דברים למה צריך לצוות לשמוע את הנידונים (1 צופה)

[אחד יחיד]

שָמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק (א, טז)

על הציווי "שמוע בין אחיכם" מקשה האור החיים, מדוע צריך לצוות על השמיעה, הרי ברור שהדיין מצווה לשמוע את הצדדים (שהרי אם לא ישמע איך ידון?). ובלשונו: "קשה, מה צריך לצוות לזה, אם לא ישמעו, על מה ידונו?".

ועוד הוא מקשה, מדוע נאמרה כאן הלשון "שָמוע", במקום בלשון ציווי רגיל, "שמעו" [ובלשונו- "עוד, למה אמר בדרך זה ולא אמר שמעו"].

ומתרץ על כך האור החיים מספר תירוצים, ונביא שניים מהם-

תירוץ אחד – הציווי אינו סתם לשמוע (ולכן לא נאמר "שמעו"). הלשון "שמוע" מורה על מצב מתמשך, התמדת השמיעה באריכות; היינו, שיהיו הדיינים סבלניים, וגם אם יתווכח בעל דין זמן רב ויביא עוד טענות וכד', לא יאמרו הדיינים, שמענו אותו די וכעת עלינו לפסוק. וכמו כן, אם היה דין שארך זמן רב ונסתיים, לא יאמרו הדיינים, כעת אנו עייפים ויגעים, ואין בכוחנו לשמוע את המתדיינים הבאים אחריהם עד למחר, אלא יקבלו מיד את הבאים אחריהם וישמעו אותם, שלא יהא עינוי הדין. ובקצרה, הפסוק אוסר על הדיינים "להתעייף מלשמוע". וזהו "שמוע בין אחיכם" – היו במצב מתמשך של שמיעה והאזנה.

תירוץ נוסף – הדגש הוא על המילים "בין אחיכם" ("שמוע בין אחיכם"); שמיעת הדיינים את בעלי הדין צריכה להיות באופן שווה: "שלא יהיה השופט מצהיל פניו ונושא עיניו באחד מהם, ומשפיל עיניו מאחד מהם, אלא שתהיה דרך השמיעה שווה ביניהם, והוא אומרו- 'שמוע', פירוש, דרך השמיעה, תהא 'בין אחיכם'; אם אתה תישא עיניך, תישא לשניהם, ואם תשפיל, תשפיל לשניהם". וזו אם כן כוונת הפסוק, שה"שמוע", אופן השמיעה, יהיה "בין אחיכם", באופן שווה וללא משוא פנים.

[ובהמשך מעלה האור החיים אפשרות נוספת להסביר את הציווי – הפסוק מצווה, שהדיין ימעט ככל הניתן מלהסתכל ולהחליף מבטים עם בעלי הדין, אלא יתמקד יותר בשמיעתם בלבד; כי כל אחד מבעלי הדין בוחן היטב כיצד מסתכל הדיין על בעל הדין האחר, ולעתים מדמה בנפשו שהסתכלות זו נעשית בצורה אוהדת יותר בהשוואה להסתכלות עליו, ומסתתמות טענותיו: "או אפשר, שיצווה שלא יישא עיניו כל עיקר בהם, כי אפשר שיטעה אחד מהם במין הראיה שהוא עין יפה יותר ממנו, ושיסתתמו טענותיו". ומוסיף האור החיים "ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל חביב עלי כרוחי ה"ה הרב רבי משה בירדוג זלה"ה שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה, ולא היה נושא עיניו כל עיקר, ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח באיזה אחד מבעלי הדין, היה מתבלבל שכנגדו, והוא אומרו שמוע בין אחיכם, שלא יעשו אלא השמיעה, והדברים באים מהטוענים לפניהם באין השתנות לאחד מהם, ובזה- ושפטתם צדק"]. (לימוד יומי)