- הודעות
- 40
- תודות
- 144
- נקודות
- 33
כתב השו"ע או"ח סי' תפ"ט ס"ח, דאם הוא מסופק אם דילג יום א' ולא ספר, יספור בשאר הימים בברכה.
והמ"ב שם סקל"ח פירש הטעם, דהוא משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל, ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותם פוסקים דכל יום הוא מצוה בפנ"ע.
והנה הפמ"ג שם כתב בתו"ד, דכל ה"ט דיספור שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, הוא רק אי נימא דהיכא דאיכא ספק ספיקא לחייב ברכה לא אמרי' ספק ברכות להקל, וציין למש"כ בזה בהקדמתו להלכות ברכות, ועיי"ש שהביא דהתרוה"ד שהוא מקור דין זה, פירש טעם אחר בהא דסופר שאר הימים בברכה.
וצ"ע לפ"ז בד' המ"ב, שכתב בסי' רט"ו סק"כ, שאפי' יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון וכו' אפ"ה ספק ברכות להקל, וא"כ היאך פירש הכא דהא דסופר שאר הימים בברכה הוא משום ספק ספיקא, הרי אף אם איכא ספק ספיקא להצריך ברכה אפ"ה אמרי' ספק ברכות להקל.
והנה המ"ב ר"ס ס"ז הביא דעת כמה מהפוסקים לחלק, דהגם דבספק דאורייתא אף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי', היינו רק היכא דהספק הוא אם מחויב כלל בהמצוה, אך אם הוא ודאי מחויב אלא שאינו יודע אם עשה המצוה, כיון דמספק חייב לעשות המצוה אף חייב לברך, ואולי יל"ד לפ"ז, דה"נ הכא כיון דמכח ספק ספיקא חייב לעשות המצוה, אף חייב לברך.
אמנם לכאו' הכא הספק הוא בשאר הימים אם הוא כלל מחויב במצוה, ובכה"ג ודאי אינו מברך, אך י"ל דאף להסוברים דמי שלא ספר יום א' אינו סופר שאר הימים, אי"ז דאינו מחויב בספירה, אלא אף שאינו מחויב לספור אין בידו לספור כיון דאי"ז ספירה דתמימות, וע"כ י"ל דכיון דמכח ספק ספיקא אמרי' דמהניא ספירתו, אף הוא צריך לברך.
ומפורש כן בתרוה"ד סי' ל"ז, שכתב שם דאם ספירה בזה"ז דאורייתא, הרי שאף אם ספק אם ספר יום א', מ"מ כיון דמספק דאורייתא חייב לספור, אף מברך ע"ז, עיי"ש בדבריו, ובע"כ דל"ד לספק אם מחויב במצוה שאין מברך עלי', כיון דהכא ודאי מחויב הוא במצוה, אך אי"ז מוכרח, די"ל דהתרוה"ד ס"ל כדעת הסוברים דאף היכא דמספק"ל אם הוא מחויב במצוה, כיון דספיקא דאורייתא לחומרא והוא מחויב לעשות המצוה, אף הוא מברך עלי' .
אך מד' הפר"ח שם מבו' דלא כסברא זו, שכתב דמי שלא ספר יום א' אינו יכול להוציא אחרים, דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא, וחזינן דחשבינן לי' שאינו מחויב בדבר, ולפ"ז יש לדמותו למי שספק אם מחויב במצוה, שאף אם חייב לעשות המצוה, מ"מ אינו מברך עלי', ולפ"ז צ"ע במש"כ הפר"ח גופי' שם דבספק אם ספר יום א', סופר שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, ומ"ש מספק אם מחויב במצוה, דאף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי'.
וגם בלא"ה לא א"ש, שהרי המ"ב בסי' ס"ז שם נקט לעיקר דאף שהוא חייב לעשות המצוה משום ספיקא דאורייתא, מ"מ אינו מברך עלי', וא"כ תיקשי דה"נ הכא אף דחייב לספור משום ספק ספיקא, מ"מ מ"ט הוא מברך.
וצ"ל בזה, דהגם דהיכא שחייב במצוה מכח ספק דאורייתא אינו מברך עלי', היינו משום דלא הוכרע הדין דחייב במצוה, ורק מספק הוא דחייב בה, וע"כ לענין ברכה אמרי' דספק ברכות להקל, אך הכא דמכח ספק ספיקא הוכרע הדין דחייב הוא במצוה, הרי שמכח זה אף מברך עלי', וצ"ע בזה.
שו"ר מש"כ בענין זה בספר יד אליעזר פסחים עיי"ש, וע' עוד בספר שיח הלכה באורך בדעת המ"ב בכ"ד בענין זה אם מהני ספק ספיקא לענין ברכה, עיי"ש.
והמ"ב שם סקל"ח פירש הטעם, דהוא משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל, ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותם פוסקים דכל יום הוא מצוה בפנ"ע.
והנה הפמ"ג שם כתב בתו"ד, דכל ה"ט דיספור שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, הוא רק אי נימא דהיכא דאיכא ספק ספיקא לחייב ברכה לא אמרי' ספק ברכות להקל, וציין למש"כ בזה בהקדמתו להלכות ברכות, ועיי"ש שהביא דהתרוה"ד שהוא מקור דין זה, פירש טעם אחר בהא דסופר שאר הימים בברכה.
וצ"ע לפ"ז בד' המ"ב, שכתב בסי' רט"ו סק"כ, שאפי' יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון וכו' אפ"ה ספק ברכות להקל, וא"כ היאך פירש הכא דהא דסופר שאר הימים בברכה הוא משום ספק ספיקא, הרי אף אם איכא ספק ספיקא להצריך ברכה אפ"ה אמרי' ספק ברכות להקל.
והנה המ"ב ר"ס ס"ז הביא דעת כמה מהפוסקים לחלק, דהגם דבספק דאורייתא אף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי', היינו רק היכא דהספק הוא אם מחויב כלל בהמצוה, אך אם הוא ודאי מחויב אלא שאינו יודע אם עשה המצוה, כיון דמספק חייב לעשות המצוה אף חייב לברך, ואולי יל"ד לפ"ז, דה"נ הכא כיון דמכח ספק ספיקא חייב לעשות המצוה, אף חייב לברך.
אמנם לכאו' הכא הספק הוא בשאר הימים אם הוא כלל מחויב במצוה, ובכה"ג ודאי אינו מברך, אך י"ל דאף להסוברים דמי שלא ספר יום א' אינו סופר שאר הימים, אי"ז דאינו מחויב בספירה, אלא אף שאינו מחויב לספור אין בידו לספור כיון דאי"ז ספירה דתמימות, וע"כ י"ל דכיון דמכח ספק ספיקא אמרי' דמהניא ספירתו, אף הוא צריך לברך.
ומפורש כן בתרוה"ד סי' ל"ז, שכתב שם דאם ספירה בזה"ז דאורייתא, הרי שאף אם ספק אם ספר יום א', מ"מ כיון דמספק דאורייתא חייב לספור, אף מברך ע"ז, עיי"ש בדבריו, ובע"כ דל"ד לספק אם מחויב במצוה שאין מברך עלי', כיון דהכא ודאי מחויב הוא במצוה, אך אי"ז מוכרח, די"ל דהתרוה"ד ס"ל כדעת הסוברים דאף היכא דמספק"ל אם הוא מחויב במצוה, כיון דספיקא דאורייתא לחומרא והוא מחויב לעשות המצוה, אף הוא מברך עלי' .
אך מד' הפר"ח שם מבו' דלא כסברא זו, שכתב דמי שלא ספר יום א' אינו יכול להוציא אחרים, דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא, וחזינן דחשבינן לי' שאינו מחויב בדבר, ולפ"ז יש לדמותו למי שספק אם מחויב במצוה, שאף אם חייב לעשות המצוה, מ"מ אינו מברך עלי', ולפ"ז צ"ע במש"כ הפר"ח גופי' שם דבספק אם ספר יום א', סופר שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, ומ"ש מספק אם מחויב במצוה, דאף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי'.
וגם בלא"ה לא א"ש, שהרי המ"ב בסי' ס"ז שם נקט לעיקר דאף שהוא חייב לעשות המצוה משום ספיקא דאורייתא, מ"מ אינו מברך עלי', וא"כ תיקשי דה"נ הכא אף דחייב לספור משום ספק ספיקא, מ"מ מ"ט הוא מברך.
וצ"ל בזה, דהגם דהיכא שחייב במצוה מכח ספק דאורייתא אינו מברך עלי', היינו משום דלא הוכרע הדין דחייב במצוה, ורק מספק הוא דחייב בה, וע"כ לענין ברכה אמרי' דספק ברכות להקל, אך הכא דמכח ספק ספיקא הוכרע הדין דחייב הוא במצוה, הרי שמכח זה אף מברך עלי', וצ"ע בזה.
שו"ר מש"כ בענין זה בספר יד אליעזר פסחים עיי"ש, וע' עוד בספר שיח הלכה באורך בדעת המ"ב בכ"ד בענין זה אם מהני ספק ספיקא לענין ברכה, עיי"ש.