מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות

[יישר כח גדול]

ערב-שבת שב רבי זלמן מן המרחץ וכותונת אין בידו.
אמרה לו אשתו:
רותנתך היכן?
השיב רבי זלמן:
היה שם, במרחץ, עני אחד והחליף כותנתי שלי בכותנתו שלו.
תמהה האשה ושאלה:
וכותנתו שלו היכן היא?
החזיר רבי זלמן:
אותו עני שכח ולא הניח כותנתו שלו...

 

[יישר כח גדול]

רבי יצחק, בנו וממלא מקומו של רבי חיים, בא מוולוז'ין למינסק להשמיע ברבים על צורכי הישיבה. למחר דרש בבית-המדרש הגדול, ונתמלא הבית אדם רב, וגדול היה הדחק. פתח רבי יצחק ואמר:
כתוב בתורה: "כי תשא את ראש בני-ישראל, ונתנו איש כופר נפשו... ולא יהיה בהם נגף"[24]. וקשה: למה הוצרך המקום לעשות מחצית השקל תריס בפני הנגף? יגער בו, ולא יהיה. אלא עניינו של הכתוב כך הוא: אמר הקדוש ברוך-הוא למשה: "כי תשא את ראש בני-ישראל", ובוודאי גדול יהיה הדחק וישראל יגפו זה את זה, שזריזים הם למצוות, – "ויתנו איש כופר נפשו", יהא קיומה של המצוה תלוי בממון, וממילא "לא יהיה בהם נגף", אלא אדרבה, איש-איש מישראל יאמר בלבו: עדיין יש שהות בידי, ואין למהר... כשאני רואה – הוסיף רבי יצחק, – כמה גדול הדחק עכשיו בבית-המדרש, אף אני אומר לכם: ידוֹע תדעוּ, שלא לשם דרשה, אלא לשם "מחצית-השקל" באתי לכאן...

"הרב לפורים" של ישיבת וולוז'ין היה נוהג לחקות בשעת חדווה דרכי לימודו, מנהגיו ותנועותיו של ראש-הישיבה. והיה מעשה והגדיש את הסאה והעליב בחיקוייו את רבי יצחק. ולמחר, כשפג יינו של "הרב", בא אצל רבי יצחק והתחטא לפניו, שאין אדם נתפס על יינו. אמר לו רבי יצחק:
משל הדיוט אומר: "כל מה שיש לפיכח בריאתו, יש כנגדו לשיכוֹר בלשונו". וקשה: טבח הלוקח שור לשחיטה וחושש, שמא תמצא לו סירכה בריאתו, יקדים וישקה אותו יין, ויסתכל בלשונו ויראה מה שיש לו בריאתו? אלא – אין מביראים ראיה מן השור...

רבי יצחק היה מתיירא מן הרעמים. פעם אחת, בשעת זוועה אמר לתלמידיו:
כמה אני נהנה מן הרעמים!
תמהו התלמידים, ואחד מהם שאל:
רבי, כיצד אתה נהנה, ואנו כולנו יודעים, שאתה מתיירא?
החזיר לו רבי יצחק:
שוטה שבעולם, וכי בשביל שלא אהנה, לא יהיו רעמים? ובכן, מוטב שאהנה...

בזמן נשיאותו של רבי אליעזר-יצחק פריד, חתנו של רבי יצחק, שימש בישיבה של וולוז'ין משגיח פיקח, ורבי אליקום שמו. פעם אחת בא אצלו בחור מגודל זקן וביקש להיות מתלמידי הישיבה. אמר לו רבי אליקום:
בן כמה אתה?
השיב הבחור:
בן שבע-עשרה אני.
נסתכל רב אליקום בזקן המגודל של הבחור ואמר לו:
כמה נשתנו הדורות! בשעתי, כשהייתי בן-גילך כבר מלאו לי עשרים...

רבי אליקום היה אומר:
אותו תבשיל של גריסים, שהליטאים כרוכים אחריו, דומה לפרה אדומה. מה פרה אדומה אין לה טעם, אף תבשיל זה אין לו טעם; מה פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, אף תבשיל זה כך: מרפא חולים ומחליא בריאים...

 

[גנזי נסתרות]

מעשה נחמד ששמעתי בשם הרה"ק מטשיבין זיע"א
שאמר שבהיותו ילד ראה שאביו שהיה רב ברימלאוו - בעל הכוכב מיעקב זצ"ל (שאגב היום כ"א בשבט חל יומא דהילולא דיליה)
הינו רב והוא בקיא בכל מכמני התורה - וע"כ גמר אומר שגם הוא רןצה להיות רב ולכן הוא למד ולמד עד שהיה בקיא בכל התורה כולה והפטיר הרה"ק שכשבגר ראה שיש רבנים שאינן יודעים אות אחת מהתורה, אך כבר היה מידי מאוחר בשבילו

 

[יישר כח גדול]

רב קבל על בני-עירו לפני הנצ"יב, שהם אינם נוהגים בו כבוד מחמת שהוא עוסק גם בפרקמטיה, ולהסתלק מן הפרקמטיה אינו רוצה ואינו יכול משום שהוא צריך לה ורואה ברכה בה. אמר לו הנצ"יב"
הכל צריכים למחט. סתם-אדם משתמש בה ומצניעה, אבל מי שיוצא במחטו לשוק, מעיד על עצמו שחייט הוא...

 

[יישר כח גדול]

רבי רפאל הכהן שפירא, חתנו של הנצ"יב, שימש זמן-מה בוולוז'ין משנה ראש-ישיבה להנצ"יב. ושתקן מופלא היה רבי רפאל כל ימיו. אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, כיצד אין אתה עייף מן השתיקה?
החזיר לו רבי רפאל:
מודה אני: השתיקה מעייפת אותי מאד, וכדי לנוח הימנה אני חוזר ושותק...

 

[יישר כח גדול]

כמה שנים קודם פטירתו של הנצ"יב שימש נכדו רבי חיים סולובייצ'יק משנה ראש-ישיבה לו. ונוהג היה רבי חיים לטייל ארוכות וקצרות עם מופלגי הישיבה כשידו רכובה על שכמם דרך חיבה. ועל תלמידים שנודעה להם חיבה כזו מאת רבי חיים, היה הזקן הנצ"יב אומר:
ר' חיים בצווארו – ויעסוק בתורה?

 

[יישר כח גדול]

כשנדפסו "שאלות ותשובות בית-הלוי", אמר לו אחד ממקורביו:
רבי, תמה אני, שכמה מחידושיו של מר מצאתי בספריהם של אחרים. החזיר לו הבית הלוי:
מה תימה יש כאן? המהלך בדרך ישרה פוגש רבים אחרים מהלכים בדרך עמו; המהלך בדרך עקלתון מהלך יחידי...

 

[יישר כח גדול]

היה לו לבית הלוי סיכסוך עם אדם אחד, וכשעמדו שניהם לדין, סבר בעל דינו שנכשל בטענותיו. ואמר לו בחוצפה:
תמה אני על פיקח כמותו, שנשמעה מפיו טענה של-שטות.
החזיר לו הבית הלוי:
ולטעמך, כשהקדוש ברוך-הוא מבקש לקיים "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", במי יקיים – שמא בטיפש כמוך?...

 

[יישר כח גדול]

אחד מבניו של הבית הלוי נשתדך ופסק לו אבי-הכלה נדוניה שלושה אלפים. זחה עליו דעתו והתחיל מתייהר כלפי חבריו.
אמר לו אביו הבית הלוי:
טועה אתה, בני, ולחינם אתה מתייהר. לי ולא לך פסקו את הנדוניה.
נעלב הבן ואמר לו:
אבא, שמא מכאן ראיה, שאין אתה ראוי אלא לשלושה אלפים?
השיב לו הבית הלוי בשנינות:
שוב אתה טועה, בני. אני ראוי להרבה יותר. ולמה לקיתי? משום שידך באמצע...

 

[יישר כח גדול]

נזדמן הבית הלוי לחתונה עשירה, וכמה גדולי-תורה היו שם בין המסובים. היה שם גם בדחן מפורסם, וביקש אף הוא להראות כוחו בדברי-תורה: צירף הרבה מקראות ומאמרי חז"ל ועשה אותם מחרוזת של חרוזים לכבוד החתן והכלה והמחותנים, כדרך הבדחנים. לאחר שסיים, אמר לו הבית הלוי:
יישר כוחך! ובתורת שכר-טירחה אספר לך מעשה שהיה. כפרי אחד היתה לו בביתו איצטבה מלאה ספרים. פעם אחת נכנס אצלו אורח וראה: הכפרי מוציא מתוך האיצטבה שורה שלימה של ספרים ומניחם זה על-גבי זה. עמד האורח ותמה: "כמה גדול בתורה אדם זה, שזקוק הוא לכל הספרים הללו בבת-אחת!" – לסוף עלה הכפרי על-גבי ערימת הספרים, הגיע בידו עד לראש האיצטבה והוריד מעליה גבינה נוקשה...

 

[יישר כח גדול]

רבי יעקב משולם אורנשטיין, בעל "ישועות יעקב", היה עשיר מופלג. פעם אחת בא מלבוב לסטרי והלך להקביל פניו של רבי אריה-ליב הלר, ששימש שם ברבנות והיה עני מדוכא. לאחר שרבי יעקב משולם יצא, אמרו לו לרבי אריה-ליב:
כמה גדול כבוד התורה בימינו! רב מפורסם ועשיר מופלג כרבי יעקב-משולם לא חס על טרחתו וירד לסימטה רחוקה וסרוחה בשביל להקביל פניו של מר.
החזיר רבי אריה-ליב:
הפך הדברים: כמה ירוד כבוד התורה בימינו! אילו רבי יעקב-משולם רק גדול בעושר, כלום היה טורח ויורד אלי? עכשיו, שנענש והוא גם גדול בתורה, הגיע לידי כך, שירד אלי...

 

[יישר כח גדול]

כשישב רבי מאיר וייל על כיסא הרבנות בברלין, שימש שם חזן בבית-הכנסת הגדול אדם אחד ושמו רבי אשר ליאון. פעם אחת אמר לו רבי מאיר:
כל מה שאמרו בחזן חילופו במר. סתם חזן – שוטה; מר – פיקח. סתם חזן עם הארץ; מר – בר אוּריין. סתם חזן – עני; מר – בעל-נכסים. סתם חזן יודע שיר ונגינה; מר – אינו יודע...

 

[יישר כח גדול]

דייגי ווילנה הפקיעו שכר הדגים, ורוב הציבור לא יכול לעמוד ביוקר זה, והעניים לא היה בידם לקנות דגים לכבוד שבת ויום-טוב. שלח המגיד רבי יחזקאל-פייבל לקרוא את הדייגים והתרה בהם:
אם יחזרו בהם ויורידו את השער – מוטב, ואם לאו יכריז איסור על אכילת דגים.
לא נשמעו לו הדייגים, והכריז איסור על אכילת דגים בין בחול ובין בשבת ויום-טוב. עברו שבוע, שבועיים – אין קונה דגים. ראו הדייגים שכלתה אליהם הרעה, ובאו אל רבי יחזקאל-פייבל והתחננו לפניו שיבטל את האיסור. לא נשמע הוא להם ושלחם מעל פניו. עד שיצאו מביתו עצובים ומדוכאים, פנה אליהם ואמר להם:
רבותי, דעו לכם, שהאיסור חל גם עליכם, והוו זהירים, שלא תאכלו דגים גם אתם...

 

[יישר כח גדול]

רבי יחזקאל-פייבל היה אומר:
אדם מישראל, כשהוא גומר שמונה-עשרה ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו, חובה על שכניו, שיתנו לו שלום ויברכוהו בברכת מזל-טוב.
אמרו לו:
רבי, מה טעם?
הסביר רבי יחזקאל-פיבל:
חזקה, שבשעת שמונה-עשרה היה בכמה ערים ועשה כמה עסקים טובים, ומרוב שפע של פרנסה השיא כל בניו ובנותיו...

 

[יישר כח גדול]

רבי שלום-הלוי, המגיד מרייצה, בא מעיירתו הקטנה לפרסבורג הגדולה והוזמן לדרוש בבית-המדרש, שהיה מלא חכמים ולומדי-תורה. פתח ואמר:
קודם-כל רואה אני צורך לצוות לביתי במקום הזה; ואני מבקש אתכם, שתציבו לי מציבה על קברי.
שאל אחד מן הקהל:
רבי, מה זה ועל מה זה?
החזיר רבי שלום:
מתיירא אני מפני החכמים ולומדי-התורה שלפני, שמא ישרפוני בהבל-פיהם ויקברוני קבורת-עולמים. ואני רוצה הייתי, שאשתי ובני יידעו, לפחות, את קבורתי...

 

[יישר כח גדול]

רבי שלום בא לעיר אחת לדרוש ברבים, והזמינו ראש הקהל לסעודה. לאחר הסעודה כיבד בעל-הבית את אורחו וזימון. פתח רבי שלום ואמר:
"ברשות בעל-הבית וכו'".
הקפיד בעל-הבית, וכשעמדו מלפני השולחן, אמר לרבי שלום: הכל נוהגים בי כבוד ואומרים: "ברשות מורנו הרב בעל-הבית". מיד יצא רבי שלום לחצר וחזר, נטל ידיו, בירך ואמר:
"ברשות מורנו הרב בעל-הבית – נטל אשר יצר את האדם"...

 

[יישר כח גדול]

רבי שלום נזדמן לחתונה של חסידים, והיה שם גם צדיק אחד, שלא אכל מימיו דבר מן החי. כשעמדו להתפלל מנחה, האריך הצדיק בתפילתו, והש"ץ חיכה לו עד שיגמור. ראה רבי שלום, שהחתן והכלה עייפים מאוד מצום היום, טפח בידו על השולחן וקרא לש"ץ:
חלב די לו ברבע שעה...

 

[יישר כח גדול]

במנחה של שבת שאל אדם אחד את רבי שלום:
מה ראה דוד, שאמר: "אדם ובהמה תושיע ה'"– מה עניין אדם אצל בהמה?
החזיר לו רבי שלום:
יפה אמר דוד: אדם-בהמה – אלהים יושיע לו...

 

[יישר כח גדול]

רבי שלום נסע ברכבת וביקש לכנס מנין-עשרה למנחה. שניים מן הנוסעים סירבו להצטרף ויצאו לקרון אחר. אמר רבי שלום:
כל ימי, כשהגעתי לפרשת "וישלח", הייתי תמה: דרכם של כלבים, שהם מצטרפים לעדרים של כל מיני מיקנה, ומה טעם לא נצטרפו לעדרים, ששלח יעקב מנחה לעשו? עכשיו אני יודע: כלבים אינם מצטרפים למנחה...

 

[יישר כח גדול]

שאלו לרבי שלום:
מה שאמרו "בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים"?
החזיר רבי שלום:
כידוע, עתידים היו ישראל להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, ולא נשתעבדו אלא מאתיים ועשר שנים. משום מה? משום שאמרו נשים צדקניות לקדוש ברוך-הוא: "יהמו נא רחמיך עלינו ושחרר בעלינו, שאין לנו קיום בלעדיהם". אמר להם: "עדיין לא הגיעה השעה, שנאמר לאברהם בברית בין-הבתרים, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". אמרו לו: "עלינו ועל צווארינו. מסורים יהיו בעלינו בידינו, ונשלים להם השיעבוד כפל-כפליים". מיד נשמע להן הקדוש ברוך-הוא ועשה רצונן. וזהו שאמרו:
"בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו ישראל ממצרים"...