• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.

חכמה לחכימין

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
174
תודות
548
נקודות
126
ישנם שני שיטות כלליות בצורת לימוד העיון,
יש כאילו שלומדים מסכת על הסדר בשלימותה, וכל נושא ונושא לומדים עד כמה שידם מגעת בעיון הלכה זו.
מאידך יש כאילו שלומדים סוגיא אחת מתחילתה ועד סופה בשלימות, באופן שמקיפים את כל הנושא המדובר מכל הש"ס.
לכל מהלך מעלות וחסרונות משל עצמו, וכמובן לא באנו לערער על מהלך זה או משנהו.
רק מדומני שיהיה תועלת גדולה אם כל אחד יכתוב משנתו בזה, כמובן בלי להשמיץ ולזלזל במהלך השני,
אלא רק יכתוב הנראה לו במעלות דרך מסוים מול חסרונות הדרך שכנגדו. ועל ידי זה יתחדדו הדברים.

לי אישית יש נסיון בשני המסלולים, בישיבה למדתי כמובן בשיטה היותר רווחת, לפי סדר דפי הגמרא,
מאחרי החתונה אני לומד (כבר כמה שנים טובות) רק בכוללים שלומדים סוגיות שלימות מהחל ועד כלה.
אכתוב את המעלות שאני רואה בלימוד הסוגיא מתחילתה על פני לימוד עיון על סדר הדפים;
כשאתה לומד לפי סדר הדפים, ואתה נתקל באיזה מושג מסוים שמעולם לא הקפת אותו מרישא עד גמירא,
אין לך את הכלים הנכונים איך להתמודד עם זה, האם זה דין פשוט, דין מחודש, כך נוקטים בפשטות או לא וכו' וכו',
במראה המקום היחיד שיש לך על הסוגיא אתה לא מסוגל לקלוט את הבנין והמהלך של הסוגיא,

בנוסח אחר:
הרי כל סוגיא הוא בנין, מתחיל מיסודות שהם הגדרים בשורשם, ועליהם בונים דינים והלכות ודקדוקים רבים,
כדי לבנות בנין צריך להתחיל מהתחלה, רק אז יש לך את המבט המפוקח על הסוגיא, מה הולך פה בסוגיא, בקיצור אתה שולט,

עוד דבר, מנסיוני הרב בלימוד עיון על דרך הסוגיות, עד שלמדתי סוגיות לא העזתי לחלום שבחיים אכוון למהלך של הגר"ח או של הגרב"ב,
זה היה נשמע לי נלקח באיזה עולם עלום רעיוני, רחוק מהשגות שלי, בקושי אני מבין מה הם אומרים, שעוד אכוון לזה מעצמי,
מאז שהתחלתי ללמוד סוגיות, כל פעם שאני פותח בשלב מסוים את הגר"ח או הגרב"ב אני פשוט מתלהב, הנה הוא מוציא את זה טוב,
אני בונה בעצמי את הגידיינק, כמובן לא בכזה עומק וברייטקייט, אבל הרעיון לא נשגב מבינתי, אדרבה זה הרי עצם ובסיס הסוגיא,

יש עוד הרבה מה להאריך בזה, אבל בינתיים אסתפק בזה,
ואשמח לשמוע משאר חברי הפורום מה דעתם בזה,
 
יש כאלו הטוענים, שהלימוד בסדר הסוגיות הוא חידוש, ועל המחדש להביא ראיה, חדש אסור מן התורה וכו' וכו'.
הטענה מבוססת על זה שרוב רובן של ספרי האחרונים העיוניים מסודרים על סדר הדפים.

לענ"ד הטענה לא נכונה כל עיקר, ומחוסרת כל בסיס.

ואני אקדים כמה מילים בדרכי לימוד העיון;

יש לימוד בעיון להבין כל דבר בטעמו, לדוגמא מה הטעם שמהני מכירת שט"ח, מה הטעם שמהני מחילתו אחר המכירה.
אבל יש לימוד בעיון, להבין שורש הדברים, דהיינו מה ההגדרה של חוב ממוני, מהי ההגדרה של שט"ח, מה ההגדרה של בעלות, מה ההגדרה של מכירה, ואז מה ההגדרה של מכירת שט"ח שמועיל מחילה אחר המכירה.

אם מדברים על עיון נוסח הראשון, אה"נ שהדרך הקלאסית זה לימוד על סדר דפי הגמרא. ככה זה יותר מסודר ולא מבולבל.

אבל אם המטרה היא להגיע להבנה אמיתית בשורש הדברים, אז ברור שהמהלך הוא לימוד הסוגיא משורשה.

אלא שכאן יבוא הטוען ויטען, שראשית כל דבר הוא לימוד על הסדר כל הש"ס, ואז אפשר להגיע ללימוד שורשי בתכלית העיון.

התשובה היא; הצדק עם הטוען, אבל זה ניחא אם תלמד בעיון קל כמו הדרך הראשון לעיל, אבל לנסות ללמוד בעיון עמוק ושורשי בצורת לימוד של דפי הגמרא, הרעיון הזה נשמע לי מופרך מיסודו.

כעת נחזור לשאלה מגדולי האחרונים,

התשובה מתפצלת לשנים, יש אחרונים שאכן לא עסקו בספרם בעיון עמוק ושורשי, וברור שבהמשך עסקו בזה, אבל מטרת ספרם הוא לבאר כל דבר טעמו ועניינו.
אכן, יש אחרונים - בעיקר שיעורי רבותינו רה"י, שכתבו על סדר הדפים ועסקו בשורש הדברים, אבל הם הגיעו לכך אחר שהיו בקיאים בכל רזי התלמוד וכלליה, ולא כמו אברך צורב צעיר שמתחיל ללמוד סוגיא, ומהרגע שנחשף לראשונה בחייו למושג ההלכתי, כבר נדרש להבינו לשורשו בעומק העיון.

דו"ק בכל זה כי קיצרתי, ועוד חזון.
 
אין לך את הכלים הנכונים איך להתמודד עם זה, האם זה דין פשוט, דין מחודש, כך נוקטים בפשטות או לא וכו' וכו',
במראה המקום היחיד שיש לך על הסוגיא אתה לא מסוגל לקלוט את הבנין והמהלך של הסוגיא,
למה הש"ס נכתב כדפים ולא כסוגיות?
 
למה הש"ס נכתב כדפים ולא כסוגיות?
אתייחס בדבריי להלן לטענת ה-@מתקרב וגם אחדד שוב את עמדתי.

אינני מתיימר להסביר את המהלך של סדר כתיבת הש"ס, הן משום שקטונתי מלהביע דעה על מהלכם ודרך לימודם של שרפי קודש אלו. והן משום שאין לי מספיק מידע וכלים להעמיד את הענין לאשורו. לכן מבחינתי, כל עוד שלא יגיע מאן דהו בר סמכא, שאין לו נגיעות לכאן או לכאן, ויפרש משנתו בבהירות, איך ובאיזה מהלך נסדר הש"ס, ומהו הנימוק לזה, בהסתמך על כללי המחקר התורניים, אין בטיעון זה עמדה לאחד מהצדדים. ואדרבה אם יש מבין המשתתפים בפורומינו החשוב בר הכי, יזכה את הרבים במשנתו בזה.

אבל מה שכן נראה לי כלי חשוב לבוא אל האמת בענין זה, הם הכללים שקבעו לנו בזה רבותינו הפוסקים על פי דברי הש"ס עצמו.

אנסה בשורות הבאות לסכם בתמצית את הדברים, ובע"ה לשפוך אור חדש על ה'עיון' בתורה הקדושה, ביססתי את הדברים בעיקר על דברי השו"ע בעל התניא, הגם שדבריו אינם מוסכמים בכל הפוסקים, הן משום שנתקבלו דבריו כפוסק אחרון אצל רבים מעמינו, והן משום שהקיף את הענין משורשו.

תחילה נקדים כמה דברים בענין דרכי העיון בתורתינו הקדושה.​

הנה תורתינו הקדושה אשר קיבלנו בהר סיני עמוקה מיני ים ורחבה מיני תבל. העומק אינו נמדד בכמות, אלא אדרבה ככל והינך מעמיק יותר בתוה"ק, אתה שם על לב ומשתומם איך השתלבו כל הקרסים אחת אל רעותה והיו לאחדים בידי, ככל שנכנסים ומעמיקים יותר בשורש הדברים מיסודם, רואים שהוא נהר אחד היוצא מעדן, ומשם נפרד והיה לארבעה ראשים.

(מי שמתמצא קצת בדברי תורתו של הגאון המופלא הרגאטשובי, אשר הם יורדין לעומק השיתין. מבין היטיב יסוד זה, שעומק התורה אינה נמדדת ברוב מילים וריבוי טעמים, אלא בהעמדת יסודי הדברים על בוריין ואמיתתן).

אכן מן הצורך להדגיש (או שאין צורך), שלהגיע למדרגה זו בהבנת כל דיני התורה משורשם בתכלית העומק, נצרך מקודם ידיעה היקפית בכל פרטי התורה, ההלכות והדינים הרבים, שהרי אין אתה יכול לרדת לשורש הדברים כל זמן שהדברים בעצמך לא נהירים לך.

וכמובן שלא רק בידיעה שטחית עסקינן, שאם ידע הדינים רק באופן בלתי מובן בעליל, לא יעלה בידו לעמוד על יסודי הדברים, זהו פשוט ואינו צריך לפנים.

כאן מגיע האבסורד הגדול, מצד אחד הרי אנו שואפים לעמוד על שורשי הדברים לעומקן בהעמקה עד אין תכלית, ולא להסתפק בידיעת כל הדינים הרבים. מצד שני הרי אין בידינו להתחיל רק אחר שנדע הידיעות בהבנה נפלאה, א"כ מה עושים איפוא?. מהיכן נתחיל, מהו המסלול?.

משנת השו"ע הרב בזה​

חסד עשה ה' לנו, ומאוצרות מתנת חינם חננו, דברי אלוקים חיים מאדומו"ר בעל התניא, אשר ברוחב דעתו ובזכות שכלו, השכיל לעמוד על סוד הדברים, וכתב משנתו הזכה והבהירה עלי גליון, בשולחנו הערוך לפני כל מבקש דעה את ה'.

בפרק א' הלכה א', סידר בארוכה סדר לימוד כל התורה כולה בי' שנים, וז"ל שם:​

"כשיהיה בן שש או בן שבע שנים שלימות הכל לפי בוריו וכחו, מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבות עד שיהיה בן עשר שנים.

ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים.

ואחר כך ה' שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורה".

ע"כ סידר אופן לימוד כל התורה כולה בי' שנים, והמשיך בזה"ל:​

"ואחר כך כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקים אשר על זה אמרו בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות".

והנה בדקדוק דבריו נראה, שגם הלימוד בתחילת לימודו של אדם, שהוא י' השנים הראשונות, הוא גם לימוד בטעמי ההלכות, אלא ששונה הוא מהלימוד של כל ימיו של אדם, שבתחילת לימודו אינו לומד כי אם הטעמים בדרך קצרה, דהיינו הוא לומד כל דין עם טעמו בלי לירד לעומק שורש הדברים בכל התורה כולה. ואחר כך כשבקי כאחותו בכל התורה כולה, אזי יש בידו לירד לעומק ההלכות בהתבוננות על כל הדינים והטעמים הרבים, ולבנות את בנין התורה מהיסודות.

והרעיון שעומד מאחורי מהלך זה, שהעיון התכליתי שהוא לירד לעומק ההלכות, לחדש הלכות רבות, להבין דבר מתוך דבר, לא יוכל להשיג רק מי שבקי בדיני התורה וטעמיהן בדרך קצרה, אז יוכל להעמיד דבר נגד דבר, ולהבין עומק בתוך עומק בעיוני התורה, אבל אם לא ידע כל הדינים וטעמיהן איך יוכל להבין דבר מתוך דבר. וכן האריך השו"ע הרב בארוכה בסימן ב' עיי"ש.

וכאן אנו מגיעים לעיקר הנקודה בנוגע לעיון בזמנינו:

אם נרצה לגלגל את הגלגל אחורנית, ולהתחיל בתחילת לימוד הבחורים ללמדם דיני התורה איזה עשר שנים, שיהיו בקיאים בהלכות עם טעמיהן ודקדוקיהן, מה טוב, אבל כל עוד שאין כך פני הדברים, אלא שכבר מתחילת לימודו של אדם מלמדים אותו לירד לעומק ההלכות עד התכלית, ומאליפים אותו בדברי תורתם של עמודי העולם ראשי הישיבות, אשר דבריהם עמוקים בשורש וביסוד הדברים, אני עומד ומתמיה;

איך אפשרי שילמדו בכל פעם איזה חתיכה כפול מסוגיא רחבת היקף הבנויה לתלפיות, ועל פי גרגיר זה ינסו לירד לעומק הדברים לדעת את העניינים מיסודם, וכי זו היא דרכה של תורה?!,.

הרי לימוד העיון בתכלית, מצריך ידיעה בסיסית בדינים ובטעמים הרבים, כמו שראינו לעיל בדברי הרב בשו"ע, ואם לא תפס כי אם בשולי אדרתה של הסוגיא, איך יוכל לעמוד על שורשי ויסודי הדינים.


אבל מה יעשה האיש אשר רוח אלוקים בקרבו, ובוער בו אש התורה, לידע עומק ההלכות בשורשן ומיסודם, דומני שהמהלך שהכי מתקרב למסלול שסלל לנו בעל התניא בשו"ע, הוא ללמוד כל סוגיא בפני עצמה משורשה, דאז יוכל לעמוד על טיב ההלכות, ולירד לעומק משמעותם. אכן, עדיין יחסר לו ההקיף של כל התורה כולה, וזה יפריע לו גם לעיונו, שלא יוכל לבנות כראוי השורשים בתכלית העומק, שהרי התורה אחת היא, בכל זאת עומד הוא במרחק שנות אור, מזה אשר מנסה לעמוד על שורשי הסוגיות על ידי לימוד מקומי של דין אחד מתוך רבבות דינים בסוגיא אחת.

(הערה- כתבתי הדברים בסגנון מאמר, אבל ישנו ברעיוני עוד אריכות גדולה בענין זה, וגם דוגמאות מסוגיות רבות בש"ס, אבל אין עתותיי בידי לערוך את זה ערוך ומחוק, ועוד חזון למועד).
 
אתייחס בדבריי להלן לטענת ה-@מתקרב וגם אחדד שוב את עמדתי.

אינני מתיימר להסביר את המהלך של סדר כתיבת הש"ס, הן משום שקטונתי מלהביע דעה על מהלכם ודרך לימודם של שרפי קודש אלו. והן משום שאין לי מספיק מידע וכלים להעמיד את הענין לאשורו. לכן מבחינתי, כל עוד שלא יגיע מאן דהו בר סמכא, שאין לו נגיעות לכאן או לכאן, ויפרש משנתו בבהירות, איך ובאיזה מהלך נסדר הש"ס, ומהו הנימוק לזה, בהסתמך על כללי המחקר התורניים, אין בטיעון זה עמדה לאחד מהצדדים. ואדרבה אם יש מבין המשתתפים בפורומינו החשוב בר הכי, יזכה את הרבים במשנתו בזה.

אבל מה שכן נראה לי כלי חשוב לבוא אל האמת בענין זה, הם הכללים שקבעו לנו בזה רבותינו הפוסקים על פי דברי הש"ס עצמו.

אנסה בשורות הבאות לסכם בתמצית את הדברים, ובע"ה לשפוך אור חדש על ה'עיון' בתורה הקדושה, ביססתי את הדברים בעיקר על דברי השו"ע בעל התניא, הגם שדבריו אינם מוסכמים בכל הפוסקים, הן משום שנתקבלו דבריו כפוסק אחרון אצל רבים מעמינו, והן משום שהקיף את הענין משורשו.

תחילה נקדים כמה דברים בענין דרכי העיון בתורתינו הקדושה.​

הנה תורתינו הקדושה אשר קיבלנו בהר סיני עמוקה מיני ים ורחבה מיני תבל. העומק אינו נמדד בכמות, אלא אדרבה ככל והינך מעמיק יותר בתוה"ק, אתה שם על לב ומשתומם איך השתלבו כל הקרסים אחת אל רעותה והיו לאחדים בידי, ככל שנכנסים ומעמיקים יותר בשורש הדברים מיסודם, רואים שהוא נהר אחד היוצא מעדן, ומשם נפרד והיה לארבעה ראשים.

(מי שמתמצא קצת בדברי תורתו של הגאון המופלא הרגאטשובי, אשר הם יורדין לעומק השיתין. מבין היטיב יסוד זה, שעומק התורה אינה נמדדת ברוב מילים וריבוי טעמים, אלא בהעמדת יסודי הדברים על בוריין ואמיתתן).

אכן מן הצורך להדגיש (או שאין צורך), שלהגיע למדרגה זו בהבנת כל דיני התורה משורשם בתכלית העומק, נצרך מקודם ידיעה היקפית בכל פרטי התורה, ההלכות והדינים הרבים, שהרי אין אתה יכול לרדת לשורש הדברים כל זמן שהדברים בעצמך לא נהירים לך.

וכמובן שלא רק בידיעה שטחית עסקינן, שאם ידע הדינים רק באופן בלתי מובן בעליל, לא יעלה בידו לעמוד על יסודי הדברים, זהו פשוט ואינו צריך לפנים.

כאן מגיע האבסורד הגדול, מצד אחד הרי אנו שואפים לעמוד על שורשי הדברים לעומקן בהעמקה עד אין תכלית, ולא להסתפק בידיעת כל הדינים הרבים. מצד שני הרי אין בידינו להתחיל רק אחר שנדע הידיעות בהבנה נפלאה, א"כ מה עושים איפוא?. מהיכן נתחיל, מהו המסלול?.

משנת השו"ע הרב בזה​

חסד עשה ה' לנו, ומאוצרות מתנת חינם חננו, דברי אלוקים חיים מאדומו"ר בעל התניא, אשר ברוחב דעתו ובזכות שכלו, השכיל לעמוד על סוד הדברים, וכתב משנתו הזכה והבהירה עלי גליון, בשולחנו הערוך לפני כל מבקש דעה את ה'.

בפרק א' הלכה א', סידר בארוכה סדר לימוד כל התורה כולה בי' שנים, וז"ל שם:​

"כשיהיה בן שש או בן שבע שנים שלימות הכל לפי בוריו וכחו, מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבות עד שיהיה בן עשר שנים.

ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים.

ואחר כך ה' שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורה".

ע"כ סידר אופן לימוד כל התורה כולה בי' שנים, והמשיך בזה"ל:​

"ואחר כך כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקים אשר על זה אמרו בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות".

והנה בדקדוק דבריו נראה, שגם הלימוד בתחילת לימודו של אדם, שהוא י' השנים הראשונות, הוא גם לימוד בטעמי ההלכות, אלא ששונה הוא מהלימוד של כל ימיו של אדם, שבתחילת לימודו אינו לומד כי אם הטעמים בדרך קצרה, דהיינו הוא לומד כל דין עם טעמו בלי לירד לעומק שורש הדברים בכל התורה כולה. ואחר כך כשבקי כאחותו בכל התורה כולה, אזי יש בידו לירד לעומק ההלכות בהתבוננות על כל הדינים והטעמים הרבים, ולבנות את בנין התורה מהיסודות.

והרעיון שעומד מאחורי מהלך זה, שהעיון התכליתי שהוא לירד לעומק ההלכות, לחדש הלכות רבות, להבין דבר מתוך דבר, לא יוכל להשיג רק מי שבקי בדיני התורה וטעמיהן בדרך קצרה, אז יוכל להעמיד דבר נגד דבר, ולהבין עומק בתוך עומק בעיוני התורה, אבל אם לא ידע כל הדינים וטעמיהן איך יוכל להבין דבר מתוך דבר. וכן האריך השו"ע הרב בארוכה בסימן ב' עיי"ש.

וכאן אנו מגיעים לעיקר הנקודה בנוגע לעיון בזמנינו:

אם נרצה לגלגל את הגלגל אחורנית, ולהתחיל בתחילת לימוד הבחורים ללמדם דיני התורה איזה עשר שנים, שיהיו בקיאים בהלכות עם טעמיהן ודקדוקיהן, מה טוב, אבל כל עוד שאין כך פני הדברים, אלא שכבר מתחילת לימודו של אדם מלמדים אותו לירד לעומק ההלכות עד התכלית, ומאליפים אותו בדברי תורתם של עמודי העולם ראשי הישיבות, אשר דבריהם עמוקים בשורש וביסוד הדברים, אני עומד ומתמיה;

איך אפשרי שילמדו בכל פעם איזה חתיכה כפול מסוגיא רחבת היקף הבנויה לתלפיות, ועל פי גרגיר זה ינסו לירד לעומק הדברים לדעת את העניינים מיסודם, וכי זו היא דרכה של תורה?!,.

הרי לימוד העיון בתכלית, מצריך ידיעה בסיסית בדינים ובטעמים הרבים, כמו שראינו לעיל בדברי הרב בשו"ע, ואם לא תפס כי אם בשולי אדרתה של הסוגיא, איך יוכל לעמוד על שורשי ויסודי הדינים.


אבל מה יעשה האיש אשר רוח אלוקים בקרבו, ובוער בו אש התורה, לידע עומק ההלכות בשורשן ומיסודם, דומני שהמהלך שהכי מתקרב למסלול שסלל לנו בעל התניא בשו"ע, הוא ללמוד כל סוגיא בפני עצמה משורשה, דאז יוכל לעמוד על טיב ההלכות, ולירד לעומק משמעותם. אכן, עדיין יחסר לו ההקיף של כל התורה כולה, וזה יפריע לו גם לעיונו, שלא יוכל לבנות כראוי השורשים בתכלית העומק, שהרי התורה אחת היא, בכל זאת עומד הוא במרחק שנות אור, מזה אשר מנסה לעמוד על שורשי הסוגיות על ידי לימוד מקומי של דין אחד מתוך רבבות דינים בסוגיא אחת.

(הערה- כתבתי הדברים בסגנון מאמר, אבל ישנו ברעיוני עוד אריכות גדולה בענין זה, וגם דוגמאות מסוגיות רבות בש"ס, אבל אין עתותיי בידי לערוך את זה ערוך ומחוק, ועוד חזון למועד).
יפה, אבל יש גישה אחרת לדוגמא מצורף תיאור משיעור של מהריל"ד שעל גדלותו ל"צ ראיה [להדגשה הקטע האחרון]
 

קבצים מצורפים

  • 644731_13.png
    644731_13.png
    339 KB · צפיות: 6
יפה, אבל יש גישה אחרת לדוגמא מצורף תיאור משיעור של מהריל"ד שעל גדלותו ל"צ ראיה
כנראה מדובר בדף מסוים שכולל כל הסוגיא,
הגע בעצמך אם היה מדובר לדוג' בכתובות יח: האם שייך ללמוד את סוגיית שטרות ולהקיפו בתכלית העיון בלי להביא שום קושיא וציטוט ממקום אחר, אתמהה?!
הרי כל דיבור בתוס' מלא בקושיות ודקדוקים מסוגיות אחרות, וכי לא למדם במקומם רק בתוס'? נשמע מאד מוזר.
 
כנראה מדובר בדף מסוים שכולל כל הסוגיא,
הגע בעצמך אם היה מדובר לדוג' בכתובות יח: האם שייך ללמוד את סוגיית שטרות ולהקיפו בתכלית העיון בלי להביא שום קושיא וציטוט ממקום אחר, אתמהה?!
הרי כל דיבור בתוס' מלא בקושיות ודקדוקים מסוגיות אחרות, וכי לא למדם במקומם רק בתוס'? נשמע מאד מוזר.
שומע קושיא אבל כך המהריל"ד למד בשיעורו תחילת בב"ב יש שם סוגיות של נהנה של חזקה אאפורע תו"ז ששייכים להרבה מקומות.
עוד יש לציין בספר אגרות רעק"א יש באוצר הכחמה באיגרת קל"ז שלא היה נוח לו שהתלמידים שואלים שאלות ממקומות אחרים חוץ ממה שהביאו התוספות אם יש למשהו אפשרות להעלות
 
עוד יש לציין בספר אגרות רעק"א יש באוצר הכחמה באיגרת קל"ז שלא היה נוח לו שהתלמידים שואלים שאלות ממקומות אחרים חוץ ממה שהביאו התוספות אם יש למשהו אפשרות להעלות
כלל לא קשור לנושא, רעק"א הדריך את תלמידיו איך ללמוד סוגיא בתחילת לימודם, והקפיד עליהם שעוד קודם שמבינים היטיב השקו"ט של הסוגיא הם כבר מנסים לדמות סוגיא זו לאחרת. וברור לי שעל דרך זה אם היו מנסים כבר בתחילת לימודם הסוגיא לומר מהלך עמוק ושורשי גם היה מונעם מטעם זה. (וזה גופא מה שהבאנו מדברי השו"ע הרב בהודעה הקודמת, שבתחילת לימודו של אדם ילמד כל ההלכות וטעמיהן בדרך קצרה).

אבל הנושא שאנו דנים עליו הוא העיון של זמנינו, יושב לו בחור/אברך צעיר ולומד על דרך המשל את הסוגיא בבא בתרא של נמצאת שאינה שלו, שמבואר באחרונים (נתיה"מ סא בשם בעה"ת) שאם חזר הגזלן וקנהו מהנגזל נקנה ממילא ללוקח מכח הקנין הראשון, ואי"צ לחזור ולקנות, ועל זה מתמיהים איך שייך לפעול קנין בדבר שאינו שלו?, מתרצים יסוד גדול שקנין הוא הסכם ולא חלות על חפץ. על זה אני מתמיה, איך שייך שבחור שאינו ידוע ברור מה זה קנין, מה זה בעלות, מה זה העברת בעלות, מה זה חלות, מה זה הסכם בין שנים, מלעיטים אותו בכאלו מיני רייד, האם הבין כלל מה זה הדבר הזה הסכם על חפץ, או שרק הצליח לנסח קוד מסוים, זה נקרא לירד לשורשן של הדברים?. וכי על זה לא היה עומד הגרעק"א וצווח ככרוכיא?

אבל אם ילמד כל סוגיא משורשה, ויעמיד כל הדינים וההלכות הרבים שבכל סוגיא נגד עיניו, אז יתבהר לו מעצמו המהלך והכיון של הדברים, ובאופן כזה יצליח להתחבר לדברים באמת, וירגיש נועם צוף התורה.
 
כלל לא קשור לנושא, רעק"א הדריך את תלמידיו איך ללמוד סוגיא בתחילת לימודם, והקפיד עליהם שעוד קודם שמבינים היטיב השקו"ט של הסוגיא הם כבר מנסים לדמות סוגיא זו לאחרת. וברור לי שעל דרך זה אם היו מנסים כבר בתחילת לימודם הסוגיא לומר מהלך עמוק ושורשי גם היה מונעם מטעם זה. (וזה גופא מה שהבאנו מדברי השו"ע הרב בהודעה הקודמת, שבתחילת לימודו של אדם ילמד כל ההלכות וטעמיהן בדרך קצרה).
לא זאת כוונת רעק"א נשמח לציטוט
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓