אולי יש לומר שזה על עצם האמונה ושמירת היהדות מה שלא מחייב לדאוג לקיום המצוות הספציפיות כיוון שקטן אינו חייב ועל כן באו רבנן ותקנו לחייב בכל המצוות כקיום למצווה זו.
 
בוודאי אין כוונתך כגון בתפילין שפירשו דיניה וכדו' דהא הוי דרבנן
כוונתי שהרי כל הדרבנן רמוזים בתורה בדרך אסמכתא וכאן הדבר מפורש אלא שלא בתור חיוב וכיוצ''ב שבע ברכות ושבע ימי אבילות מלבן ויוסף
 
כי ידעתיו אשר יצוה את ביתו ... ושמרו דרך ה', ובמשך חכמה כתב דמכאן למצוות חינוך מן התורה, ולא זכיתי להבין לפי"ז מה נתחדש בחיוב דרבנן דמצוות חינוך.
לענ"ד זה כמעט מפורש בתוס' פסחים פ"ח א', שכתבו: "ואם תאמר והיאך מאכיל פסח שלא למנויו, נהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו לספות לו בידים אסור כדאמר בפ' חרש, ואור"י דהתם ילפינן מלא תאכלום ולא אסור אלא דומיא דשרצים ונבילות אבל כה"ג דאיכא חנוך מצוה שרי".
 
אבל כה"ג דאיכא חנוך מצוה שרי".
ויש בזה קושי היאך דרבנן מהני לדאורייתא
אבל לכאורה גם אם אין חיוב לקטן לאכול ודאי הוא מקיים בזה מצוה והוא בכלל רצון התורה באיש לפי אכלו תכסו על השה
וכעין זה אומר אני לגבי סוכה שאף שנשים פטורות מ''מ הדרך היותר ראויה שיהיו יחד עם האנשים וזה הצורה של תשבו כעין תדורו המתוקנת יותר
 
שאם זה רק דין בקיום המצווה של האיש שלו הוי כעין תדורו אין ראיה כלל שיש מושג של מישהו שלא מחויב ושייך במצוה [אף שמסתבר כך]
למה
הרי האשה לא חיבת ובכל זאת שיכת למצוה של האיש
ואותו דבר הקטן שאינו מחויב מן התורה אבל שיך במצוה של האב
 
האמת שלאחר מחשבה נוספת היה נראה לענ"ד דמה"ת ענין מצות חינוך הוא שידאג האב שבבא העת שיהא בנו מחויב במצוות יקיים בנו את המצוות כראוי וכל אב יעשה זאת כפי הבנתו ושיטת חינוכו מי במקל ומי בנשיקה, ואתו רבנן ועשאוהו לקטן כגדול וכלשון חז"ל, שיהא חייב במצוות מדרבנן כמו הגדול.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓