• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

האם אתה מחמיר בשבת להמתין עד זמן רבינו תם?

  • ליטאי, מחמיר

  • חסיד, מחמיר

  • ספרדי, מחמיר

  • ליטא, לא מחמיר

  • חסיד, לא מחמיר

  • ספרדי, לא מחמיר


תוצאות ניתנות לצפייה רק לאחר ההצבעה.
אכן, כשכל הראשונים והשו''ע סותמים שהלילה מתחיל כשיוצאים סתם ג' ככובים (ולא כוכבים מאוד מאוד קטנים שיוצאים אחרי 72 דק' ויותר) והמנהג כך בפועל בכל הקהילות, זה אמור לספק כל מי שיש לו מוח בקדקדו שזו הפשטות, לא שאי אפשר לחלוק -- אבל על החולק להביא ראיות גדולות, ולהסביר למה הראשונים סתמו, ולמה המנהג הונהג כך.
יש לכם טעות יסודית ואני רואה שאתם לא קולטים את הטעות שלכם.

הטעות היא שאתם מניחים מראש את ההגדרה ל: מהם הם כוכבים בינונים?

ולכן כל עוד ואתם תמשיכו לדבוק בהגדרה שלכם שאימצתם - אתם תהיו בבעיה.

רק מתי שתוציאו מהראש שלכם את ההגדרות שאימצתם לכם פתאום תתחילו לקלוט ולראות את האמת.
 
יש לכם טעות יסודית ואני רואה שאתם לא קולטים את הטעות שלכם.
דברים ידועים מה שאתה מדקלם, אבל כאמור - אלו ממש לא דברים לא נכונים בקמרה הטוב.
הטעות היא שאתם מניחים מראש את ההגדרה ל: מהם הם כוכבים בינונים?

ולכן כל עוד ואתם תמשיכו לדבוק בהגדרה שלכם שאימצתם - אתם תהיו בבעיה.

רק מתי שתוציאו מהראש שלכם את ההגדרות שאימצתם לכם פתאום תתחילו לקלוט ולראות את האמת.
שים לב שתאה מפקפק במסורת כל הדורות ובכל הפוסקים שסתמו ולא יצאו נגד המנהג בכל הדורות.
זו לא הגדרה ש''אנחנו אמצנו'' זו הפשטות בסוגיא, בשכל, ובמנהג.
 
דברים ידועים מה שאתה מדקלם, אבל כאמור - אלו ממש לא דברים לא נכונים בקמרה הטוב.



שים לב שתאה מפקפק במסורת כל הדורות ובכל הפוסקים שסתמו ולא יצאו נגד המנהג בכל הדורות.
זו לא הגדרה ש''אנחנו אמצנו'' זו הפשטות בסוגיא, בשכל, ובמנהג.
אתה מערבב דברים, ומערבב זמנים ביחד ולכן יוצא לכם שיבוש בכל הדבר הזה.

תתחילו מהיסוד, להבין לעמוק ובמדויק למה התכוונו חז"ל בכוכבים.
לאחר מכן תעבורו למנהג הראשונים. לנסות להבין מהנהגו.
ולאחר מכן תעבורו למנהג האחרונים.

ולא בהפך, היינו אל תתחילו מהמנהג ומהאחרונים ולפי זה תנסו להבין את הכוכבים ואז משם תמשיכו לדורות הראשונים. כי הדרך הזו היא היוצרת את השיבוש.
 
אני סבור שאם רבינו תם היה כאן היה אומר להוציא את השבת לא יאוחר מ50 דקות ויותר מסתבר באזור ה20 דקות וכעין זה אמר החזו''א שהמציאות מוכיחה אחרת אלא שכמובן ר''ת היה בחו''ל ושם המציאות היתה שונה
הר"ש משאנץ כן היה בארץ ישראל ועיי' כאן.
(באידיש)
 

קבצים מצורפים

אתה מערבב דברים, ומערבב זמנים ביחד ולכן יוצא לכם שיבוש בכל הדבר הזה.

תתחילו מהיסוד, להבין לעמוק ובמדויק למה התכוונו חז"ל בכוכבים.
הפשטות שהתכוונו לובים בינונים כמו שזה נתפס אצלנו, ולא לכוכבים קטנטנים שבקושי ניתן לראות בתוך מאות רבות של כוכבים (זזה מה שיוצא ב-72 דק') ובפרט שמבואר שבביה''ש יש עדיין אור ברקיע (בגמ') ועוד.
לאחר מכן תעבורו למנהג הראשונים. לנסות להבין מהנהגו.
בדיוק כמו הפשטות הנ''ל.
אני לא אומר שאין קושיות, אבל לענ''ד דברי הגר''א בסימן רס''א די ברורים, גם לגבי חז''ל וגם לגבי הראשונים.
למעשה, כל האוחזים בשיטת ר''ת שחיו אחרי המנחת כהן באירופה, כמו המג''א ועוד רבים - אחזו כמוהו, ולא חלקו בצורה מהותית על הגר''א.
כי הדרך הזו היא היוצרת את השיבוש.
ביארתי היטב את דבריי.
כשיש פשטות בחז''ל (שחז''ל לא התכוונתו לכוכבים קטנים מאוד, אלא לבינונים שיוצאים קצת אחרי השקיעה - אחרת היה סימן יותר פשוט מכוכבים, חשכיה גמורה כמו בעה''ש) ויש ע''ז קושיא או שניים אני מודה, אבל זו הפשטות. ובנוסף יש מנהג ברור ברוב ככל קהילות ישראל, וביאור הגר''א בסימן רס''א שכמעט לא היה מי שדחה דבריו בצורה רצינית (יש לו איזה 8 ראיות בעד השיטה הנהוגה) על המחדש (אתם) נגד רוב עמ''י והמנהג והפשטות להביא ראיה שאין מקום לשיטה שלנו, ולא הפוך.
ואני מסכים שיש מקום עקרונית לאחר את צה''כ שיהיה מקביל לעה''ש, אבל זו לא השיטה הכי פשוטה בסוגיא, יש קושיות הגר''א, ויש את המנהג וסתימת לשונות הראשונות במקומות רבים.
 
ציטוט:
היינו שהרבה אחרונים תמהו על שיטת רבינו תם שאינו נראה במציאות שעד הזמן של צאת הכוכבים עדיין יום, וע"כ הגיעו האחרונים ליישב דבריו במסקנא, שדבריו מוסבים רק על המדינות באייראפא ולא בארץ הקודש ובעוד מדינות. טענה זו מבוארת היא בספר דברי יוסף (דרך מבוא השמש) וז"ל: ואם תקשה איך יעלה על הדעת לומר שלא ראה רבינו הגדול זה פעם אחת המציאות, שלא יש בין שקיעת החמה ובין צאת הכוכבים זמן גדול כזה, ואען ואשיב, ידוע תדע שאיש האלקים זה היה במדינת צרפת, ובחלק הצפוני של מדינה זאת השחר והנשף מתקופת ניסן עד תשרי בערך ב' עד ג' שעות ויותר וכו', וא"כ בשני אופנים אלו נמצא לפעמים שיש בין שקיעת החמה עד צאה"כ זמן ד' מיל, ומוכח שכל דבריו ע"פ המציאות אשר לפניו במדינה ההיא אשר יושב בה, ובזה הסירותי תלונות המצפצים שרבינו בעלי התוספות ח"ו לא ידעו המציאות, ומי יתן החרש יחרישו, ותהיה להם לחכמה. וגם בספר נברשת (ח"ב טז:) הלך בדרך זו כנ"ל. - אך בהסכמתו של הגאון רבי יוסף חיים זאנענפלד (לס' נברשת ח"ב הנ"ל) כ' וז"ל: ...ותירוצו שלמח"ס נברשת שהיא שיטת ר"ת אך ורק במדינת צפוניות, לא יתיישבו על הלב, ובפרט שגם הוא מודה שבחורף אפילו שם לא יתיישבו דבריו...ע"ש.

וכן האריך לטעון האורות חיים (פ"ד אות א') וז"ל: ...ועוד דהרי הרמב"ן בא בזקנותו לא"י וראה כל הכוכבים, ואיך לא נזדעזע ממה שכתב בתורת האדם כפסק הלכה שמותר לעשות מלאכה בער"ש לאחר השקיעה בשיעור ג' מיל ורביע, וכן מרן הב"י היה רב בצפת בעת הדפיסו השו"ע ופסק כר"ת בשו"ע, וכן הפרי חדש היה רב בירושלים ואעפ"כ פסק כר"ת בקונטרס דבי שימשא, וכן הרדב"ז שהיה רב במצרים ששם הוא כאופק אר"י, ובסוף ימיו היה רב בצפת כ' שנה ופסק כר"ת, וכן בעל סדר היום, ובעל החרדים, ומהרי"ט, ועוד גדולי הפוסקים שהיו בא"י ופסקו כר"ת, ע"כ.​
 
ואני מסכים שיש מקום עקרונית לאחר את צה''כ שיהיה מקביל לעה''ש
אני שמעתי שיטה הפוכה לאחר את העלות השחר עד שהוא כמעט מקביל לצאת הכוכבים ויש לזה סימוכין מן המשנה ומן הירושלמי וכמובן העלות המוכר הוא העלות הראשון כעין הצאת שהגר''א אומר צאת כל הכוכבים
 
אני שמעתי שיטה הפוכה לאחר את העלות השחר עד שהוא כמעט מקביל לצאת הכוכבים ויש לזה סימוכין מן המשנה ומן הירושלמי וכמובן העלות המוכר הוא העלות הראשון כעין הצאת שהגר''א אומר צאת כל הכוכבים
כן, הרב יעקב גרשון ויס זצ''ל - כתב ע''ז ספר שלם.
לדעתי זו שיטה מופרכת, אבל הוא דוקא מסביר את זה לא רע
 
אולי לא מבינים מה אמרתי אז אנסה להסביר את דברי שוב:

כשבאים לדעת מהי ההלכה בכל מקום, יש דרך ברורה איך מגיעים להלכה.
1). תחילה פותחים את הגמרא ולומדים אותה עם רש"י ותוספות בצורה מקיפה עם כל הסוגיות המדברות על אותו הנושא.
2). לאחר מכן עוברים לראות איך למדו ומה כתבו הראשונים על הנושא.
3). לאחר מכן עוברים לראות איך למדו גדולי האחרונים (היינו לאחרונים שהיו לפני כ 450-600 שנה).
4). לאחר מכן עוברים לראות את המנהג: א. שבזמן הראשונים. ב. שבזמן האחרונים (כנ"ל).
5). לאחר מכן עוברים לישורת האחרונה, והיא לראות את דעתם של אחרוני האחרנים. (היינו האחרונים שהיו לפני כ 200-400 שנה).

ואז מתקבלת הבנה והלכה יציבה ונכונה!

ושכך היא הדרך המקובלת בעם ישראל בכל מקום בתורה. שכך מגיעים להלכה הנכונה ולאמיתה של תורה.

אבל בסוגיא דידן, באו כמה 'אברכי כוילל', והתחילו לעשות הכל בהפך:
דבר ראשון הסתכלו מה נהג אבא וסבא שלהם!
לאחר מכן עברו לראות מה נהגו בקהילתם.
לאחר מכן עברו לראות מהי דעת אחרוני זמנינו.
ולאחר מכן עברו לראות מהי דעת אחרוני האחרונים מלפני כ 200-300 שנה.

ואז כשראו שיש פה בניין רציני שלא כר"ת, התחילו לחפש ולמצוא כמה אחרונים הסוברים כמותם, והמשיכו למצוא כמה אחרנים אחרים כדי לראות האם אפשר לעקם את כוונתם.
ואז משראו שבניינם מתחיל להראות להם פנים... התחילו להמציא את ההסטוריה מחדש (כאילו הם עצמם חיו בזמן גדולי האחרונים ובדורות הראשונים). ואז התחילו להמציא מכרסם שכאילו גם בזמן גדולי האחרונים והראשונים לא נהגו כר"ת הפשוט. והכל מתוך מוחם הקודר ושכלם המסלף.

אך דא עקא, משהמשיכו מדורות הראשונים אל עבר הסוגיות, פה התחילו להיות בבעיה רצינית, כי מהרבה מקומות משמע כר"ת.
בכל זאת, לא אמרו נואש, אלא איש את רעהו יעזורו והתחילו לשנס מותניים ולסלף מושגים פשוטים בחז"ל. וכמה דוגמאות פשוטות של סילוף שכל בר דעת מבין כמושכל ראשון - בהפך מהם:

א]. כשבכל מקום שאומרים "חושך", מתכוונים למצב שבו או אין אור, או למצב שבדוחק רואים בו. אך הם המציאו שכשאומרים "חושך", מתכוונים גם למצב שכל הרקיע כולו מואר באור חזק.

ב]. כאשר כתוב בכל מקום "צאת הכוכבים" מתכוונים למצב שכולם "רואים" את הכוכבים. הרי שלדברי המעקים אין הכוונה כן, אלא מדובר אך ורק ביחס לכמה בודדים מתוך עשרות אלפי אנשים. שהם הם בלבד אלו המצליחים לראות "בקושי רב" את אותם הג' הכוכבים כרבע שעה לאחר השקיעה.
או דוגמא נוספת, כאשר הגמרא בירושלמי כתבה: ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור, שנים ועשה מלאכה חייב אשם תלוי... הרי שבמושכל פשוט של כל בר דעת הכוונה היא שמדובר באדם רגיל "שראה". אך לפי המשבשים החדשים כיום, הירושלמי "שכח" לציין שהיא מדברת אך ורק בהוזים בכוכבים - הבקיאים בהם.

ג]. כאשר מי מהראשונים כותב שצריך להסתלק כל האור. שהכוונה הפשוטה היא "כל האור כולו ממש", הרי שלדברי ממציאי העברית החדשה כוונת אותו הראשון היא: להסתלקות האור "החזק והניכר". מה שאף אדם בעולם לא יכול לעמוד עליו. ומה שאותו הראשון כותב במקום אחר שיש ד' מיל בין השקיעה לצאת הכוכבים - לא אכפת לנו. כי העיקר "שתפסנו" את המשפט המדבר לטובתינו ומצדק אותנו.
וכן על זה הדרך, מה שיש עוד ראיות הפוכות מהם, הם בוחרים להתעלם או מנסים לעקם עד שהדבר "מצליח להסתדר" כמוחם הקודח.
ועד לא דיברתי על השיטה ההזויה שכאילו באמצע היום לפתע פתאום נוצרה מציאות של שקיעה. על אף שכל העולם כולו רואה את השמש! - מבחינתם, - זוהי שקיעה מחולטת! ומי שמכחישה, - שיילך לפסיכולוג.

בסיכום,
יש דרך איך מגיעים לחקר האמת. ולכן לא מתחילים מלמטה ועולים כלפי מעלה - דורות הראשונים. אלא בהפך, מתחילים מהגמרא ויורדים מטה. זוהי דרך ישראל סבא וכך כל לומד מתחיל, יודע שכך היא הדרך של התורה וההלכה.

ואם עשינו כן ויש קושיא על ר"ת, לא בגלל זה צריך להפוך את הקערה על פיה. אלא לנסות לחפש ולהבין יותר עד שמגיעים לאמת של תורה.

דברים אלו הם פשטים ביותר, וכל בר דעת ששכלו לא משוחד במנהג או מרוח הקונטרסים המשובשים (שעוד לא התחילו ללמוד ולחקור את הנושא כמו שצריך) יודע שכן היא האמת הפשוטה והאמיתית.
 
אני שמעתי שיטה הפוכה לאחר את העלות השחר עד שהוא כמעט מקביל לצאת הכוכבים ויש לזה סימוכין מן המשנה ומן הירושלמי וכמובן העלות המוכר הוא העלות הראשון כעין הצאת שהגר''א אומר צאת כל הכוכבים
הערת אגב:
תמוה לראות את כמות האנרגיה, הימים והלילות שהושקעו בבניית השיטה התמוהה הזו. תמהני מדוע לא השקיעו את אותם כוחות עצומים ביישוב דברי הראשונים?
הרי כל מי שמסתכל מן הצד שואל: במקום להמציא דרך חדשה בגלל קשיים בשיטה המקובלת – לא היה הגיוני יותר לנסות תחילה ליישב את הקשיים הללו?
בחלק קטן מהמאמץ האדיר שנעשה כאן, אפשר היה לתרץ בקלות את רוב הקושיות שעל שיטת רבנו תם הידועה.
 
נערך לאחרונה:
אולי לא מבינים מה אמרתי אז אנסה להסביר את דברי שוב:

כשבאים לדעת מהי ההלכה בכל מקום, יש דרך ברורה איך מגיעים להלכה.
אין בעיה בוא נראה. אין לי אפשרות לעבור איתך על כל המו''מ של כל הסוגיות, בקצרה אומר לך את המסקנות (לדעתי)
1). תחילה פותחים את הגמרא ולומדים אותה עם רש"י
פשט גמ' רש''י מורה ששקיעה זו שקיעה. אין הכרח לומר אחרת, יש מימרא דר' נחמייה, ויש ירושלמי מפורש - עד כאן אין שום קושי על המנהג שלנו והמציאות הפשוטה.
תוספות - זה יותר מורכב, עם זאת ברבנו תם עצמו אין זכר לכך שהשקיעה הראשונה היא שקיעת האופק, וצה''כ כל כך מאוחר. הבעיה מתחילה עם הרמב''ן שהוא הראשון שכותב כן להדיא בדעת ר''ת. ואדרבה, מצינו ראשונים אחרים שפירשו את ר''ת דלא כרמב''ן - אלא כמנהג שלנו, מאירי, תוספות רי''ד, תוספות רא''ש, מהר''ח או''ז, ומכמה ראשונים יש אפשרות לדייק. ובפרט שהרי''ף הרא''ש והרמב''ם סתמו, והרשב''א נשאר בצ''ע. וכמה ראשונים כתבו להדיא כמנהג שלנו, ר''א בן הרמב''ם, ר' יונה, ר' נסים גאון, ר' פתחיה, ועוד.
2). לאחר מכן עוברים לראות איך למדו ומה כתבו הראשונים על הנושא.
כנ''ל. אני מודה שיש ראשונים שאכן יוצא מדברהים שצה''כ הוא מאוחר, אבל זה נסתר מדבריהם במקומות אחרים.
3). לאחר מכן עוברים לראות איך למדו גדולי האחרונים (היינו לאחרונים שהיו לפני כ 450-600 שנה).
יש הרבה אי ודאות וסתירות, אי אפשר להסיק לא לכאן ולא לכאן.
למשל, השו''ע סותם בכל מקום ג' כוכבים, בלי שום תנאים ולא מזכיר ד' מיל, ורק בסימן רס''א מזכיר ד' מיל, ועמד ע''ז הביה''ל.
4). לאחר מכן עוברים לראות את המנהג: א. שבזמן הראשונים.
לא נראה לי שאפשר לדעת.
ב. שבזמן האחרונים (כנ"ל).
כנ''ל.
5). לאחר מכן עוברים לישורת האחרונה, והיא לראות את דעתם של אחרוני האחרנים. (היינו האחרונים שהיו לפני כ 200-400 שנה).
400 שנה זה לא אחרוני האחרונים, אלא יותר 'ראשוני האחרונים'.
דבר ראשון הסתכלו מה נהג אבא וסבא שלהם!
לא. הסתכלו על הגמ' בפשטות, על הסתירות בראשונים, וגם על המנהג בכל עמ''י. שזה לא דומה לסתם איזה מנהג בעלמא,
לאחר מכן עברו לראות מה נהגו בקהילתם.
אם אפשר ליישב את המנהג - טוב.
אני נגד ליישב מנהגים אוטמטית, אבל כאן זה מנהג כל הקהילות, וזה לא מנהג שהתחיל בגלל הגלות או בורות או משהו כזה, מנהג פשוט של רוב גדולי הפוסקים עד היכן שניתן לדעת.
לאחר מכן עברו לראות מהי דעת אחרוני זמנינו.
ולאחר מכן עברו לראות מהי דעת אחרוני האחרונים מלפני כ 200-300 שנה.

ואז כשראו שיש פה בניין רציני שלא כר"ת, התחילו לחפש ולמצוא כמה אחרונים הסוברים כמותם, והמשיכו למצוא כמה אחרנים אחרים כדי לראות האם אפשר לעקם את כוונתם.
ואז משראו שבניינם מתחיל להראות להם פנים... התחילו להמציא את ההסטוריה מחדש (כאילו הם עצמם חיו בזמן גדולי האחרונים ובדורות הראשונים). ואז התחילו להמציא מכרסם שכאילו גם בזמן גדולי האחרונים והראשונים לא נהגו כר"ת הפשוט. והכל מתוך מוחם הקודר ושכלם המסלף.
לא מתאים לכתוב לשון כזו על ת''ח מופלגים.
א]. כשבכל מקום שאומרים "חושך", מתכוונים למצב שבו או אין אור, או למצב שבדוחק רואים בו. אך הם המציאו שכשאומרים "חושך", מתכוונים גם למצב שכל הרקיע כולו מואר באור חזק.
הלילה לא נקבע לפי 'חושך' לגמרי, אלא לפי רמת חושך של ג' ככובים, כמבואר בספר נחמייה. ביחס לצהרי יום זה חושך.
ב]. כאשר כתוב בכל מקום "צאת הכוכבים" מתכוונים למצב שכולם "רואים" את הכוכבים. הרי שלדברי המעקים אין הכוונה כן, אלא מדובר אך ורק ביחס לכמה בודדים מתוך עשרות אלפי אנשים. שהם הם בלבד אלו המצליחים לראות "בקושי רב" את אותם הג' הכוכבים כרבע שעה לאחר השקיעה.
זה לא בקושי רב. ואם מפריע לך רבע שעה, אז גם 20 דקות זה בסדר, ולפי המנהג היום יש גם אופציות של 25 - 30 - 40 (חז''א)
או דוגמא נוספת, כאשר הגמרא בירושלמי כתבה: ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור, שנים ועשה מלאכה חייב אשם תלוי... הרי שבמושכל פשוט של כל בר דעת הכוונה היא שמדובר באדם רגיל "שראה". אך לפי המשבשים החדשים כיום, הירושלמי "שכח" לציין שהיא מדברת אך ורק בהוזים בכוכבים - הבקיאים בהם.
וכל אדם בר דעת יודע ש'ראה כוכב אחד' לא מדובר על ראה כוכב קטנטן בתוך אלפי כוכבים (שהוא מה''בינונים'', הרי כל מה שיוצא לפני 58 דק' זה 'גדולים')
ג]. כאשר מי מהראשונים כותב שצריך להסתלק כל האור.
מי כתב כן חוץ מהר''ן והאברבנאל (אכן, אני מודה שכנראה בספרד מזמן הרמב''ן ועד זמן הגירוש - ככל הנראה איחרו את צה''כ, כי רוב מחזקי השיטה הם משם למעשה. אך אינני יודע אם החזיקו ממש 72 דק' ויותר, או אולי פחות, וגם בדבריהם יש משמעות שצה''כ הוא מוקדם, כמ''ש לעיל בדעת השו''ע)
ועד לא דיברתי על השיטה ההזויה
שיטת המאירי, מהר''ח או''ז, תוס' רא''ש, תוס' רי''ד, ועוד ראשונים.
כנ''ל.
 
פשט גמ' רש''י מורה ששקיעה זו שקיעה. אין הכרח לומר אחרת, יש מימרא דר' נחמייה, ויש ירושלמי מפורש - עד כאן אין שום קושי על המנהג שלנו והמציאות הפשוטה.
אמרתי כשבאים ללמוד נושא, לא מסתכלים רק על נקודה אחת או שתיים בלבד. אלא מסתכלים על כל הנקודות העוסקות בנושא בש"ס.
לדוגמא:
כשהגמרא אומרת בכל מקום "שקיעה" (כל תענית שלא שקעה עליו חמה - תענית יב) למה היא מתכוונת?
כשהגמרא אומרת בכל מקום "צאת הכוכבים" (למשל ב פסחים צד) למה היא מתכוונת?
וכן איך הגמרא מגדירה את מהות השקיעה? ולאחר ההגדרה, האם הגדרה זו מתיישבת בקלות בכל מקום אחר בש"ס?
וכן למה היא מתכוונת "לא כוכבים הנראים ביום", הרי לפני השקיעה בדרך כלל אין כוכבים?
וכן כשהגמרא הביאה סימנים, מתי מתרחש בפועל כל סימן וסימן, למשל, מתי מתרחש סימן של שמש בראש דקלים, ומתי סימן התרנגולים, ומתי סימן העורבים והפרחים?
 
שיטת המאירי, מהר''ח או''ז, תוס' רא''ש, תוס' רי''ד, ועוד ראשונים.
אילולי אותם הספרים המבלבלים לא היינו אפילו חולמים על כזו אופציה מוזרה.

מה שבמושכל ראשון היה פשוט לכל לומד עד היום, הרי שכעת נהפוך הוא.
 
זה לא בקושי רב. ואם מפריע לך רבע שעה, אז גם 20 דקות זה בסדר, ולפי המנהג היום יש גם אופציות של 25 - 30 - 40 (חז''א)

בואו נעשה רגע סדר ב"פתרון" המבריק הזה, כי כשמוציאים אותו מהעטיפה — רואים שאין כאן יישוב, אלא הזזת השערים פעם אחר פעם.

הגמרא אומרת ג׳ רבעי מיל. ואז בודקים במציאות: יש שלושה כוכבים בתוך 13.5 דקות? - לא!

אז מה עושים? אולי נמתח את המיל? טוב מותחים אותו ל 18-20 דקות.
אבל עדיין אין שלושה כוכבים? - פתאום שמו לב שגם 20 דקות לא מספיקות?!

אוקיי, אין שום בעיה — ממשיכים למתוח את בין השמשות עד שהמציאות תואיל בטובה להתאים לתיאוריה.

והנה, אחרי שהגענו לכ־27 דקות, סוף־סוף נמצאו שלושה כוכבים. איזה ניצחון!

רק שנשארה בעיה קטנטנה: איך בדיוק 27 דקות נכנסות לג׳ רבעי מיל? אבל אל דאגה. בשביל זה יש את רבי יוסי!
- שלושת הכוכבים של 27 דקות? הם של רבי יוסי!

כלומר, אם לסכם את השיטה:
הגמרא לא מסתדרת עם המציאות — מזיזים את השיעור.
השיעור עדיין לא מסתדר — מזיזים אותו עוד.
הגענו לזמן שכבר רחוק מג׳ רבעי מיל — מחליפים תנא.


זה באמת פתרון גאוני. בעיקר אם המטרה היא לא לברר מה כתוב בגמרא, אלא להגיע בכל מחיר לזמן שכבר יצא במדידה.

אלא שאז מגיע הירושלמי, ובמחילה, קצת מקלקל את החגיגה.

הירושלמי אומר:
ראה כוכב אחד — פטור.
ראה שני כוכבים — אשם תלוי.
ראה שלושה כוכבים — חייב חטאת.

שימו לב: אדם ראה.

לא אסטרונום.
לא מומחה.
לא בעל טלסקופ.
לא ״מיטיבי ראות בתנאים אופטימליים״.

סתם אדם שראה כוכב, שניים, שלושה — ועל פי ראייתו נקבע הדין.

ועכשיו רוצים לומר שהשלושה האלה הם הכוכבים של רבי יוסי? באמת?

הרי על בין השמשות של רבי יוסי חז״ל אמרו שאין אדם יכול לעמוד עליו.

אז יש לנו כאן פתאום אדם פשוט, שעומד בשטח, מסתכל לשמים, מזהה שלושה כוכבים — ועל סמך זה אנחנו יודעים שהוא כבר הגיע לשלב של חיוב חטאת — וכל זה בתוך זמן שעליו חז״ל עצמם אמרו שאי אפשר לעמוד עליו? - זה כבר דורש הסבר, לא סיסמה.

ואם לא רבי יוסי — אז מי נשאר? - רבי יהודה!

ואם זה רבי יהודה — חזרנו לג׳ רבעי מיל.

ואז חוזרת השאלה שממנה ניסו לברוח מלכתחילה: איפה שלושת הכוכבים בתוך השיעור הזה?

ואם התשובה היא: ״אפשר אולי למצוא אותם בדוחק עצום, על ידי מומחה, בתנאים מיוחדים״ — הרי זה בדיוק העניין.

הירושלמי לא כתב ״מומחה ראה״. הוא כתב ראה. כלומר הוא לא נתן לנו שיעור שמיועד ליחידי סגולה שמסוגלים לערוך תחרות חיפוש כוכבים בשמים.

ולכן אי אפשר לקחת קושי מציאותי, להזיז את השיעור מ־13.5 ל־20, משם ל־27, ואז כשהגמרא מתחילה לצעוק ״רגע, לא אמרתי 27״ — להחביא את כל העסק מתחת למטרייה של רבי יוסי.

זה לא נקרא ליישב את הגמרא. זה נקרא להמשיך להזיז את קו הסיום עד שהרץ סוף־סוף הגיע אליו.

והבעיה היותר גדולה היא שהירושלמי לא משתף פעולה עם המשחק הזה:
כי אם שלושת הכוכבים הם סימן מעשי שאדם רגיל רואה ועל פיו נקבע דינו — קשה מאוד להפוך אותם פתאום לכוכבים של בין השמשות של רבי יוסי, שעל זמנו חז״ל אמרו שאין אדם יכול לעמוד.

אז לפני שמאריכים את בין השמשות ל־27 דקות, ואחר כך מחפשים תנא שיכול לשמש כ״מטריית כיסוי״ לזמן הזה, אולי כדאי קודם להתמודד עם הירושלמי.

כי כל עוד לא הצלחתם לעשות את זה — 27 דקות אינן תירוץ לקושיה. הן פשוט הקושיה, עם עוד 13.5 דקות שהוספתם לה.
 
כנ''ל. אני מודה שיש ראשונים שאכן יוצא מדברהים שצה''כ הוא מאוחר, אבל זה נסתר מדבריהם במקומות אחרים.
זה לא סתירה, אלא קושיא. קושי הנמצא בדבריהם הזקוק להרחבה והבנה נוספת.
אבל מכאן ולהתחיל להפוך אותם כאילו הם כבר הבר פלוגתא של ר"ת - זוהי ליצנות עם טיפשות גם יחד. כי לא יתכן שאותו הראשון אמר מפורשת שמהשקיעה ועד לצאת הכוכבים יש ארבע מילין ואותו "הגאון שלנו" יכריח בדעתו של אותו הראשון שמעולם הוא לא חשב על מה שקולמוסו פלט. ממש מדהים!
כי אם אותו הראשון לא היה חושב כך בכלל, לכל הפחות הוא לא היה כותב זאת, או שמיד לאחר מכן הוא היה מסייג ומבהיר את דבריו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון