לך לך קודם מצות מילה לא הויא כלל חלות ערל - ביאור הגרי"ז (1 צופה)

[נדיב לב]

ידועה קו' הרא"ם (ס"פ לך לך) בטעם מה שאברהם אבינו ע"ה לא מל עצמו קודם שנצטווה שהרי האבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה (עי' יומא כח:), ומ"ש מילה שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה בפירוש.

וידוע מה שכתב בחידושי הגרי"ז הלוי (בראשית פרק טז פסוק ה) וז"ל: ידועה הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח ע"ב) א"כ למה אברהם אבינו לא מל עצמו קודם שנצטווה. והנראה דלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות ערל ובהמלו הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא ל"ש לקיים מצות מילה, וכעין זה יתיישב מה שהקשו איך נשא יעקב ב' אחיות, והתירוץ קודם מתן תורה היה. אך קשה, הלא קיימו עד שלא נתנה תורה, והנראה דלאיסור ב' אחיות בעינן אישות של ישראל. ואישות של בן נח חלוקה בעצם החפצא של האישות ישראל. ולפ"ז ל"ש איסור ב' אחיות אצל יעקב, כיון דהאישות לא הויא רק אישות של ב"נ, ובאישות ב"נ אין איסור ב' אחיות, ודו"ק (ומפורש הדבר בחידושי הרמב"ן יבמות דף צ"ח ע"ב עיי"ש) ומיושב בזה קושית הרא"ש בכתובות ה'. מאי שייך עריות לברכת אירוסין. אם ברכת המצות היא עיי"ש. ולמש"כ ניחא, דהרי באישות זה חלין ותליא עריות. ודו"ק עכ"ל.

ובביאור דבריו כתבתי במאמר שהתפרסם זה עתה שני כיוונים. פשט אחד לפמש"כ בחי' עה"ת, ופשט אחר עפ"י מה שהובא התי' ברשימות התלמידים בנוסח שונה.

ולמי שקשה לעבור על כל המאמר אצטט בקצרה.

״יש חילוק מהותי בין הסרת הערלה שענינה כריתת ברית בין הקב"ה והנימול, וכל זמן שלא נצטווה ממילא ליתא ברית ולא שייך שם ערלה שעניינו לחתוך את הערלה לקיים הברית ואינו מקיים בבשר בעלמא אלא בחתיכת הערלה. ואילו בשאר המצוות גם קודם שציווה עליהם בפירוש מ"מ איכא חפצא דתפילין ושבת, דצורת ושם המצווה מתגלה על פי החיוב, ומה שלא נצטווה לא מפקיע חפצא דהמצווה אלא דאינו מתחייב. אמנם לחי' הגרי"ז מדוע במילה לא נאמר דצורת ושם המצוה מתגלה על פי החיוב בעתיד. ובדוחק יש לומר, שבמצוות מילה יש שתי חלקים א. הסרת הערלה שהיא דבר מאוס ב. כריתת ברית בעצם הסרת הערלה. ולכן גם אם נאמר שקודם שנצטווה לא נכנס עמו בברית ועיקר המצווה לית ביה, אבל סו"ס במה שהסיר את הערלה קיים מצוותו. ולזה כתב הגרי"ז שקודם שנצטווה ולא נכנס עמו לברית, ליתא כלל בשם ערלה. אבל לאחר שנצטווה ממילא חל שם ערלה ושייך בכריתת ברית. ובנוסח אחר. שם ערלה חייל בגלל כריתת ברית, וככל שלא נצטוה ולא נכנס עמו לברית ממילא ליתא שם ערלה.

ואמנם בהבנת הגרי"ז נראה לבאר ע"פ מה שיסדו האחרונים בכל מעשה מצווה, יש רצון ה' ויש ציווי ה'. וכך בכל המצוות שקיים אברהם משום החלק הראשון, והחיוב בעתיד מגלה שכך הוא רצון ה', ובשונה מציוי, רצון ה' מתקיים גם כשלא ציווה כל זמן שידוע לו רצונו. משא"כ במילה לא שייך לומר זה רצון ה', דס"ל להגרי"ז כשבאים להגדיר אדם בשם ערל, הרי מצד המציאות ליתא חסרון בתוספת העור, אלא רק לאחר שיש עליו חלות ערל ממילא צריך להיות מהול משא"כ בשאר המצוות גם קודם שנצטווה, לדוגמא ד' מינים, אין כאן סתירה בין המציאות להגדרת המצווה. כי הלא החפץ לפנינו, וקיום המעשה הוא רצון ה' (אבל חלות ערל כל עוד לא נצטווה ליתא כלל חלות ערל בעולם וכפי שהוסבר, שהמציאות היא הפוכה לגמרי, ולכך דרוש ציוי כדי להגדיר את המציאות. עכ"פ הסבר זה בין אם נאמר שהציוי מגדיר את הערלה כדבר מאוס או מיותר, ובין אם נבאר שהציוי מגלה שהמילה נותנת תואר אחר לאדם).״

אך רצוני באשכול, לשמוע הסברים נוספים בביאור דבריו.