עקב מדוע לא נזכר האם נתקבלה תפילת משה בעד אהרן

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא (ט כ)

לכאורה לפלא, כי בכל משום שהזכיר משה רבינו במשנה תורה שהתפלל בעד מי שהוא, מיד אמר האם שמע ה' אליו או לא, כמו בפסוק הקודם שהזכיר שהתפלל על ישראל לאחר חטא העגל אמר "וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא", ובפרשת ואתחנן כאשר הזכיר תפילתו על עצמו להכנס לארץ אמר "ואתחנן אל ה' ולא שמע אלי". ואילו כאן בתפילתו על אהרן, מדוע לא אמר האם שמע ה' אליו או לא.

וביאר היטב בספר אהבת ציון לרבי אברהם היילפרין זצ"ל (נדפס בלובלין שצ"ט), דרש"י פירש דהתאנף ה' להשמידו היינו כילוי בנים, והועילה תפילת משה רבינו לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו שנים. אם כן, אי אפשר לומר "שמע ה' אלי", שהרי מחצה לא התקבל, וגם אי אפשר לומר "לא שמע ה' אלי", מפני שמחצה התקבל, ודברי פי חכם חן.​

 

[הצעיר שבחבורה]

כבר עמד בזה בספרא (צו, ריש פרשת המילואים).

"[א] "וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו אִתו" -- מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (שמות לב, לה) "וַיִּגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" - היה במשמע שנתרחק אהרן. כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - היה במשמע שנתקרב אהרן.
מנין שידע משה שנתרחק אהרן? שנאמר (דברים ט, כ) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההִוא" -- ולא נאמר "וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא". כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - ידע משה שנתקרב אהרן.
מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק? נאמר בסוף הענין (ויקרא ט, ז) "קְרַב אל המזבח" - והלא כבר הסדיר משה לפניו כל העבודות?! - אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר. כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - ידע אהרן שנתקרב."

ומבאר המלבי"ם את דברי הספרא

"קח את אהרן ואת בניו אתו: הנה ימצא להחוטא שלשה חסרונות:​

• ( א ) מצד ה' שירחק את החוטא ויסתיר פניו ממנו כמו שכתוב "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם". עד שדומה כאילו הוא יוצא מרשות הקודש לרשות אחר כמו שכתוב "ויצא קין מלפני השם".​
• ( ב ) מצד העונש אשר יגזר עליו. ועל צד הזה מועיל מה שיתפלל אחר עליו כמו שכתוב "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" ופירשו חז"ל זו כילוי בנים. "ואתפלל גם בעד אהרן". על הענין הראשון אין מועיל תפלת אחרים כי זה תלוי במעשיו ותשובתו אבל לבטל העונש והגזרה מועיל תפלה.​
• ( ג ) מצד החוטא עצמו שגם אם ה' בחסדו יכפר חטאתו וגם לא יעיר חמתו להענישו -- בכל זה הוא עצמו מרגיש חטאו כמו שכתוב "וחטאתי נגדי תמיד", ויכלם מאשר עשה, עד שיהיה סליחה גמורה בענין שיוסר החטא כאילו לא היה במציאות כלל שזה בתשובה מאהבה שיעשה מעונות זכיות כמו שאמרו חז"ל.​

ושלשה ענינים אלה היו באהרן:​

• ( א ) אם הענין הראשון שהיה מרוחק מה' כמו שכתוב "ויגוף את העם..אשר עשה אהרן" ובזה היה מרוחק מה' כיוצא מרשותו. וכשאמר "קח את אהרן" היה במשמע שנתקרב אהרן מצד זה. כי לשון 'קיחה' מורה שלוקח דבר שאינו ברשותו תחת רשותו, שעל זה בא על הקנין שמכניסו לרשותו על ידי אחד מדרכי ההקנאה או על לקיחה בידו שמכניסו להיות בידו. וצייר בזה בלשון זה כאילו היה אהרן בלעדי רשות הקדושה ואמר לו הקב"ה שיקחהו אל הקדושה והקורבה אל האלקים​
• ( ב ) הענין השני מצד העונש שנגזר עליו שזה ידע משה כי הוא התפלל עליו להסיר העונש. וזהו שאמר מנין שידע משה שנתרחק אהרן. ומה שאמר שלא נאמר וישמע ה' וכולי -- רוצה לומר כי כן נאמר על מה שהתפלל על ישראל ולא נאמר כן על תפלת אהרן. אולם במה שכתב "קח את אהרן ואת בניו" ידע שהוסר הגזירה מבניו ואז ידע משה שנתקרב אהרן מצד הענין שהשתדל בו משה.​
• ( ג ) עדיין לא נדע אם היה סליחה גמורה בענין שיוסר החטא ממציאות כלל בתשובה מאהבה. שעל זה אמר מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק, כי עדיין היה הוא דואג מחטאתו. אבל במה שכתב "ואת בניו אתו" - שמלת "אתו" מורה שהוא עיקר והם טפלים לו ובאים רק בזכותו - ובזה ידע שהיה סליחה גמורה שאי לאו כן היה בהפך - שהוא בא בזכות בניו שלא חטאו. ובזה ידע אהרן שנתקרב.​

ולפי זה מה שכתוב "קח את אהרן" הוא ככל קיחה שמכניס דבר אל רשותו. ובתרגום יונתן "קרבית אהרן דאתרחיק על עובדא דעגלא"."​

 

[הצעיר שבחבורה]

כבר עמד בזה בספרא (צו, ריש פרשת המילואים).

"[א] "וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו אִתו" -- מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (שמות לב, לה) "וַיִּגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" - היה במשמע שנתרחק אהרן. כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - היה במשמע שנתקרב אהרן.
מנין שידע משה שנתרחק אהרן? שנאמר (דברים ט, כ) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההִוא" -- ולא נאמר "וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא". כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - ידע משה שנתקרב אהרן.
מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק? נאמר בסוף הענין (ויקרא ט, ז) "קְרַב אל המזבח" - והלא כבר הסדיר משה לפניו כל העבודות?! - אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר. כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - ידע אהרן שנתקרב."

לחץ כדי לכווץ...

והחפץ חיים בביאורו לספרא כותב
"מנין שידע משה שנתרחק אהרן: עד שמפני זה הוצרך לומר לו "קח את אהרן". ולא נאמר בו "וישמע ה' אלי וגו': פירוש: כי על ישראל נאמר למעלה מזה הפסוק שהועיל תפלתו. מלמד שלא נתקרב עד כאן."