד חכם ובן עליה, אשר בשנים עברו היו לו קשרים טובים עם רבי שמואל, וכיום נמנה על חשובי מרביצי התורה.

רבי שמואל קלט אותו בזוית העין וקיבל אותו בפנים קורנות מאושר: "שלום עליכם! מה שלומכם? מה מעשיכם? היכן אתם נמצאים היום?", והאברך השיב: "אני נמצא ברוך השם בכולל ועוסק כעת בסוגיא פלונית…".

"הא!" הגיב רבי שמואל בסיפוק ובשמחה, והוסיף לומר בהבהרה ליטאית מובהקת כדרכו: "אם כדבריכם שאתם לומדים בכולל וממשיכים הלאה לעשות 'שטייגען' הרי שאתם בבחינת הֵלֵך! [הולך!]".

התלמיד העמיד פנים משתוממות כלא מבין את פשר הדברים, ורבי שמואל התקרב אליו והסביר לו בנעימות כממתיק סוד:

התורה אומרת: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", מפרש רש"י מ'תורת כהנים': "אם בחקתי תלכו – יכול זה קיום המצות? כשהוא אומר 'ואת מצותי תשמרו', הרי קיום המצות אמור. הא מה אני מקיים 'אם בחקתי תלכו'? שתהיו עמלים בתורה".

וכולם תמהים; היכן רמוז כאן על עמל התורה? נכון שהמילה 'בחוקותי' מורה כי הכוונה על לימוד התורה, אבל היכן נרמז עמל התורה?

הפשט הוא, אמר רבי שמואל, ודאי אדם העוסק במצוות כל ימיו יהיה לו מקום חשוב בגן עדן, הלוא הוא צובר לעצמו זכויות בלי סוף, ושכר כל מצוה ומצוה שעושה לא ישווה שום שכר בעולם לשכרה. אבל עדיין לא שייך להגדירו בבחינת 'הולך', כי לא ניתן לומר שהשתנה דבר באדם עצמו וכי נהפך למשהו אחר.

מה שאין כן העמל בתורה הולך מחיל אל חיל כל העת, כל יגיעה בתורה מעלה, מרוממת ומשנה אותו לחלוטין, והופכת אותו למציאות אחרת, עד שמפעם לפעם ניתן לחוש כי פנים חדשות ממש באו לכאן. כי העמילות בתורה מוציאה את כוחותיו של האדם אל הפועל, וכך הוא הולך ומתקדם הלאה.

"זאת היתה כוונתי", הטעים רבי שמואל לתלמידו, "כשאמרתי לך שאתה בבחינת 'הולך'. אברך כמוך שבחר לנטוש מנעמי תבל, וזוכה לשבת וללמוד בכולל בשקידה, הרי אתה בבחינת 'הולך'! אתה מתקדם ומתעלה כל העת!"

משיחת חולין זו של תלמיד חכם, זכינו כאן להסבר נפלא בעומק דברי רש"י, מה הכריחו לפרש: "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה". כי בהכרח רק על ידי העמלות בתורה, זוכים להיות בבחינת 'תלכו', להתעלות מעלה אחר מעלה!

(מתוך הספר הנפלא 'אוצרותיהם אמלא')
 
הרב ר' שלמה כהן סיפר, שלפני הרבה שנים, עוד לפני שהיה ר' שמואל (רוזובסקי) בישיבת פוניבז', ישב פעם ר' שלמה אצל החזון איש ובאמצע נכנס ר' שמואל. החזון איש קם לקראתו, ביקש סליחה מר' שלמה ודיבר עם ר' שמואל זמן רב, כל זמן שהותו שם. אחרי שר' שמואל הלך, שאל ר' שלמה כהן את החזון איש, 'מאי כולי האי?

אמר לו החזון איש,

ער וועט זיין…" – ואז היה ר' שמואל בן עשרים ושמונה.

…ער וועט זיין, דער גרעסטער ראש ישיבה אין דור'. – הוא יהיה הראש ישיבה הגדול ביותר בדור. כך אמר החזון איש.

שאל אותו ר' שלמה, – כדרך שהיה רגיל כשלמד אתו, עשר שנים, בוילנא, שהוא שואל והוא משיב, הוא מותיב והוא מפרק…

במה?…במה?? וכדאי שראשי הישיבות הדגולים שנמצאים כאן ישמעו את הדברים, וידעו מה החזון איש מגדיר, מי יכול להיות 'דער גרעסטער ראש ישיבה אין דור?…

אמר החזון איש,

ווייל ער לערנט מיט התפעלות…אתה שומע? בגלל שהוא לומד בהתפעלות!!

זהו זה…

כאן יש לך קביעה של החזון איש, – בגלל שהוא לומד בהתפעלות. (מתוך 'חשקת התורה')
 
כתוב בחז"ל שהקדוש ברוך הוא כפה על עם ישראל הר כגיגית…

ויתיצבו בתחתית ההר, [תחת ההר ממש, רש"י]. א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקנייה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם'. (שבת פח. א).

כך הקדוש ברוך הוא אמר.

'אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם'.

שואלים התוס' [שם, בשבת דף פ"ח עמוד א'], הרי אתמול בה' בסיון הם כבר אמרו נעשה ונשמע כמו שרש"י מפרש בסוף פרשת משפטים על הפסוק [שמות כד, ד] וישכם בבקר, "בחמשה בסיון", ובהמשך כתוב [בפסוק ז], "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם, ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'. ואם כן, אחרי שבחמישי בסיון כבר אמרו נעשה ונשמע, בשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא, היום בו' בסיון, במתן תורה, לכפות עליהם הר כגיגית ולהגיד להם 'ואם לאו, שם תהא קבורתכם'? אומרים תוס', ויש לומר, כיון שזה אמנם היה רק אתמול, שאמרו נעשה ונשמע, אבל היום במעמד הר סיני הרי תהיה שם אש גדולה, ויש לחשוש, אומרים תוס' שבמצב הזה שיש אש גדולה הם יחזרו בהם, מפחד האש הגדולה…

– "נעשה ונשמע" מקובל עליהם במצב רגיל, אבל כשזה באופן של "אש גדולה" כבר לא, ויש לחשוש שיחזרו בהם.

כך אומרים התוס'.

שאל ר' שמואל רוזובסקי… – '…אז שיהיה בלי אש גדולה'?!…

– אם האש הגדולה היא סכנה שעלולים לחזור בהם מה"נעשה ונשמע", שיהיה בלי "אש גדולה"?

'אלא, למדנו מכאן, – אמר ר' שמואל,

'שהחפצא של תורה, מצוות, וכל היידישקייט, זה "אש גדולה"…

– זה מה שהחפץ חיים אמר. יהודים רותחים.

א-ש גדולה !!

(מתוך 'חשקת התורה')
 
בביתו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, נהגו להכין את העוף לשבת כבר ביום רביעי. באותה תקופה לא נמכרו העופות ארוזים ומוכנים לאכילה. היה צורך להכין את העוף ולחלקו, וחלקי הפסולת הושלכו לאשפה.

מספר תלמיד מקורב: הבחנתי להפתעתי כי במקרר לצד העוף המוכן לשבת, ישנה שקית עליה נכתב "אשפה", ביררתי מדוע האשפה מוכנסת למקרר ולא במקומה הראוי.

תשובתה של הרבנית הפתיעה אותי, וכך אמרה: מכיון שמי כלי האשפה מפונים ע"י העיריה רק ביום שישי, מדוע שהשכנים יסבלו יומיים מריחות בלתי נעימים, על כן אנו מאכסנים בינתיים את האשפה במקרר הביתי…

(גליון איש לרעהו)
 
בחרף תשל"ג, זכיתי לשמע שיחה מפי מורי ורבי, מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', ודבריו נחרטו עמוק בזכרוני. הוא נשא דברים אודות צורת לימוד התורה – שצריכה להיות מתוך אווירה חיובית ומתוך שמחה ואהבה, באותה הצורה בה ניתנה לנו התורה בהר סיני.

רבי שמואל הביא את דברי חז"ל (במדבר רבה ב, ג) על מאמר הכתוב (שיר השירים ב, ד): "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה": "רבי יהודה אומר, הביאני אל בית היין, למרתף הגדול של יין – זה סיני; ולמדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים – ודגל"ו עלי אהבה".

מדרש זה טעון באור. מדוע נמשל מעמד הר סיני ל'מרתף הגדול של יין'? לכאורה, 'בית היין' הוא מקום בו שותים יין לשם הסביאה ומתגוללים בשכרות?

רבי שמואל הביא דמוי נפלא לבאר את הדברים, בשם המשגיח, הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל: אין כל בני האדם שווים ברמת השתכרותם מן היין. ישנו אדם שייעשה שיכור רק משתיית כמות הגונה של יין. לרעהו יספיק בקבוק או שנים, ולשלישי די בשתיה מועטה של 'לחיים', כדי שיגיע למצב של 'טוב לבו ביין'. הצד השווה שבכולם – כדי להיות שכור, הם מוכרחים לשתות יין.

אך יתכן שיהיה אדם שיכור בלי שיכניס לפיו טיפת יין! כאשר ייכנס מישהו למרתף גדול ועתיק של יינות, בו מונחות מאות חביות ישנות בנות מאה ומאתים שנה; הריח המשובח, הארומה החריפה והניחוח החזק נודפים מהן, ואופפים את כל חללו של המרתף; ואחרי מאות שנים אף נספגו בתוך הקירות לרוב חוזקם ותוקפם, גם בלי שיטעם מהיינות עצמם כהוא זה – האדם יהיה מסוגל להשתכר מהריח בלבד! אוויר המרתף משכר…

כך היה במעמד הר סיני: כלל ישראל היו נדמים כאנשים המהלכים במרתף עתיק של יינות משובחים, "פאשיקערט אויף תורה (כשכורים על התורה)". מהריח הטוב הנודף מן התורה בלבד, עוד לפני שהספיקו לטעום טעמה של תורה מהו.

האוירה המרוממת של אהבת ה', והתחושה המחשמלת של הדר כבוד התורה, של שמחת התורה, באותה שעה שפתח הקדוש ברוך הוא את שבעת הרקיעים, כפי שנאמר: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" – הן אלו אשר על ידן זכו העומדים למרגלות ההר להגיע לדרגה של 'כאיש אחד בלב אחד', ולהכריז בקול רם: 'נעשה ונשמע'!

"הענין הזה, כאמור, הוא מציאות התורה בכל דור. כך אמורים להראות היכלי התורה ובתי המדרשות בזמננו", תבע רבי שמואל; "היכל הישיבה איננו מקום שרק לומדים בו תורה כ'ידע', 'נתונים' ו'פרטים' של חכמה רגילה. האוירה והאש של לימוד התורה, אמורים להיות כל כך חריפים ועזים, עד שכל מי שרק תדרוך כף רגלו על מפתן דלת הישיבה – צריך להשתכר ולהסתחרר מריחה החריף שנספג בכתלי הישיבה, ממש כפי שמרגיש מי שנכנס אל 'בית היין'! ואם אין הדבר כן, אות הוא כי חסר בצורת הישיבה, וזוהי תביעה וטענה לבני הישיבה!". (אוצרותיהם אמלא)
 
שמעתי שהמשגיח דפוניבז' הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל נשאל פעם מהו סוד הצלחתו של ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל ששמועותיו וחידושיו ושיעוריו התפרסמו בכל רחבי עולם התורה, והשיב המשגיח זצ"ל שסוד הצלחתו היה נעוץ בענוותנותו הגדולה, כי מצד גאונותו הגדולה היו עוד גאונים כמותו שחידושיהם לא נעשו נכסי צאן ברזל בכל רחבי עולם התורה, אבל רבי שמואל היה מיוחד גם בענוותנותו ובמידותיו, ומכוח זה זכה שחידושיו התפזרו והתפרסמו בכל רחבי עולם התורה ונעשו אבן יסוד בעולם הישיבות.

(ביאורים והנהגות)
 
שח הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל: "שמעתי סיפור נחמד מאלף מאד מת"ח יקר אחד שליט"א, שזכה להיות נאמן ביתו של רבנו הגדול האהוב הבלתי נשכח רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל.

"וסיפר, שיום אחד בא לרבנו שמואל תלמיד ותיק שלמד אצלו בזמנו בישיבה, ועכשיו באברכותו הוא גר בירושלים. וקיבל אותו רבנו שמואל באהבה ובחיבה עצומה כדרכו הטוב, והתעניין במצבו היום. וכששאל אותו מה עיסוקו היום, השיב בקול ענות חלושה, כמעט כמגמגם, שהיום הוא מלמד בחיידר בירושלים.

"ויען רבנו שמואל ויאמר לו: 'מצלצול המילים בתשובתך הנני רואה שמתבייש אתה בעבודתך… ובכן, רוצה אני להגיד לך: אני, שמואל רוזובסקי, ראש ישיבה בפוניבז' וכו' וכו' – יודע אתה בזכות מה? בזכות המלמד דרדקי שלי בגרודנה, שהיה מתגאה בעבודתו, ולכל אחד היה מספר כמה שמח הוא שהוא מלמד! והתלמידים שמעו זאת כסדר מפיו, ודבר זה הכניס בהם אהבה ותשוקה וצמאון עצומים לתורה. וזו היתה דחיפה עצומה ללמוד בשקידה ובחשק ובשקיקה. דע לך, כי עבודתך, עבודת התורה היא היותר חשובה ונכבדה לפני הקב"ה!'

"ודברים מתוקים אלו הכניסו רוח חיים ושמחה בהמלמד הירושלמי הזה, ויש בכוחם לשמח גם אותנו המלמדים בעזהי"ת"…

(ספר חשקת התורה פרק יט)
 
סיפרתי לו שפעם כאשר התקיים בארץ 'אירוע מדיני' חשוב, יצאו הכל לחזות בפלא ההוא במו-עיניהם, וגם בני ישיבה רבים היו בין אלה שעזבו את בית המדרש, והשתתפו באירוע.

זכורני, שאחד הבחורים החשובים בישיבת סלבודקא פנה אליי ואמר 'דווקא עכשיו, כאשר רבים עוזבים את בית המדרש, בוא נלך אנחנו לטעום טעם אמיתי בתורה; בוא נלך יחד לישיבת פונביז' ונשמע שם את שיעורו של הגר"ש רוזובסקי'…

מעיד אנוכי על עצמי שעד היום נשאר לי הטעם המתוק של השיעור ההוא. (רבי יצחק זילברשטיין)
 

הודעות מומלצות

המנחת יצחק בדרשה כתב להוכיח מדברי רש"י שגלו...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון