מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות

[יישר כח גדול]

בחור פיתה לעבירה ונתפתתה. נולד בן, וכשהובא הילד לברית-מילה נעלם האב מחמת בושה, ולא ידע המוהל, מה שם יקרא לרך הנימול. היה שם רבים שלום הלוי, המגיד מרייצה, ושאל:
מה שם אבי הילד?
החזירו לו:
שמעיה שמו.
אמר המגיד:
קיראו לו לילד "יקום פורקן".
תמהו הכל:
מה שם הוא זה?
השיב המגיד:
בפירוש נאמר: "יקום פורקן מן שמעיה" (= שמיא)...

 

[יישר כח גדול]

רבי עקיבא איגר בא לווארשה והלך לראות בית-המדרש לרבנים, שנוסד שם בשנת תקפ"ו. תהה על קנקנם של התלמידים ולא מצא אותם לא בש"ס ולא בפוסקים. תמה ושאל למנהל:
היכן תורתם של אלו?
השיב המנהל:
בית-המדרש זה אינו אלא מעין פרוזדור להתקין את התלמידים, שייכנסו ללימודי הרבנות.
נענה רבי עקיבא ואמר:
משמע, שתלמיד הלומד כאן הוא בכלל "ערב רב", ולא בכלל רב...

 

[יישר כח גדול]

שמשו של החתם סופר היה נוהג סילסול בעצמו ומתייהר, שהוא שמשו של הרב ובן-אחיו של עשיר ידוע בפרסבורג. גער בו רבי משה ואמר לו:
אילו היית למדן כמותי ועשיר כדודך – ניחא. עכשיו, שלמדן אתה כדודך ועשיר כמותי, – יהירות זו מניין לך?...

 

[יישר כח גדול]

החתם סופר היה אומר:
לא מן התימה היא כלל, שמשה רבינו זכה למה שזכה. אילמלי היה לי רב כרבו, הייתי גם אני משה רבינו. תאמרו: מפני-מה אין לי רב כרבו? הרי זה דבר פשוט: משום שאינני משה רבינו...

 

[יישר כח גדול]

פרנסי-הקהילה של ברודי באו לרבי אפרים-זלמן מרגלית ליטול הימנו עצה בעניין אחד מענייני הציבור, וביטלו אותו מלימודו. הקפיד רבי אפרים-זלמן ואמר להם:
רבותי, אל תבואו לבלבל מוחו של למדן, שראשו כבד עליו מחמת דברי-תורה. אל תבואו לבלבל מוחו של סוחר, שראשו כבד עליו מחמת דברי עסק ומסחר. לכו לכם לצדיק של חסידים, שראשו בטל מכל דבר, והוא יתקנכם בעצה טובה...

 

[יישר כח גדול]

כשנפטר רבי זלמן בעל "חמדת שלמה", רבה של ווארשה, גזר הנציב פאסקביטש, שמכאן ואילך לא ישמש רב בווארשה אלא יליד פולניה, ובמקומו של המנוח העמיד את רבי חיים דוידסון, שהיה חכם, עשיר ולמדן מופלג, אף-על-פי שלא היתה תורתו אומנותו. היה שם פיקח אחד ואמר:
עכשיו אבדה לנו אבידה לאבידה: אבד לנו רב הגון ואבד לנו גם "בעל-בית" הגון...

 

[יישר כח גדול]

אשה מפוחמת נכנסה אצל רבי אבּלי פוסבילר, רבה של ווילנה, ושאלה בפיה:
רבי, מה צריכה אני להכין היום לסעודה?
החזיר לה רבי אבּלי:
לכי לביתך ועשי אטריות.
לאחר שיצאה, אמר רבי אבּלי לתלמידיו:
מפחמוּת ידיה ניכּרת תמימה, זו, שמשרתת היא. כששאלה את בעלת הבית, מה יש להכין היום לסעודה, גערה בה זו ואמרה לה: "לכי ושאלי את הרב!" – והרי היא באה אלי...

 

[יישר כח גדול]

ההוא שנכנס אצל רבי אבּלי, מגלב מתחת לבית-שחיו וכנפי גלימתו מכונסות לו אל תחת חגורו, – נכנס ושאל:
רבי, אני כוהן. רשאי אני ליקח גרושה?
השיב רבי אבלי:
הן, רשאי אתה.
תמהו תלמידיו:
כיצד מתיר הרב לאו מפורש שבתורה?
ראה רבי אבּלי לתמיהה שבלבם, והסביר להם:
אדם זה ודאי עגלון הוא, וכוהן עם-הארץ הוא. שמועה שמע, שכוהן אסור ליקח גרושה. עכשיו באה אשה אליו, שיקח אותה לעגלתו, וזהו שבא אלי לשאול, אם רשאי הוא בכך...

 

[יישר כח גדול]

מחבר בא לרבי אבּלי לקבל הסכמה. עיין רבי אבלי בכתב-היד ואמר למחבר:
חבל, שלא הגר"א חיברו.
נבהל המחבר לשמוע שבח כזה מפיו של רבי אבּלי ואמר:
להגר"א מדמה אותי מר?
השיב רבי אבּלי:
חלילה! לא היתה כוונתי אלא לאמור: אילו הגר"א חיבר ספרו של מר, היה בו ממש...

 

[יישר כח גדול]

מחבר הביא לרבי מנשה מאיליה ספרו, שהיה כולו פלפולים חריפים על דרך קל-וחומר. נהג בו רבי מנשה כבוד והזמינו לסעוד בשבת.
הגיעו למרק ומצא האורח על השולחן לפניו מזלג, ולא מצא כף. נבוך ולא אכל.
אמר לו רבי מנשה:
מה טעם מסרב מר לאכול?
רמז לו האורח על מה שלפניו. נענה רבי מנשה ואמר לו:
אף-על-פי-כן יאכל מר. מקל-וחומר יאכל. מה דגים הנאכלים במזלג, נאכלים גם בכף, מרק, הנאכל בכף, אינו דין שיהא נאכל גם במזלג...

 

[יישר כח גדול]

רבי מנשה ראה דיין שדן יחידי. אמר לו:
ליחוש מר לרבי ישמעאל בנו של רבי יוסי הגלילי, שהיה אומר:
"אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד".
התייהר הרב והחזיר לו:
אני והגמרא והשולחן-ערוך שלושה אנחנו.
נענה רבי מנשה ואמר:
וליחוש מר לנקיי-הדעת שבירושלים, שלא היו יושבים בדין אלא אם-כן ידעו מי שיושב עמהם...

 

[יישר כח גדול]

כשנדפס ספר "ישועות יעקב" של רבי יעקב-משולם אורנשטיין, רבה של לבוב, ריננו אחריו, שכמה מחידושיו גנובים מספריהם של אחרים שקדמוהו. הגיע הרינון לאזניו של רבי יעקב-משולם, נענה ואמר:
אין בכך כלום. יכולני, ברוך-השם, לשלם תשלומי-כפל וגם תשלומי-ארבעה וחמישה...

 

[יישר כח גדול]

בא לידו של רבי יעקב-משולם ספר חדש. שבחו ואמר:
ראוי ספר זה שייקרא: "פלאי-פלאים".
תמהו התלמידים ושאלו:
מה ראה רבי לשבח ספר קלוש זה?
החזיר להם הרב:
עד עכשיו ידעתי, שמסמרטוטים עושים גליונות-נייר, וזה מעשה-פלאים; עכשיו אני רואה, שאפשר גם להחזיר גליונות-נייר לקדמותם ולעשותם סמרטוטים, וזה מעשה של פלאי-פלאים...

 

[יישר כח גדול]

שאל מחבר אחד את רבי אריה-ליב הלר, בעל "קצות החושן", ואמר לו:
ילמדני מר, מה טעם חידושי-תורה שלו מקובלים על הלומדים, וחידושי-תורה שלי אינם מקובלים על הלומדים?
אמר לו רבי אריה-ליב:
אימתי כותב מר חידושי-תורה שלו?
השיב הלה:
מובן מאליו שאני כותב אותם בשעה שדעתי צלולה עלי.
החזיר לו רבי אריה-ליב:
אני איני נוהג כך. חידושי שלי אני כותב תיכף כשהם עולים במחשבה לפני, ולאחר זמן, כשדעתי צלולה עלי, אני מוחק...

 

[יישר כח גדול]

רבי משה חפץ, רבה של טשאווס שברוסיה הלבנה היה מקנתר תמיד את הדיין שבעירו, ולכשזקנוּ שניהם, לקו עיניו של רבי משה ולא לקו עיניו של הדיין. שלח לו רבי משה:
אל תדמה בנפשך, שאני עברתי, חלילה, על "לא תקח שוחד", ולפיכך לקו עיני, אלא ש"השוחד יעוור עיני חכמים" ולפיכך לא לקו עיניך...

 

[יישר כח גדול]

רבי ישראל לונשיץ, רבה של דרוהוביטש, היה מן המקילים בטריפות. ויהי היום ואשה ענייה באה אליו ובידה תרנגולת שחוטה, שלא נמצאה בה מרה. טעם רבי ישראל בקצה לשונו את הכבד ואמר לאשה:
אני איני מרגיש טעם מר. שמא תטעמי אתּ?
נאנחה הענייה ואמרה:
רבי, לי מר גם בלא זה.
נאנח רבי ישראל ואמר:
בתי, אם מר לך – כשירה...

 

[יישר כח גדול]

רבי יעקב-יצחק "החוזה" מלובלין הוכיח את רבי נפתלי מרופשיץ תלמידו ואמר לו:
נפתלי, חכם אתה יותר מדי. התורה אמרה: "תמים תהיה עם ה' אלהיך". הרי, שגדולה תמימות מחכמה.
החזיר לו רבי נפתלי:
כדבריך, רבי, אלא שאדם זקוק לחכמה מרובה בשביל שיהיה תמים עם ה'...

אחרי פטירתו מותו של החוזה, היסס אחד מחסידיו כמה זמן לנסוע לרבי נפתלי תלמידו. לסוף החליט ונסע. כשנכנס, נתן לו רבי נפתלי שלום ואמר לשמשוֹ:
תן לו כיסא וישב וינוח. עייף הוא. ארוכה היתה דרכו לרופשיץ...

 

[יישר כח גדול]

שמואל מוּנקס היה מגדולי מקורביו של מחם-מנדל מליבאביץ, בעל "צמח צדק".
פעם אחת מצאוהו חסידים עומד ליד גבעה וכולו תפוש מחשבות.
אמרו לו:
שמואל, על מה אתה חושב?
השיב להם:
חשבתי חשבונה של הגבעה ומצאתי כמה עריבוֹת עפר יש בה. בשכר "תיקון" אגלה גם לכם רז זה.
הביאו "תיקון" מן המשובח, שתה שמואל, שנה ושילש, פתח ואמר: לא כל העריבוֹת שוות. זו גדולה וזו קטנה. לפיכך צריך למדוד את העריבה תחילה. אם מידתה שליש גבעה, יש בה בגבעה שלוש עריבות, ואם מידתה חמישית הגבעה, יש בה בגבעה לא פחות מחמש עריבות...


בפרוס ימים נוראים בא שמואל מעיירתו לליבאביץ ושהה שם עד אחרי סוכות, כמנהגו שנה-שנה.
יום שעמד לשוב לביתו אמרה לו הרבנית, אשתו של רבי מנחם-מנדל:
רצונך, שתלך ותקח לי יין מן היינני?
הסכים שמואל, ונתנה לו הרבנית בקבוק וכסף. קנה שמואל יי"שׂ יפה, קצתו שתה וקצתו הצניע לצורך הדרך – ונסע לביתו.
לשנה חזר ובא לליבאביץ בפרוס ימים נוראים. הביא עמו בקבוק ונכנס לביתו של רבי מנחם-מנדל, נתקל ונפל לקרקע ושבר את הבקבוק. יצאה אליו הרבנית ואמרה לו:
מה לך, שמואל שנתקלת?
החזיר לה שמואל:
לא לחינם אומרים הבריות: "מן הפזיזות לא תצאנה הטובות"..

 

[יישר כח גדול]

רבי שמשון וורטהיימר בווינה היתה לו בת סומית בעין אחת. השיא אותה לרבי יששכר-בּרוּש ופסק לו שבעים אלף ר"ט נדוניה. קראו עליו:
"עי"ן תחת עין..."

 

[יישר כח גדול]

פעם אחת שבחו לו לבית הלוי באדם גדול, שהוא עוסק בתורה יומם ולילה ויודע כל התורה כולה. נענה רבי יושע בר ואמר:
עוסק בתורה יומם ולילה – אמת, יודע את התורה – מסופקני. הואיל והוא לומד תמיד, אימתי יש לו שהות לדעת?...