פתיחה בדבר הלכה ממדרש רבי תנחומא:
הלכה בענין תרגום התורה - חביבותו של אברהם אבינו ע"ה לפני הקב"ה
ה וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה [אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה].
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ: הַמְתַרְגֵּם בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא מִסְתַּכֵּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם?
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמְתַרְגֵּם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּלְתַרְגֵּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תַּרְגּוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה.
וְהַקּוֹרֵא אָסוּר לִתֵּן עֵינָו חוּץ לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּכְתָב, שֶׁנֶּאֱמַר:
וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים (שמות לד, א).
וְאָסוּר לִמְתַרְגֵּם בָּרַבִּים לִתֵּן עֵינָיו בַּתּוֹרָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי: מִקְרָא מָלֵא, שֶׁנֶּאֱמַר:
כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל] (שמות לד, א), הֲרֵי תַרְגּוּם שֶׁנִּתַּן עַל פֶּה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן,
כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. עַל יְדֵי מָה? עַל יְדֵי
כְּתָב לְךָ וְעַל יְדֵי
עַל פֶּה. אִם קִיַּמְתָּ מַה שֶּׁבִּכְתָב בִּכְתָב וּמַה שֶּׁבְּעַל פֶּה עַל פֶּה,
כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית, וְאִם שִׁנִּיתָ מַה שֶּׁבִּכְתָב עַל פֶּה וּמַה שֶּׁבְּעַל פֶּה בִּכְתָב, לֹא כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁתְּהֵא הַמִּשְׁנָה אַף הִיא בִּכְתָב, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֻמּוֹת עֲתִידִין לְתַרְגֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת קוֹרְאִין אוֹתָהּ יְוָנִית, וְהֵן אוֹמְרִין אָנוּ הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה:
אֶכְתֹּוב לוֹ רֻבֵּי תוֹרָתִי? וְאִם כֵּן
כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ (הושע ה, יב).
וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁהַמִּשְׁנָה הִיא מִסְטוֹרִין* שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסֵר מִסְטוֹרִין שֶׁלּוֹ אֶלָּא לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו
(תהלים כה, יד).
*סוד.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהִכְעִיסוּ הַסְּדוֹמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָפְכָן, לֹא נִמְלַךְ אֶלָּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.
וּכְתִיב:
וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם (משלי ג, ד),
שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁהוּא חָבִיב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵינוֹ חָבִיב לִפְנֵי פַלְטְרִין* שֶׁלּוֹ, וּכְשֶׁהוּא חָבִיב לִפְנֵי בְנֵי פַלְטְרִין שֶׁלּוֹ אֵינוֹ חָבִיב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהַצַּדִּיקִים הֵן חֲבִיבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵן חֲבִיבִין לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים וְלִפְנֵי הַבְּרִיּוֹת.
*ארמון.
מִנַּיִן? שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁהָיָה הַמַּלְאָךְ בָּא אֵצֶל דָּנִיֵּאל הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ
אִישׁ חֲמוּדוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד. [וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי] (דניאל י). וּכְתִיב:
וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה (דניאל ט, כג). וְלָמָּה
אִישׁ חֲמוּדוֹת? אַשְׁרֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ שָׁמַע שֶׁבִּשְּׂרוֹ הַמַּלְאָךְ וְאָמַר לוֹ
אִישׁ חֲמוּדוֹת, שֶׁאַתָּה נֶחְמָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁתַּבַּח בָּעֶלְיוֹנִים וְאַתָּה חָמוּד עַל דּוֹרֶךָ.
וְאַף בְּצַלְאֵל נִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁתַּבַּח בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל. [
רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל (שמות לא, ב. לה, ל)].
רְאֵה בָּעֶלְיוֹנִים,
רְאוּ בַּתַּחְתּוֹנִים.
הֱוֵי אוֹמֵר,
וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם (משלי ג, ד).
דָּבָר אַחֵר:
וּמְצָא חֵן, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהָיָה חָבִיב עַל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר:
שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי [נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ (בראשית כג, ו)].
וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה חָבִיב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל הַמַּלְאָךְ? שֶׁנֶּאֱמַר:
וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם [אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו].
פתיחות בענין שהקב"ה גילה סודו לאברהם אבינו ע"ה
פתיחה בדבר הלכה ממדרש רבי תנחומא - בענין המילה
ו וַה'
אָמָר הַמְכַסֶּה.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, אוֹ אֶת שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַה הוּא שֶׁיְּהֵא חַיָּב?
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מִי שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, אוֹ שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, חַיָּב.
לָמָּה? שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. וּכְתִיב
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל (ויקרא יב, ג), נִמְצָא, זֶה עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.
גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁאֵין הַתִּינוֹק נִכְנָס לְמִנְיַן הַדּוֹרוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא מָל, שֶׁנֶּאֱמַר:
זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאֲדֹנָי לַדּוֹר (תהלים כב, לא). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, נֶאֱמַר בַּמִּילָה
עֲבוֹדָה וְנֶאֱמַר בַּקָּרְבָּנוֹת
עֲבוֹדָה, מָה עֲבוֹדָה הָאֲמוּרָה בַּקָּרְבָּנוֹת דָּמִים, אַף עֲבוֹדָה הָאֲמוּרָה בַּמִּילָה דָּמִים.
לָמָּה
זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ? כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַטִּיף טִפָּה אַחַת שֶׁל דָּם, הִיא חֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּקָּרְבָּנוֹת.
לְפִיכָךְ נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם כְּשֶׁמָּל כְּשֵׁם שֶׁנִּגְלָה בַּקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר:
וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם (ויקרא ט, ד).
אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהָיִיתָ עָרֵל וּבָאתָ לְדַבֵּר עִמִּי, הָיִיתָ נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים (בראשית טז, ג). וּכְשֶׁמָּל, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה עָלָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד וְאַבְרָהָם יוֹשֵׁב, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב.
וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ זְכוּת, כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ חֲמֶשֶׁת כְּרַכֵּי סְדוֹם גִּלָּה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.
פתיחה מ
מדרש רבה:
ב כְּתִיב
(תהלים כה, יד):
סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם,
אֵיזֶהוּ
סוֹד ה' זוֹ מִילָה, שֶׁלֹא גָּלָה אוֹתָהּ מֵאָדָם וְעַד עֶשְׂרִים דּוֹר עַד שֶׁעָמַד אַבְרָהָם וּנְתָנָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית יז, ב):
וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ,
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תִּמּוֹל תִּטֹּל
סוֹד ה', מַה סוֹד ה',
ס' שִׁשִּׁים,
ו' שִׁשָּׁה,
ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים,
שִׁבְעִים אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר
(דברים י, כב):
בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ,
מַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר
(במדבר יא, טז):
אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל,
וּמַעֲמִיד אֲנִי מֵהֶן משֶׁה שֶׁהוּא הוֹגֶה בַּתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר
(דברים א, ה):
הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר,
בִּזְכוּת מִי בִּזְכוּת הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
סוֹד ה' לִירֵאָיו.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְהֵא כְּרַבּוֹ,
אָמַר לְפָנָיו וּמִי יִמּוֹל אוֹתִי, אָמַר אַתָּה בְּעַצְמְךָ,
מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם סַכִּין וְהָיָה אוֹחֵז בְּעָרְלָתוֹ וּבָא לַחְתֹּךְ וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיָה זָקֵן, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז עִמּוֹ, וְהָיָה אַבְרָהָם חוֹתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר
(נחמיה ט, ז ח):
אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם. וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת לוֹ
הַבְּרִית אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא
וְכָרוֹת עִמּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בּוֹ.
דָּבָר אַחֵר:
סוֹד ה' לִירֵאָיו,
בִּתְּחִלָּה הָיָה סוֹד ה'
לִירֵאָיו, וְאַחַר כָּךְ
לַיְשָׁרִים,
(משלי ג, לב):
וְלַיְשָׁרִים סוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ לַנְּבִיאִים
(עמוס ג, ז):
כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם זֶה יְרֵא אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית כב, יב):
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה.
אַבְרָהָם זֶה יָשָׁר מִן הַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר
(שיר השירים א, ד):
מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.
אַבְרָהָם זֶה נָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית כ, ז):
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא.
וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ?
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן אוּסְיָא* לְאוֹהֲבוֹ לְאַחַר זְמַן בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לָקֹץ מִתּוֹכָהּ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרַק, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ מִן פַּטְרִיקוֹן* שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב. וּמַה בְּכָךְ, וְנִמְלַךְ בּוֹ.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ מַתָּנָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית טו, יח):
לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, וַחֲמִשָּׁה כְּרָכִים הַלָּלוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הֵם, וְאִלּוּ מִפַּטְרִיקוֹן שֶׁלּוֹ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לֹא הָיָה מְעַכֵּב בְּיָדִי. וּמַה בְּכָךְ, וְנִמְלַךְ בּוֹ.
*אוסיא=נחלת שדה וכרם. פטריקון=נחלת אבותיו.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה אוֹהֲבִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתָּן, נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, שֵׁנִי חֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְנָתַן סְפָרְגִים* שֶׁלּוֹ עָלָיו, שְׁלִישִׁי שֶׁהָיָה חָבִיב לוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אָמַר אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ.
כָּךְ, אָדָם הָרִאשׁוֹן
(בראשית ג, כד):
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. נֹחַ
(בראשית ז, טז):
וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. אַבְרָהָם שֶׁהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר מָה אֲנִי עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ.
*חותם.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס* אֶחָד וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כְּלוּם עָשִׂיתִי אוֹתוֹ סַנְקַתֶּדְרִיס שֶׁלִּי אֶלָּא שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִדַּעְתּוֹ.
*יועץ.
אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי יֵשׁ שָׁם לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ?
וְרַבָּנָן אָמְרֵי כְּבָר קָרָאתִי אוֹתוֹ אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית יז, ה):
כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ, דָּנִים אֶת הַבֵּן חוּץ מִן הָאָב?
מַתַּן תּוֹרָה, גִּלִּיתִי לוֹ. גֵּיהִנֹּם, גִּלִּיתִי לוֹ. דִּינָהּ שֶׁל סְדוֹם לְמָחָר, וְאֵינִי מְגַלֶּה לוֹ?
רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן אָמַר אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר
(ירמיה ג, יז):
בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא וְרַבָּנָן דְּתַמָּן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה, אֵין יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַאי טַעְמֵיהּ
(איוב לז, ב):
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא, וְאֵין
הֶגֶה אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר
(יהושע א, ח):
וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲפִלּוּ אוֹתָן הֲלָכוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ.
פתיחה מ
מדרש רבי תנחומא:
דָּבָר אַחֵר:
וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי,
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב:
כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי אֱלֹקִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז).
מִתְּחִלָּה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה סוֹדוֹ לִירֵאָיו שֶׁנֶּאֱמַר:
סוֹד ה' לִירֵאָיו (תהלים כה, יד) חָזַר וּנְתָנוֹ לַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה (תהלים קיא, א). חָזַר וּנְתָנוֹ לִנְבִיאִים שֶׁנֶּאֱמַר:
כִּי אִם גִלָּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עָכָן, עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגִלָּה לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר:
חָטָא יִשְׂרָאֵל (יהושע ז, יא).
חָטְאוּ בְנֵי עֵלִי, גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמוּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל (ש"א ג, ד).
חָטְאוּ הַסְּדוֹמִיִּים, גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
הַמְכַסֶּה אֲנִי.
עוד מ
מדרש רבי תנחומא:
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
לָמָּה גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם? שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר עַל דּוֹר הַמַּבּוּל לוֹמַר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם עֶשְׂרִים צַדִּיקִים אוֹ עֲשָׂרָה שֶׁיִּתְלֶה לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּזְכוּתָן. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מְגַלֶּה אֲנִי לוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹמֵר שֶׁמָּא אַף בִּסְדוֹם הָיוּ צַדִּיקִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר לוֹ וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן, מַה הֱשִׁיבוֹ, וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, הוּא הַדָּבָר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם, הוּא הַדָּבָר שֶׁאָמַר אִיּוֹב. אֶלָּא אִיּוֹב בְּלָעָהּ פַּגָּה, אֲבָל אַבְרָהָם בְּלָעָהּ בְּשֵׁלָה.
אִיּוֹב אָמַר,
אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה (איוב ט, כב). אֲבָל אַבְרָהָם אָמַר,
הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע. חָזַר וְאָמַר,
חָלִילָה לְךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה.
דָּבָר אַחֵר:
לָמָּה גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר לֵוִי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, עָמַד וּנְתָנוֹ לְאוֹהֲבוֹ בְּמַתָּנָה. לְאַחַר יָמִים הֻצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לָקוֹץ מִתּוֹכוֹ חָמֵשׁ קוֹרוֹת. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלִי וְנָתַתִּי אוֹתוֹ בְמַתָּנָה לְאוֹהֲבִי, אֵינוֹ דִין שֶׁאֲקַצֵּץ מִמֶּנּוּ כְּלוּם עַד שֶׁאִמָּלֵךְ בְּאוֹהֲבִי.
אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁעָלָה אַבְרָהָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ
שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה (בראשית יג, יד-טו). לְפִיכָךְ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲרִיב חֲמֵשֶׁת הַכְּרַכִּים הָאֵלּוּ, אָמַר: אֵינִי מַחֲרִיבָן חוּץ מִדַּעְתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
וְאִם תֹּאמַר, שֶׁלֹּא הָיוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו,
וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע (בראשית י, יט).
לְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּא לְהַחֲרִיבָן נִמְלַךְ בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה.
פתיחה ממדרש
אגדת בראשית:
[א]
לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי [שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ] (תהלים קי א).
זה שאמר הכתוב
קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה (ישעי' מו יא),
יתברך שמו של הקב"ה האיך הוא מחבב את הצדיקים ומגדלם, האיך גדל אברהם שעשאו סנקלטיקוס* שלו, שיהא נוטל בו עצה, שנאמר
קורא ממזרח, אמר לו בוא ו
שב לימיני, שתהא בעל
עצתי,
למה שאת נאמן, שכתבתי
עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי (תהלים קא ו), ו
שב לימיני.
*יועץ.
ואפשר שהקב"ה נוטל עצה מבשר ודם?
כתיב (כי)
עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר (שם לג יא), וכן
גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמי' לב יט).
כל העולם כולו ברא ולא נטל עצה, שנאמר
מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם (ישעי' מ), ומה כתיב
מִי תִּכֵּן אֶת רוּחַ ה' וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ, כל העולם כולו בראתי, ו
אֶת מִי נוֹעָץ (ואבינהו) [וַיְבִינֵהוּ] וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ, ממי נטלתי עצה?
אבל אברהם אני קורא אותו
איש עצתי.
למה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שנתן מתנה לאוהביו, אם יחזור בו המלך וישרוף אותה שדה חוץ מדעתו של אוהבו, אינו אומר אין המלך נאמן אלא מכזב, שנתן לי מתנה וחזר בו ושרפה ולא הייתי יודע,
כך אמר הקב"ה אני נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר
קוּם (ו)
הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה (בראשית יג ז), ואם מבקש אני להפוך חמשת הכרכים ואיני נוטל עצה מאברהם, עכשיו אומר חזר בו במתנה שנתן לי, אלא הריני נוטל עצה הימנו.
שנאמר
וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה (בראשית יח יז),
לפיכך הושיבו לימינו שיהא נוטל בו עצה, שנאמר
נְאֻם ה' לַאדֹנִי [שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ].
