ברכות וקללות בהרי גריזים ועיבל • ניתוץ האלילים • קרבנות בבמה, בשילה, ובירושלים
נלמד על הברכות והקללות שעתידים ישראל לשמוע סמוך להרים גריזים ועיבל הנמצאים אצל העיר שכם. כן נלמד על המצוה לשבר ולנתץ את האלילים בכניסת ישראל לארץ. כמו כן נלמד על דיני הקרבת קרבנות נדבה בבמת יחיד, שהותרו רק במשך 14 השנים הראשונות לכניסה לארץ, ולאחר מכן נאסרו הבמות, כאשר בתקופת משכן שילה ובית המקדש בירושלים, הותרו להקריב רק במשכן או במקדש.
משה רבינו פונה אל עַם-ישראל ואומר לו:
ברכות וקללות:
ראה! אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה - אני נותן כבר מעכשיו, על מנת שתשמעו אל מצוות ה' שאני מצוה לכם היום. ואילו הקללה – תבוא אם לא תשמעו אל מצוות ה', ותעבדו אלהים אחרים שלא ידעתם עד היום, ובכך תסורו מכל הדרך שאני מצוה אתכם, שהרי המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה.
עמידה בעמק:
את הברכות והקללות תסדרו בארץ ישראל בעמק שבין שני ההרים. את הברכה - על הר גריזים, והקללה - על הר עיבל. כאשר הלויים יעמדו בעמק בין שני ההרים, ושבטי ישראל יעמדו חלקם על הר עיבל וחלקם על הר גריזים.
הפיכת פנים:
הלויים הפכו פניהם להר גריזים, ופתחו בברכות (דהיינו ההיפך של הארורים המוזכרים בפרשת כי תבוא, למשל, ההיפך של 'ארור האיש אשר יעשה פסל', הוא: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל'). אחר כך הפכו פניהם להר עיבל ואמרו את הקללות.
רחוק מהגלגל:
הסימן לזהות את מיקומם של ההרים גריזים ועיבל: הם נמצאים בארץ כנען, בסמוך לעיר שכם הנקראת 'אלוני-מורה'. שזהו מול ה'גִלְגָל', אך לא סמוך אליו אלא רחוק מהגלגל.
מופלג מהירדן:
מקום זה נמצא בצד המערבי של הירדן, אך לא בסמוך לירדן, אלא "אחרי" - כלומר במרחק רב ומופלג מהירדן לכיוון מערב (הכיוון בו השמש הולכת בכל יום, מהמזרח למערב).
ניסים כסימן:
עוד אומר משה לישראל: כאשר תעברו את הירדן יעשה ה' לכם ניסים בבקיעת הירדן, וניסים אלו יהיו לכם סימן שאכן תבואו ותירשו את הארץ שאני נותן לכם ותשבו בה.
שמירת המצוות:
חל עליכם חובה לשמור ולעשות את כל החוקים והמשפטים שאני נותן לכם היום.
איבוד האלילים:
עַם ישראל! כאשר תבוא לארץ אשר ה' אלוקי-אבותיך נתן לך לירושה, אזי אלה הם החוקים והמשפטים שאתם צריכים לשמור לעשות שם בארץ כל הימים שאתם חיים על האדמה:
את כל המקומות בהם נעבד עבודה זרה על ידי הגוים שאתם יורשים אותם, עליכם לאבד את האלילים, ואחרי עקירת האליל עליכם שוב להוסיף ולאבד גם את שורשי האליל. כך תעשו בכל האלילים הנמצאים על גבי ההרים הרמים ועל הגבעות, ותחת כל עץ רענן.
ניתוץ שבירה ושריפה:
כך עליכם לעשות לאלילים: א. לנתץ את המזבחות שלהם העשויים מהרבה אבנים. ב. לשבר את המצבות העשויים אבן אחת שנחצבה מההר (נקראת גם בשם 'בימוס', ומשמשת להקרבת קרבנות לאליל). ג. לשרוף את אילנות האשירה שנעבדו לשם עבודה זרה. ד. לגדע את פסיליהם.
שם גנאי:
לכל האלילים עליכם לקרוא כינוי של גנאי. למשל: אם היה נקרא האליל 'בית גליא', יש לקרוא לו 'בית כריא' (מלשון בור שנכרה לבית הכסא). אם היה שמו 'עין כל', יש לקרוא לו 'עין קוץ'.
מוחק ונותץ:
אמנם מצוה עליכם לשבור את מזבחות האלילים, אבל אתם מוזהרים שלא לעשות כך לה' אלקיכם, כלומר שלא למחוק את שם ה', ולא לנתוץ אבן מעל המזבח.
הגורם לחורבן:
לדעת רבי ישמעאל: לא יעלה על הדעת שישראל ינתצו את המזבח בידיהם ואין צורך להזהיר על כך, אלא כוונת הכתוב להזהיר שלא יעשו כמעשי הגוים, כי אז יגרמו העוונות שיחרב המקדש שבנו האבות.
קרבן בבמה:
בתחילה כאשר תעברו את הירדן ותיכנסו לארץ, במשך 14 שנים של כיבוש וחילוק הארץ יהיה מותר לכם להקריב קרבן בבמת יחיד, יען כי לא באתם עדיין אל המנוחה של משכן שילה, ואל הנחלה של ירושלים (וכן בתקופת משכן נוב וגבעון, לאחר חורבן משכן שילה).
נדבה ולא חובה:
ברם, בבמות אלו לא תקריבו את כל סוגי הקרבנות שאתם מקריבים כעת במשכן ההולך עמכם במדבר, כי המשכן נמשח ונקדש, ולכן הוא כשר להקריב בו בין חטאות ואשמות של חובה, ובין נדרים ונדבות. אבל בבמת יחיד מותר להקריב רק נדר ונדבה שאדם מקריב בגלל שכך ישר בעיניו, אבל לא חטאת ואשם (אלא תקריבו אותם במשכן אשר בגלגל).
שילה וירושלים:
כל זאת הוא, כאמור, רק במשך 14 השנים של כיבוש וחלוקה, אבל לאחר שתסיימו לכבוש ולחלק את הארץ, וכל אחד יכיר את חלקו ויישב בו, ותבנו את 'משכן שילה', יהיה אסור להקריב. וכן בימי דוד כאשר תבנו את המקדש בירושלים, לאחר שיתן לכם ה' מנוחה מוחלטת מכל אויבכם סביב, ויכלה גם את מקצת הגוים שהשאיר עד עתה לנסות אתכם, מכאן ואילך יהיה אסור להקריב בבמה.
דרך הגוים:
כי אמנם הגוים מקטירים לאלילים בכל מקום, אבל אתם בני ישראל, לא תעשו כך לה' אלקיכם להקטיר לשמים בכל מקום על גבי במות.
קרבנות מעשרות וביכורים:
רק שם, במקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם להניח בו את שמו, דהיינו בירושלים, או במשכן שילה, שם תדרשו את שכינת ה' ותביאו: א. קרבן עולה. ב. זבחי שלמים של חובה. ג. מעשר בהמה. ד. מעשר שני הנאכל לפנים מן החומה. ה. ביכורים שאתם מביאים בידיכם כתרומה. ו. קרבנות נדר. ז. קרבנות נדבה. ח. בכורות בקר וצאן, שיינתנו לכהן והוא יקריבם. את קרבנות הנדר ונדבה תביאו בהתאם למידת הברכה אשר בירך ה' אתכם.
תורה שבכתב
